השחקן והקומיקאי אסי כהן הופיע אמש (ב') בפני עובדים ומתנדבים של עיריית תל אביב. הקהל המבוגר לא התחבר להומור המוכר של הדמות האייקונית שלו, "שאולי", ולבדיחות על צמחוניים, טבעונים, ובעלי חיים ועוד. לפי עדויות מהאולם, הקומיקאי ניסה לנהל את המופע הרגיל שלו תוך כדי שהוא ספג הפרעות וקריאות בוז. לאחר 10 דקות בלבד, כהן ירד מהבמה, כך על פי פרסום של "ערב טוב" עם גיא פינס.
בין שלל האמנים שהגיבו לאירוע החריג, נמצא גם האושייה הסרוגה הסטנדאפיסיט והקומיקאי אמיר מויאל. מויאל, צייץ בחשבון הטוויטר שלו סיפור שקרה לו בתחילת דרכו בהופעה שערך לקהילה סרוגה כאשר לאורך כל המופע הקומיקאי רק ייחל לכך שייגמר המופע.
צילום: שי מאיר
"אמנם לא הפסיקו הופעה שלי באמצע - אבל היו הופעות שממש ייחלתי שזה יקרה. אחת ההופעות הראשונות שלי, הייתה בפני קהילה סרוגה בעיר ששמה שמור במערכת. אני עוד לא הייתי בשל וצברתי קילומטראז' מאוד נמוך (המזמין כמובן ידע) ובכל אופן, זה כמובן לא מהווה תירוץ למה שחוויתי שם."
"אלו היו ארבעים דקות ארוכות, שאני רק מחכה להגיע לפאנצ' האחרון, כדי לרדת מהבמה"
מויאל סיפר כי לאורך המופע מרבית הקהל היה שקוע בפלאפון ולטענתו הצחוקים ששמע בקהל לא היו בגלל הבדיחות שלו אלא מהודעות שנשלחו עליו בקבוצת הוואטאספ היישובית, "כמה דקות מתחילת ההופעה, אני קולט שכולם במסכים – אמנם צוחקים יחד מכל הלב, אבל לא בסנכרון עם הפאנצ'ים שלי אלא ממה שהם קוראים על המסך באותו רגע. כנראה באיזו קבוצת וואטסאפ קהילתית משותפת. ואפילו אם זה לא היה עליי (זה כנראה היה) – באותו רגע, זה כל מה שאתה חושב עליו".
צילום: שי מאיר
"סטנדאפ זה קשוח - אתה לבד. בלי אף אחד על הבמה. הפידבק מיידי. אם לא צחקו – אתה יודע את זה באותו רגע"
מויאל תיאר את הרגעים הקשים כשהוא התחיל להבין שהמופע לא עובד "אלו היו ארבעים דקות ארוכות, שאני רק מחכה להגיע לפאנצ' האחרון, כדי לרדת מהבמה, ללכת מושפל אל הרכב ולדמוע כל הדרך הביתה. סטנדאפ זה קשוח מאוד. אתה לבד. בלי להקה או שחקנים נוספים על הבמה. הפידבק מיידי. אם לא צחקו – אתה יודע את זה באותו רגע."
אמנם לא הפסיקו הופעה שלי באמצע -
— Amir Moyal אמיר מויאל (@AmirMoyal) December 20, 2022
אבל היו הופעות שממש ייחלתי שזה יקרה.
אחת ההופעות הראשונות שלי,
הייתה בפני קהילה סרוגה בעיר ששמה שמור במערכת.
אני עוד לא הייתי בשל וצברתי קילומטראז' מאוד נמוך (המזמין כמובן ידע)
ובכל אופן, זה כמובן לא מהווה תירוץ למה שחוויתי שם.
"אם הקהל לא אוהב את זה, הוא בעצם לא אוהב - אותך."
והסביר איך מרגישים מהבמה כשהמופע שלך לא עובד, והקהל לא זורם "כולם יודעים. לא רק אתה. גם הקהל יודע שמשהו לא עובד. וזה אתה. לא טקסט של הצגה שלמדת בעל פה. לא קאבר. זה מופע שמורכב מסך החוויות שלך. סך התובנות שלך. אם הקהל לא אוהב את זה, הוא בעצם לא אוהב - אותך."
האושייה הסרוגה סיפרה את ההתמודדות ש הסטנדאפיסטים בכלל והוא בפרט במקרים כאלה משפילים אומר "אחרי הופעות כאלו אתה נמדד באמת. בדרך חזרה הביתה, כשאתה מריץ את כל רגעי ההשפלה ותוהה בשביל מה אתה צריך את כל זה. ואולי אתה בכלל לא טוב ולא מצחיק. ופתאום הופעות קשות מהעבר צפות. והרי יש לך עבודה נוספת. מה זה נותן לך? בשביל מה אני צריך את זה?"
מויאל, כאמור לא רק שלא נשבר אלא המשיך להופיע ולהצחיק בבמות ברחבי הארץ והסביר איך "רק אם אתה "באמת" אוהב את זה – אתה חוזר. אם לצטט את רוקי בלבואה "לא משנה כמה חזק אתה מכה - אלא כמה חזק אתה מסוגל להפגע ולהמשיך הלאה" אם זה בתוכך, אתה תאסוף את השברים ותעלה שוב לבמה, חלק מהר, לחלק ייקח קצת יותר זמן.
"אבל זה כמו ללכת מזרחה ברכבת שנוסעת מערבה. זה הייעוד שלך. אי אפשר לברוח ממנו. ויום אחד, אתה מבין שאתה נושא את הצלקות הללו כמו דרגות של כבוד. כמו עיטור מקרב קשה. הנה, פה עלית בפני קהל של שיכורים והצלחת לסיים את ההופעה למרות שחלק מהם עלו לבמה וזו צלקת מהופעה ההיא בפני כפר נוער שהמזמין לא חשב שתגיע בכלל לסוף ההופעה, והשלמת את הפאנצ' האחרון בפני עשרה אנשים שעוד נשארו באולם. רובם מהצוות. "
יום אחד, אתה מבין שאתה נושא את הצלקות הללו כמו דרגות של כבוד
לסיום כתב מויאל והרשה לעצמו ובצדק להתרגש מההצלחה שלו "הערב, אני אזכה בע"ה להופיע בפני קהל שרוצה לבוא ולשמוע ולחלוק איתי את הדבר הזה. בין כל ההופעות המוזמנות במהלך השנה, זו חוויה מזככת שחייבים לתת לנפש אחת לכמה חודשים. ועם כל המתח שיש לפני, ועבודת השיווק המייגעת והמלחיצה - כל כרטיס שנקנה הוא פלא בעיניי ולא מובן מאליו".