מרים פרץ התחסנה נגד קורונה. בפוסט מרגש שהעלתה היום (ד') חשפה פרץ את תיעוד החיסון, ושיתפה בתחושותיה לנוכח קבלתו: "יש רגעים בחיים שנצרבים לנצח בתודעה שלנו". כתבה.
"הרגע הזה שבו הגעתי למתחם הארנה בירושלים, נכנסתי לחדרה של האחות שני לובטון, ומסרתי את הזרוע שלי לידיה האמונות, היה רגע כזה. רגע שמסמל מבחינתי את התקווה האינסופית שלי ושל כולנו לתיקון מחדש של מציאות חיינו שהתערערה".
עוד סיפרה, כי "בזכות החיסון אוכל לפגוש את הנכדים שלי בלי שום הגבלה, לחבק אותם, לחזור אל כל מה שהקורונה לקחה ממני. היא לקחה את המפגש המשפחתי והשאירה אותי עם שולחן שבת שעליו מונחת צלחת אחת בלבד. ופתאום, כשקיבלתי את הזריקה, ראיתי איך השולחן שלי מתמלא. הקורונה לקחה ממני את האפשרות לנוע לאורכה ולרוחבה של הארץ הזאת ולפגוש את העם הנפלא שלנו. בני נוער, לוחמי צה"ל, מתנדבים ובני דור המייסדים. המפגשים שאני כל כך רגילה אליהם בשגרה ושנמנעו ממני באופן כמעט מוחלט בחודשים האחרונים.
"ועכשיו, חזרה אליי התקווה לכך שהסוף של התקופה המורכבת הזאת קרוב. בלילה לפני החיסון כמעט שלא עצמתי עין. קמתי בבוקר ולפני שיצאתי מהבית הדלקתי נר, בירכתי את עם ישראל ואת עצמי. עשיתי מזה ממש טקס. זה אירוע נפלא, כל כך מרגש, וכן, כבר אמרתי את זה כמה פעמים, אבל אי־אפשר להפסיק. זה אירוע קטן שמעורר תקווה עצומה".
חיסון חברתי לעם ישראל
"את הרגע הזה של התקווה אנחנו צריכים עכשיו לשכפל ולהעצים", הוסיפה מרים פרץ. "אנחנו זקוקים לחיסון חברתי. חיסון כזה לא יבוא מהמעבדות של חברת מודרנה ולא מפייזר. אף מדינה בעולם לא תייצר אותו עבורנו.
"ומה החיסון הזה לעניות דעתי? אני נזכרת בסיפור התלמודי על הרוכל שהולך בשוק ומכריז "מי רוצה סם חיים?". ניגשים אליו באי השוק, מסתכלים על העגלה שלו ואומרים לו: "אבל העגלה שלך ריקה, איפה הסחורה שלך?". והוא משיב להם: "מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו".
"וזה החיסון החברתי שאנחנו זקוקים לו: לדעת לנצור את הלשון ולא לדבר רעה, לסור מהרע ולעשות טוב, ולבקש ולרדוף את השלום שבינינו. זאת התקווה שלי".