בית המשפט העליון קיבל היום (ה‘) באופן חלקי את ערעור המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בפרשת התיעוד של צלמת ”מקור ראשון“, מירי צחי, שתיעדה את התפרעות נערי הגבעות בחטמ“ר אפרים, לפני כשנה.
כזכור, במסגרת הפרות סדר אלימות במסגרתן חדרו מתנחלים למפקדת חטיבת אפרים, תיעדה הצלמת צחי חלק מנערי הגבעות. המשטרה ביקשה ממנה למסור את התמונות, אך צחי סירבה, בטענה כי זכותה העיתונאית להגן על מקורותיה, והתמונות עלולות לחשוף כמה מהם. גם ב“מקור ראשון“ סירבו לשתף פעולה עם המשטרה, בטענה לפגיעה בחופש העיתונות.
היום דחה בית המשפט את חלק מטענות המדינה וקיבל את עמדת ”מקור ראשון“, לפיה הגבלת החיסיון העיתונאי רק לגזרה המצומצמת של שאלות ישירות אודות זהות המקורות, עלולה להביא לסיכולו של החיסיון. עם זאת, השופטים קבעו כי יש עדיין לבדוק האם המשטרה יכולה הייתה להשיג את המידע ממקורות אחרים, ולכן יש להחזיר את הדיון לבית משפט השלום.
מדובר בפסק דין תקדימי המרחיב באופן משמעותי את סמכויות החסיון העיתונאי. שופט העליון אליקים רובינשטיין, טען בפסק הדין כי "צמצום החיסיון העיתונאי לשאלות ישירות שנשאל העיתונאי באשר למקור, עלול שלא להגשים את התכלית אשר לשמה נקבע. מקום שגילוי מידע עלול להוביל לחשיפתו של המקור, ראוי כי יחול החיסיון. קשה למצוא טעם של ממש להבחנה בין מידע שנתקבל ישירות מן המקור לבין תמונות שצולמו בהמשך להזמנת הצלם על-ידי המקור ושיש בהן כדי לחשוף את המקור. ראוי כי החיסיון העיתונאי יחול על שני סוגי המידע".
"הגשמת חופש העיתונות מותנית בזרימת מידע חופשית ורציפה לציבור. מערכת היחסים שבין עיתונאי לבין מקורותיו היא 'מרכז העצבים' של תהליך זה; איסוף מידע אפקטיבי מצדיק הגנה על מקורות המידע, בכפוף להגבלות שבפרשת ציטרין. היעדר הגנה ראויה מעמיד את מקורות המידע ב'סכנת התייבשות'; בהיקפו של החיסיון העיתונאי יש כדי להשפיע, כמובן, על יכולת העיתונאי למלא את תפקידו“, הוסיף רובינשטיין בפסק הדין, והדגיש כי ”החיסיון מאפשר לעיתונאי חופש פעולה להשיג מקורות ולאמתם, לנכוח באירועים ולסקרם, ולחתור לאיתור מידע. הטעם שבבסיס הגנה זו אינו עניינו הפרטיקולרי של עיתון או עיתונאי; מקורו באינטרס הציבורי בקיומה. הגנה על מקורות מידע כרוכה איפוא בחופש העיתונות".