ניר לקס (26), רווק. מתגורר בירושלים. יועץ תקשורת במשרד יחסי הציבור והדוברות "לרנרקום" בהנהלת אבי לרנר.
אני משמש כאיש יחסי הציבור של העיתונים "מעריב" ו"מקור ראשון", רדיו "קול חי", המועצה המקומית קרית ארבע חברון, איגוד ישיבות ההסדר ומרכז קטיף.
את דרכי בתחום התקשורת התחלתי ככתב בפורטל "הורים בקשר", הפונה להורים עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים. לאחר מכן עבדתי באגודת הסטודנטים בבר אילן כראש מחלקת פרסום. תפקידי האחרון היה עורך תוכן באתר "מורשת".
מבחינת הישגים אישיים, אחרי הרבה עבודה וסיעור מוחות הצלחתי לסגור כתבת וידאו עבור אחד הלקוחות שלי באתר אינטרנט מוביל. מסתבר שהצלחתי להלהיב מאוד את עורכת האתר והיא החליטה לעשות במקום סדרה בת ארבע כתבות.
רגע אחד של פספוס: דיברתי עם לקוח במשך זמן רב על מנת לקבל פרטים ומידע אודות אירוע שנעשה. במהלך השיחה הקלדתי את הנתונים ואת דבריו, כולל הערות, על קובץ וורד. כשהסתיימה השיחה - מרוב קבצים פתוחים ובלבלת - מחקתי גם את הקובץ. נאלצתי לחזור אל הלקוח, להתנצל ולבקש שנחזור יחד על הפרטים.
רגע אחד לנצור: במהלך חג הסוכות הייתי אחראי על יחסי הציבור בכנס של שדולת אוהבי ישראל, ארגון בינלאומי החברים בו חברי פרלמנט מרחבי העולם ומטרתו היא תמיכה בישראל. בכנס נכחו כ3000 נוצרים מכל רחבי העולם שהביעו תמיכה נלהבת למען ישראל. הרגשתי צמרמורת, גאווה ותקווה.
מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר: את אותם הדברים אבל לאט... קשה לי מאוד לקום מהמיטה, במיוחד בקור הירושלמי. לכן אני תמיד שם שעון מעורר מספיק זמן מראש כדי שאוכל להתאושש מהשינה ולצאת מההלם שהגיע כבר הבוקר.
מה אתה הכי שונא בעבודה שלך: תחום יחסי הציבור תלוי הרבה פעמים ב"כאן ועכשיו". אחרת זה הולך לאיבוד. התחושה המחייבת הזו - שיכולה להגיע גם בלילה, גם בשישי וגם במוצ"ש - יכולה לתסכל. אף פעם אי אפשר לדעת מתי יצטרכו אותך: בנהיגה, באירוע, בדייט, עם חברים או המשפחה. לא פעם נוצרו מצבים מביכים שייבשתי את הסובבים אותי ונאלצתי להתעלם מהם כדי לטפל באירוע שצץ לפתע. לך תסביר להם שזה לא יכול לחכות...
השבת שלי: שולחן שבת עם אוכל טעים של אמא (וגם של אבא), הרבה שינה והרבה עיתונים.
מודל לחיקוי במקצוע: אני מאוד מעריך את הכתב רונן ברגמן. מבחינתי הכתבות, התחקירים והספרים שלו מרתקים. יש לו ידע נרחב ברמה הצבאית, פוליטית והבינלאומית. מקווה להגיע בעתיד לרמות הידע שלו.
בעוד עשר שנים: תתפסו אותי בדיוק בעת עלייתי לפודיום לקראת נאום שאשא באו"ם.
מצב התעשייה בימינו: החשיפה לתקשורת והנגישות אליה רק עולה ועולה. כיום כל אחד יכול להיות כתב בפני עצמו ו"לצייץ" עוד לפני שהתקשורת הספיקה להתעורר. מצד אחד זה מבורך, הידע פרוס לפנינו ולא ניתן עוד להסתיר ולטייח את הציבור. מנגד, קיימת סכנה רבה מאוד להוצאת דיבה והפצת שקרים שיהיו בעלי השלכות כבדות ויהיה קשה מאוד להוכיח שלמעשה בכלל אין לך אחות.