איזור התעשייה: הכירו את הילה ניסן פרידמן, עורכת "שביעי"

היא הספיקה לעשות כמעט כל תפקיד אפשרי בעולם התקשורת, מצטערת שלא ניסתה להתקבל לגל"צ ולא מפספסת מדי בוקר כוס קפה משותפת עם בעלה - רגע לפני ששניהם צוללים אל האייטמים

חדשות כיפה
ד בתמוז התשעג
,
12 ביוני, 2013 14:22

צילום:

הילה ניסן פרידמן (27), נשואה לעיתונאי ישי פרידמן (”מקור ראשון“ - ”מעריב“), אם ליהונתן (9 חודשים). מתגוררת בפתח תקווה, במקור מנתניה. כיום עורכת את העיתון ”שביעי“ המופץ בכל בתי הכנסת בישראל.

איך התחלתי: התחלתי באהבתי הראשונה בתחום - הרדיו, בתחנת הסטודנטים,'קול נתניה'. 4 שנים של עריכה, הפקה ושידור במסגרת לימודי התקשורת.

משם לתפקידים קצרצרים כעוזרת הפקה בריאליטי 'הכח' (כן, היה דבר כזה) ו'הכספת' עם גבי גזית, מצלמה נסתרת בפרויקט הבירוקרטיה של דב גלהר בחדשות 10 (במשך חודשים הסתובבתי עם תיק צד מלא בכבלים) התפקיד המשמעותי הראשון- תחקירנית בתכנית הבוקר של רשת בהגשת אברי גלעד והילה קרח. במקביל גיליתי את YNET יהדות שם אלעד טנא נתן לי במה לכתוב טורים אישיים. משם, מנהלת התכניות הראשונה של גלי ישראל ושותפה בהקמת התחנה. חזרה לערוץ 2- עורכת משנה ברצועת אחרה"צ- תכניות בהגשת פרופ' רולידר ואלון גל. תקציבאית במשרד של יהושע מור יוסף - בעיקר דוברות מכללת שערי משפט. והנה אני היום.

הישגים מרכזיים שאני גאה בהם: משני קצוות התקשורת- בכל פעם שהצלחתי לקדם נושאים הקרובים לליבי בתכנית הבוקר כדתיה היחידה במערכת. כל הופעה של "כיפה" ו"חצאית" על המסך גרמה לי לנחת, ולא רק בנושאים מגזריים כמובן. בעולם יחסי הציבור- כשהלקוח שלך מופיע בחדשות 2 בלב הפריים טיים את יודעת שהבאת אותה. להצליח להביא את כל התקשורת לכנס שדכניות של ישפה. תענוג אמיתי.

פספוס אחד בקריירה: מצטערת שלא חשבתי בכלל על לנסות להתקבל לגל"צ. אולי יכולתי לערוך את רזי?

רגע אחד לנצור: הרגע בו ישי, אישי היקר, נכנע לי וחשף את עצמו בפניי ככותב הבלוג האנונימי 'דוס ווטש'. וכך הסתיימו להם חודשיים של התכתבות עיוורת. זה נגמר בטבעת.

מה את עושה כשאת קמה בבוקר: כוס קפה (ראשון מיני 5) עם ישי לפני שכל אחד נכנס לעולמו ולפני שהשיחות שלנו הופכות להיות על אייטמים ותקשורת, טיטולים ומטרנה.

מה את הכי שונאת בעבודה שלך: אין דבר כזה. עבודה מושלמת לאמא חדשה שמגדלת את ילדה בבית (לבינתיים). ואולי בכל זאת משהו קטנטן, בימים שלפני סגירת העיתון אני לא פוגשת באור השמש או הירח. יושבת בבית עם קוקו ומשקפיים. בימים כאלה כל יציאה לסופר פארם מלווה בהתרגשות גדולה.

איך נראית השבת שלך: השבתות משפחתיות מאוד. אני מנסה להתנתק לחלוטין ממחשבות על עבודה ולהתמסר לשני הגוזלים שלי. ואחרי שאמרנו את זה... לא מוותרת בשבתות על נחום ברנע, אורי אליצור, קלמן ליבסקינד, חגי סגל, 'מוצש' (רויטל ויטלזון הורסת אותי) ומוסף הארץ המשובח. ואם אתם חושבים שאני מנויה לכל כך הרבה עיתונים, אתם טועים. המשפחה של ישי ניחנה ביכולת מרשימה של השגת כל עיתוני ועלוני סוף השבוע ולמעשה כל פיסת נייר שמופיעות עליה מילים אקטואליות. תענוג.

מודל לחיקוי במקצוע: לפני הכל, אברי והילה. מהיכרות אישית, שני אנשים מדהימים, אמיתיים וערכיים וזה מתבטא בתכני התכנית. רייטינג זה ממש לא הכל. אני מתחברת לנשים דתיות חזקות במקצוע שלנו. נשים עם אמירה ונוכחות. אמילי עמרוסי מדהימה בעיניי, סיון רהב מאיר ובפוליטיקה עליזה לביא שהייתה גם מרצה שלי באקדמיה.

איפה את בעוד עשר שנים: איפשהו על הציר פוליטיקה-תקשורת-פעילות ציבורית. לפעמים חולמת על הכנסת.

איך את רואה את מצב התעשייה בימינו: ישנה אינפלציה מטורפת והרבה תחרות. הרבה מחבריי שלמדו יחד איתי תקשורת לא עוסקים היום בתחום. עם זאת, נדמה לי לפעמים שבתקשורת הדתית יותר קל ונח להתנייד ממקום למקום. אם אתה כבר בפנים אז סביר להניח שכמו בדמקה תזוז ממשבצת למשבצת אבל תשאר בלוח. התקשורת הדתית היא ביצה קטנה. כולם חברים של כולם מה שמצד אחד מרגיש לי כאילו מעולם לא עזבתי את האולפנה ומצד שני, בהכרח מונע פרסומים רציניים ומשמעותיים אחד על השני.

המדיום הוא המסר וזה כמובן נכון גם לתקשורת המגזרית שלנו. הצורך בסיפוק חדשות ותכנים באופן כל כך מהיר ואינטנסיבי תמיד יבוא על חשבון עומק, יצירתיות ותחקירים משמעותיים. זה אולי האתגר הכי משמעותי של התקשורת.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

קריר ויבש צילום: יונתן זינדל/פלאש 90

תחזית מזג האוויר: חם ויבש, קריר בהמשך

קרא עוד