נטע אריאל, נשואה, אם לחמישה ילדים וסבתא לחמישה נכדים. מתגוררת באפרת. משמשת כיום כמנהלת בית הספר לקולנוע ”מעלה“.
איך התחלתי, מה עשיתי קודם: תחקירנית וכותבת בערוץ 1 (עוד בתקופה בה היה רק ערוץ 1 וכולם צפו בו), מייסדת ועורכת המגזין "גושפנקא" - של גוש עציון. כתיבת ספר לילדים "ילד מתנה" ומעצבת בגדי ילדות "ממוש".
הישגים מרכזיים שאני גאה בהם: המשפחה שלי - זכיתי וילדי הם מהדורה משודרגת של הוריהם. כמעט כל חיי אני בנתיב שבחרתי, ואני מלאת סיפוק ואהבה למה שאני עושה.
פספוס אחד בקריירה: אין לי תחושה כזאת. כן ישנן מטרות שהצבתי לי ולמעלה וטרם הוגשמו, אבל אנחנו בדרך.
רגע אחד לנצור: יש הרבה...כמה דוגמאות:
שרת התרבות לימור ליבנת, מתקשרת אלי כדי לבשר שהסרט: הכוח לספר (במאי: נעם דמסקי- שעשה עבודה מופלאה!) בהפקת ”מעלה“, הוא הזוכה בפרס הסרט הציוני לשנת 2013.
ניו יורק, דירה של זוג תורמים קשוחים, אני מספרת על ”מעלה“ והם אינם מנידים עפעף. לסיום, מקרינה להם את סרט הגמר ”אני מוכן“ של אסתר סיטון - והם ממררים בבכי. זה נגמר בטוב, בסופו של דבר.
לוס אנג'לס, פסטיבל סרטי ”מעלה“, השנה. האוורד גורדון, הבמאי של "הומלנד" וזוכה פרסים רבים כולל גלובוס הזהב, מגיע לארוע ולהקרנה ויוצא נפעם: "הסרטים שלכם מדהימים!“.
וכמובן, כל הקרנות בכורה של יצירות שיצרו בוגרי ”מעלה“. רק נחת.
מה את עושה כשאת קמה בבוקר: שותה קפה ששלמה בעלי מביא לי למיטה, מתאוששת לאט ומודה לקב“ה על כל הטוב. אח"כ, יוצאת להליכה של 45 דק', בהן אני עושה עם עצמי סיעור מוחות ותוכנית עבודה יומית. חוזרת הביתה, מתארגנת ויוצאת לעבודה.
מה את הכי שונאת בעבודה שלך: לא שונאת שום דבר. יש מידי פעם מצבים קשים כמו להחשף למצוקה קשה של משהו בבית הספר, להודיע לסטודנט שהוא לא מתאים וצריך לעזוב או לפטר מרצה או עובד.
איך נראית השבת שלך: ישנן השבתות "הגדולות" שרוב או כל הילדים והנכדים באים, ואז זה פסטיבל אחד גדול, שמחה צחוק והרבה בלאגן ונחת וישנן השבתות "הקטנות" שבהן יש זוגיות, שקט והרבה קריאה ושינה.
מודל לחיקוי במקצוע: יצחק רקנטי, המנהל הראשון של ”מעלה“ - ממנו למדתי לא לוותר על החלום ולא לקבל לא כתשובה. בנוסף, מכל מלמדי השכלתי: אני לוקחת מכל שיחה או מפגש, מה שנראה לי נכון כדי לקדם את מעלה. בעיקבות פגישה עם מנהל בית ספר לקולנוע באמסטרדם, פיצחתי את סוד קיצור תהליך הכתיבה, הממושך והמייגע, של התסריטים לסרטי הגמר.
לפני שנים, בתחילת דרכי ב“מעלה“, בזכות שיחה עם סטודנטית חכמה, הבנתי שאנחנו לא רק מכשירים אנשים למקצועות הקולנוע והטלוויזיה אלא מגדלים אנשים ומלווים אותם בתהליך של צמיחה וגיבוש הזהות האישית והאומנותית שלהם.
איפה את בעוד עשר שנים: אם ירצה השם, ב“מעלה“ או במרחבי התרבות היהודית. או מעורבת במשהו טוב שהקב"ה יזמן לי.
איך את רואה את מצב התעשייה בימינו: מטריד מאד! רוב העשייה בתחום הקולנוע והטלוויזיה ממש לא לטעמי ורחוקה מאד מהערכים שלי, מהמסורת ומהתרבות היהודית. יש הרבה מה לעשות כדי לאזן ולהוסיף טקסטים מסוג אחר. אני מאמינה שבשנים הבאות יותר ויותר יצירות שנבטו אצלנו, תראנה על המסך. החזיקו אצבעות!