לא ציפינו למצוא דיינר אמריקאי באמצע רחובות - והוא כשר

בפעם האחרונה שביקרתי בארצות הברית הייתי כבן שלוש, שם אני זוכר תמונה מעומעמת של כל המשפחה צפופים ושמחים ליד מפלי הניאגרה, אחרי נסיעה ארוכה מאוד. במזל התמונה ממוסגרת ותלויה לנו במסדרון. כשהגענו ל"מי מה מו" ברחובות, של גלעד אלמוג וניר אדרי, לרגע הרגשתי את אותה אווירה אמריקאית שכל כך חקוקה לי. נורות הלד והספות הארוכות שמשולבים בעיצוב עץ מודרני, בקבוקוני החרדל והסרירצ'ה שמונחים ליד הדלפק, והנינוחות שמאפיינים כל כך דיינר מודרני וטוב.

החלטנו לשבת בחוץ, באוויר שהתחיל מעט להזכיר אולי אולי סוף קיץ. בחצר המיני-קניון ש"מימהמו" התמקמו, התחלנו את הארוחה עם נאגטס (35 שקלים), וקריספי כרוב (22 שקלים), שהיה חדשני ומרענן קונספטואלית, כשזה הגיע הופתעתי לרגע שזה לא כרובית, מרוב שאני רגיל. הנאגטס היו פריכים ולא מפוצצים בשמן, ולטבול אותם בקארי הצהוב היה מעולה.

נאגטס בקארי צהוב צילום: איתמר גינצבורג

בורגר טבעוני מעולה

הלל בחרה את הבורגר פטריות (56 שקלים), שבאופן מפתיע לבורגרייה לא נתן תחושה של פשרה לטבעוניים. בדרך כלל זורקים (לא) עצם לקהילה, והפעם זה היה טעים ומשביע. אני לקחתי את ה"DIRTY" פטריות, בורגר איכותי שמיוצר ונטחן במקום, עם רוטב פטריות מנחם שגולש באלגנטיות ונותן תחושה שבכלל לא צריך קטשופ על בורגר לעולם.

קריספי צ'יקן צילום: איתמר גינצבורג

רטבים אמריקאים אותנטיים

לעיתים אני אוהב לבחון האם בין לחמניות הבורגר יכול להתקיים בשלום גם קציצה שאינה מבשר, אלא גם מעוף, ואכן כך קרה: הקריספי באפלו (57 שקלים) היה מצוין, והדגיש שוב כמה המסעדה מצליחה לדייק באמריקיותה. בסיום הארוחה חלקנו שוקורול (13 שקלים), שנתן בוסט מתוק לנסיעה חזרה לעיר הקודש. בהחלט נחזור.

סניף "מי מה מו" רחובות

כשרות: רבנות בשר חלק

שעות פתיחה:

א-ה 11:00-00:00,

ו 11:00-16:00,

מוצ"ש 21:00-01:00

סניף קרית אונו - השדרה האקדמית צומת סביון

סניף רחובות – הכרמל 80

הכותב היה אורח במסעדה