נכון לכתיבת שורות אלו הקורונה עושה קולות חזקים ורמים של חזרה לשגרה הקודמת ל"ע. אם ננסה להתעלם ולקוות שכמאמר השיר אולי זה רק משבר קטן וזה חולף, הביקור במסעדת הבשרים היפנית "קאמאקורה" גרם לנו קודם כל להרגיש טוב, כי הסוף של המסעדה, לפחות לעת עתה, היה טוב מאוד: למזלה הרע היא נפתחה בדיוק שבועיים לפני פרוץ הקורונה בגל הראשון שהוביל לסגירת כל בתי העסק והאירועים. על אף הפיתוי העצום לסגור אותה, אלון, הבעלים של המקום, האמין מספיק במקום בו השקיע כל כך הרבה, שהוא הקפיא אותה, חרף העלויות הלא פשוטות, והמתין לשעת כושר. שעת הכושר, כאמור, הגיעה. האם ההמתנה השתלמה? ספוילר: בהחלט.
כחלק מהטרנד הוותיק (והנכון) של שילוב מסעדות - בעיקר כשרות - בבתי מלון יוקרתיים ובוטיקיים, כך גם מצאה עצמה מסעדה מקורית שמצד אחד נשענת על טהרת המטבח היפני עם נגיעות ממזרח אסיה, ומצד שני מציגה עצמה כמסעדת שף בשרית, כשהיא שוכנת במלון 'אינדיגו' - מקום אינטימי, שקט ונעים. העיצוב מאופק ומרשים עם עיטורי חוטי מתכת מרהיבים של המעצב קובי סיבוני, תאורה נכונה וכל הסביבה הנכונה כדי ליהנות ממנות גורמה יפניות. בזמן ההמתנה הכפויה אפילו גויס במיוחד די.ג'יי יפני שבנה פלייליסט מוזיקלי נעים ומקורי ברקע ולנו נותר בעיקר לשבת ולצלול לתפריט.
אמנם מדובר במסעדת שף-בשרים יפנית, אבל הגברת, אויה, צמחונית (לייט), ולכן טהרת הבשר נשמרה לפעם אחרת והחגיגה עורבבה עם דגים. כיאה למסעדת יוקרה ולמסעדה יפנית בפרט, המנות הראשונות היו נועזות ומהנות ובחרנו מהן שלוש.
אטריות אודון לגברת צילום: אריאל פלקסין
הראשונה הייתה טרטר בקר ומח עצם שהוגשו עם טוויל תפו"א פריך ודקיק. היא הייתה נהדרת, נתנה המון כבוד לבשר עצמו וגם למח, אם כי ניתן בהחלט היה לוותר על רוטב האיולי צ'ילי שקצת הכביד והוסיף חריפות איפה שלא באמת צריך.
המנה השניה הייתה גומא קבאטסו, שהיא בעצם כרוב צלוי לצד בצל ירוק, שעליו מוזלף רוטב גומא פוריאקה. הגומא הוא למעשה גרעיני סומסום טחונים היטב ש... בקיצור, כן. היפנים קוראים לטחינה שלהם גומא וגם טוענים בתוקף שהם היו הראשונים ולכו תתווכחו איתם. התוצאה בסופו של דבר מרעננת ונעימה והטחי- סליחה, הגומא שלהם הוגש בגרסה קצת חריפה. מנת הסשימי סלמון כבר הייתה גם הצגה ויזואלית יפה באמת ויפנית כמו שצריך: עם המון מקום לעדינות של הדג ולשיסו שליווה אותו.
צילום: כיפה
המנה העיקרית הייתה אנטריקוט מיטסובה לי (בכל זאת. "שף-בשרים"? בואו נבדוק) ואטריות אודון לגברת. האנטריקוט הוגש כשהוא חתוך לפרוסות ("דנבר קאט" בלעז). הוא היה מצוין, עסיסי, עשיר וטוב אבל הטוויסט בעלילה היה רוטב היוז'ו, שום והירוקים שעליו הוא הוגש. לא עוד ירקות צלויים ופירה, אלא רוטב מעקצץ שהיה הימור גדול - מי פוגע בקדושת הסטייק?! - אבל הסתבר כהימור מנצח ושילוב טוב. מנת האיטריות הייתה קודם כל יפה מאוד. גוונים כהים שונים של חום כהה עד שחור ועשבי תיבול, והכל בציר תאילנדי שלוקח כמה שניות להבין שהוא חריף-עדין, וזה מצוין. קינוח מתוק של קרם ברולה מאצ'ה, כן, זה של התה היפני הירוק, בצוותא עם מנת פאי קרם הדרים מפורק מתוק חמוץ, סגר לנו ערב שהיה חסר בהחלט אחרי שנת קורונה (טפו טפו טפו). קאמאקורה היא מסעדה נהדרת לזוג בערב שקט שאוהב חומרי גלם באיכות גבוהה וגם מוכן לשלם על כך בהתאם. הכשרות היא של רבנות צהר, ובואו נתפלל ששערי מסעדה ותשובה לא ינעלו שוב לתקופה לא מבוטלת. עד אז כדאי בהחלט להזמין מקום.
השורה התחתונה
עיצוב: מסעדה לונדונית אפלולית, כולל השקט ועם סטייל יפני
חניה: לא משהו. תל אביב, בכל זאת. חניונים בסביבה
המנצח: אנטריקוט מיטסובה. מה לעשות, היוז'ו הפתיע
מחיר: בהתאם למנות שתבחרו
כשרות: צהר
אנטריקוט מיטסובה צילום: אריאל פלקסין