בהתחלה חשבתי שזה בגלל הקורונה, שמזמן לא ביקרתי במסעדה בשרית, אבל עד סוף האחרונה הבנתי. זה לא בגלל הקורונה, המסעדה הזו פשוט היתה טובה.
ברוב המסעדות כבר התרגלנו שמנות פתיחה נועדו להעביר את הזמן עד שהמנות העיקריות יהיו מוכנות, לאפשר למטבח קצת חופש פעולה להתמודד עם עומס הסועדים. אבל בסטיישן 9 מנות הפתיחה עושות את העבודה שלשמן הם נועדו במקור – ופותחות את התיאבון להמשך הארוחה.
הבשר הכי רךצילום: דודי קפלר
ניסנו את ה'סום טאם' (46 ש"ח) – סלט של פפאיה, צ'ילי חריף, עגבניות שרי, שעועית ירוקה ובוטנים – רצף שאולי נשמע מוזר, אבל האמת שבקשנו מהמלצר להשאיר את המנה הזו על השולחן והמשכנו לנשנש אותה גם אחרי שהגיע הקינוח. גם הסלט השני, 'סום טאם פאק' (46 ש"ח) התברר כהצלחה, לאחר שהשותף לארוחה, שלרוב משאיר את המלפפונים בצלחת, לא ויתר על המנה והחמיא לטריות והפריכות של הסלט. אכזבה קלה נרשמה בטרטר הדג (62 ₪), שלא ממש התרומם, ולא הצליח לחולל סערת טעמים כמצופה מסלט דג חי.
סלט סום טאם פאקצילום: ללא
משם המשכנו ללחמניות באו (או בשם האחר לחמניות באן). מדובר בלחמניות סיניות מאודות שבתוכן מילוי עסיסי של בשר. אנחנו לקחנו אחת במילוי אסאדו בבישול ארוך ואחת במילוי בורגר. המנה התגלתה כחלום. לחמניות עננים שבתוכן בשר עסיסי – שילוב מושלם בביס אחר. מנה שאסור לפספס.
בשלב הזה כבר היינו מלאים, אבל אז הגיעו המנות העיקריות והבנתי שכל מה שהיה עד עכשיו זה טעימות, ואין ברירה צריך למצוא מקום בבטן גם למנות הבאות. התחלנו עם 'אסאדו בברביקיו יפני' (128 ₪)- נתח שפונדרה על העצם מבושל 24 שעות בציר של עצמו ונמרח בברביקיו יפני מה שהופך את נתח הבשר לרך, מלטף וטעים שאי אפשר להפסיק לאכול, כלומר אפשר, אבל זה קשה...
לקינוח המליץ לנו המלצר על קינוח שוקולד מריר עם קקאו ובוטנים מקורמלים. אני אוהבת שוקולד, אבל לא אוהבת אותו מריר - ועדין, הנה המנה הצליחה להפתיע, הקראץ הנדיב של האגוזים השתלב נהדר עם עוגת השוקולד.
קינוח שוקולד מריר ומפתיעצילום: ללא
אז נכון שהמילים "טעים" ו"מפתיע" חזרו פה הרבה. אבל כשאני חושבת על 'סטיישאן 9' זה המזכרת שלי מהמקום הזה. המחירים מעט יקרים מהרגיל, אבל התמורה והטעם בהחלט שווים את זה.
המסעדה יושבת באמצע מתחם התחנה בירושלים, יש מקום ישיבה בחוץ שצופה על המתחם ואפשר לשבת גם בפנים בשקט. השירות נהדר, המנות מגיעות מהר ונראה שכל מי שישב מסביבנו היה עסוק בהנאה מהמנות. ללא ספק מקום לחזור אליו.
צילום: דודי קפלר