גיור נשים בתקופת האבות

תמורות במעמדו של הנולד מ 'נישואי' תערובת

א. בתורה

התורה מתייחסת לאיסור של נישואי תערובת בהקשר של שבעת העממים, אך כמעט ולא מתייחסת באופן מפורש לתוצאות של נישואין אלו.

בכל זאת משני מקומות בתורה ניתן למצוא מכללא את עמדתה של התורה.

1. דברים פרק ז

א) כִּי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ:

(ב) וּנְתָנָם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם: (ג) וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ: (ד) כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף יְקֹוָק בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר:

הבעיה העיקרית בפשוטו של מקרא היא בפסוק ד'. בפסוק ג' יש שני איסורים, לא לתת את הבת לבנו, ולא לקחת את בתו לבנך. בפסוק ד' מובא נימוק לאיסורים, אך משום מה מובא נימוק רק למקרה השני 'בתו לא תקח לבנך' ('כי יסיר את בנך' היינו אותו מחותן שאת בתו אל תיקח לבנך, שהרי אם תקח את בתו אותו מחותן יסיר את בנך מאחרי) , אך אין נימוק לאיסור השני 'בתך לא תתן לבנו'?

לענ"ד התשובה פשוטה אם אנו נבין את הרקע של התקופה בה התורה מצווה זאת. כידוע בכל העולם הקדום וגם בעם ישראל במשך מאות שנים, המשפחה היא סביב שבט האב. הבת שנישאת עוברת למשפחת בעלה ועוזבת את השבט שלה. לאור זאת ברור מדוע אין צורך לנמק את האיסור 'בתך לא תתן לבנו', כיוון שברור שהיא מתנתקת ממשפחתה ועוברת לחיות עם משפחת בעלה, ומתבוללת לחלוטין . את זה לא צריך לנמק כי זה פשוט. החידוש של התורה הוא שגם במקרה ההפוך יש איסור, אף שבתו של הגוי שתיקח לבנך תגור במשפחתך , בתוך עם ישראל, עדיין יש לחוש שהמחותן הגוי יסיר את בנך לעובד עבודה זרה. שהרי על אף שהכלה הנכרית תגור אצלך, יש להניח שיהיו קשרים כאלו או אחרים עם משפחתה, והחשש הוא שתוצאות אותם קשרים היא שבנך יוסר ע"י המחותן וינהה אחר עבודה זרה.

לאור דברינו ניתן אולי להסיק גם ביחס למעמד הילדים שייוולדו אף שהמקרא לא התייחס לכך בפירוש. בתך שעברה לגור עם משפחת בעלה הלכה בעצם לאיבוד וילדיה יהיו נכרים, לעומת זאת ילדי בנך שנשא גויה (אף שנשא באיסור) יהיו ישראלים שהרי הכול הולך לפי משפחת האב .

2. פרשת המקלל

ויקרא פרק כד

י) וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי: (יא) וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן:

...(טז) וְנֹקֵב שֵׁם יְקֹוָק מוֹת יוּמָת רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת:

אם נדקדק בלשונו של המקרא, נראה שאכן בתחילת פסוק י' לא מוגדר מה הלאום שלו. רק נזכר שאימו היא מהלאום הישראלי ואביו מהלאום המצרי. אך מסופו של הפסוק נראה שהמקרא רומז לנו שהלאום של המקלל אינו ישראלי. שהרי את זה שרב עימו המקרא מכנה איש הישראלי, ואת המקלל 'בן הישראלית' משמע שהוא אמנם בן של ישראלית אך אינו נקרא ישראלי. כך מדייק גם הרמב"ן. ואם אינו ישראלי כנראה שהוא נחשב מצרי. ניתן לדחות ראיה זו כפי שמסביר הרמב"ן את שיטת רש"י וחז"ל. אמנם לפי הסדר של התורה מסתבר שפרשת המקלל הייתה אחרי מתן תורה, אך מאידך מסתבר שהבחור הזה שיודע לקלל ,נולד עוד לפני מתן תורה (המעבר לשנת הארבעים קורה רק בספר במדבר). לפני מתן תורה יתכן שהמעמד של עם ישראל הוא כבני נח, ובבני נח אכן הולכים תמיד לפי האב, ולכן המקלל היה במקור גוי אלא ש/כפי שרומז המקרא בפסוק ט"ז כנראה שהתגייר והעונש למקלל הוא 'כגר כאזרח, בנקבו שם יומת'.

3. שפחה נכרית וילדיה

שמות פרק כא

(ד) אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ:

במקרה של שפחה כנענית שנמסרת לעבד עברי התורה קובעת במפורש את מעמד הילדים. הם כמו אימם. אך אין מכאן ראיה לישראלי ונכרית שאינם עבדים.

ב. עזרא ונחמיה

עזרא פרק ט (יב) וְעַתָּה בְּנוֹתֵיכֶם אַל תִּתְּנוּ לִבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם אַל תִּשְׂאוּ לִבְנֵיכֶם וְלֹא תִדְרְשׁוּ שְׁלֹמָם וְטוֹבָתָם עַד עוֹלָם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וַאֲכַלְתֶּם אֶת טוּב הָאָרֶץ וְהוֹרַשְׁתֶּם לִבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם:

עזרא פרק י (א) וּכְהִתְפַּלֵּל עֶזְרָא וּכְהִתְוַדֹּתוֹ בֹּכֶה וּמִתְנַפֵּל לִפְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים נִקְבְּצוּ אֵלָיו מִיִּשְׂרָאֵל קָהָל רַב מְאֹד אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וִילָדִים כִּי בָכוּ הָעָם הַרְבֵּה בֶכֶה: (ב) וַיַּעַן שְׁכַנְיָה בֶן יְחִיאֵל מִבְּנֵי <עולם> עֵילָם וַיֹּאמֶר לְעֶזְרָא אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵאלֹהֵינוּ וַנֹּשֶׁב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וְעַתָּה יֵשׁ מִקְוֶה לְיִשְׂרָאֵל עַל זֹאת:(ג) וְעַתָּה נִכְרָת בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ לְהוֹצִיא כָל נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם בַּעֲצַת אֲדֹנָי וְהַחֲרֵדִים בְּמִצְוַת אֱלֹהֵינוּ וְכַתּוֹרָה יֵעָשֶׂה: (ד) קוּם כִּי עָלֶיךָ הַדָּבָר וַאֲנַחְנוּ עִמָּךְ חֲזַק וַעֲשֵׂה: פ..(י) וַיָּקָם עֶזְרָא הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַתֶּם מְעַלְתֶּם וַתֹּשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת לְהוֹסִיף עַל אַשְׁמַת יִשְׂרָאֵל: (יא) וְעַתָּה תְּנוּ תוֹדָה לַיקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם וַעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ וְהִבָּדְלוּ מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וּמִן הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת: (יב) וַיַּעְנוּ כָל הַקָּהָל וַיֹּאמְרוּ קוֹל גָּדוֹל כֵּן כִּדְבָרְךָ עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת: (יג) אֲבָל הָעָם רָב וְהָעֵת גְּשָׁמִים וְאֵין כֹּחַ לַעֲמוֹד בַּחוּץ וְהַמְּלָאכָה לֹא לְיוֹם אֶחָד וְלֹא לִשְׁנַיִם כִּי הִרְבִּינוּ לִפְשֹׁעַ בַּדָּבָר הַזֶּה: (יד) יַעַמְדוּ נָא שָׂרֵינוּ לְכָל הַקָּהָל וְכֹל אֲשֶׁר בֶּעָרֵינוּ הַהֹשִׁיב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת יָבֹא לְעִתִּים מְזֻמָּנִים וְעִמָּהֶם זִקְנֵי עִיר וָעִיר וְשֹׁפְטֶיהָ עַד לְהָשִׁיב חֲרוֹן אַף אֱלֹהֵינוּ מִמֶּנּוּ עַד לַדָּבָר הַזֶּה: פ...(טז) וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי הַגּוֹלָה וַיִּבָּדְלוּ עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֲנָשִׁים רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְבֵית אֲבֹתָם וְכֻלָּם בְּשֵׁמוֹת וַיֵּשְׁבוּ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי לְדַרְיוֹשׁ הַדָּבָר: (יז) וַיְכַלּוּ בַכֹּל אֲנָשִׁים הַהֹשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת עַד יוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן: ...(כ) וּמִבְּנֵי אִמֵּר חֲנָנִי וּזְבַדְיָה: (כא) וּמִבְּנֵי חָרִם מַעֲשֵׂיָה וְאֵלִיָּה וּשְׁמַעְיָה וִיחִיאֵל וְעֻזִיָּה:...

(מד) כָּל אֵלֶּה נָשְׂאוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת וְיֵשׁ מֵהֶם נָשִׁים וַיָּשִׂימוּ בָּנִים:

הפסוקים שמהם ניתן להסיק לעינייננו הם פסוקים ג' ומ"ד.

לכאורה פסוק ג' הדברים מפורשים שהולכים לפי האם. יש להוציא את הנשים הנכריות וכל הנולד מהם. יש כאן גם קביעה שזה כדין התורה 'וכתורה יעשה' (שכאמור לעיל לא כתבה את ההלכה בעניין באופן שישתמע בברור לכיוון כזה או אחר). כך אכן הבינו כמעט כל מי שהתעסק בסוגיה זו. -

אך דעת מקרא מפרש כך: להוציא-את כל הנשים הנכריות. והנולד מהם מן הנכרים (מן עמי הארצות עין פסוק מ"ד). הסיבה היא כנראה דקדוקית פשוטה. אם אכן היה מדובר מהנשים היה צריך להיות כתוב 'והנולד מהן ', בלשון נקבה, מזה שכתוב לשון זכר 'מהם' - מוכח שהכוונה לעמי הארצות, הנכרים שגרו מסביב, כלומר בדיוק המסקנה ההלכתית העולה מן הפסוק היא הפוכה - הולכים לפי האב!!

כך גם בפסוק מ"ד. רובא דעלמא מפרשים אותו שכל הרשימה שנזכרה שם היא של אנשים מישראל שנשאו נכריות, ויש מהם (מישראל) שלא רק שנשאו נכריות אלא שגם נולדו להם בנים.

אך דעת מקרא עקבי בפרושו שכל מקום שנזכר כאן 'מהם' הכוונה לעמי הארצות, לנכרים.

דעת מקרא לפסוק מ"ד: ויש מהם-מעמי הארצות אשר נשאו נשים יהודיות. וישימו-הולידו בנים.

כלומר גם בפסוק מ"ד אלו שראוי להרחיקם הם הנשים הנכריות , ובני עמי הארצות מנשים ישראלית, כיוון שהולכים לפי האב!

נחמיה פרק יג

(כג) גַּם בַּיָּמִים הָהֵם רָאִיתִי אֶת הַיְּהוּדִים הֹשִׁיבוּ נָשִׁים אַשְׁדֳּדִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת מוֹאֲבִיּוֹת: (כד) וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם: (כה) וָאָרִיב עִמָּם וָאֲקַלְלֵם וָאַכֶּה מֵהֶם אֲנָשִׁים וָאֶמְרְטֵם וָאַשְׁבִּיעֵם בֵּאלֹהִים אִם תִּתְּנוּ בְנֹתֵיכֶם לִבְנֵיהֶם וְאִם תִּשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם לִבְנֵיכֶם וְלָכֶם: (כו) הֲלוֹא עַל אֵלֶּה חָטָא שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּבַגּוֹיִם הָרַבִּים לֹא הָיָה מֶלֶךְ כָּמֹהוּ וְאָהוּב לֵאלֹהָיו הָיָה וַיִּתְּנֵהוּ אֱלֹהִים מֶלֶךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל גַּם אוֹתוֹ הֶחֱטִיאוּ הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת: (כז) וְלָכֶם הֲנִשְׁמַע לַעֲשֹׂת אֵת כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת לִמְעֹל בֵּאלֹהֵינוּ לְהֹשִׁיב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת: (כח) וּמִבְּנֵי יוֹיָדָע בֶּן אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל חָתָן לְסַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי וָאַבְרִיחֵהוּ מֵעָלָי: (כט) זָכְרָה לָהֶם אֱלֹהָי עַל גָּאֳלֵי הַכְּהֻנָּה וּבְרִית הַכְּהֻנָּה וְהַלְוִיִּם: (ל) וְטִהַרְתִּים מִכָּל נֵכָר וָאַעֲמִידָה מִשְׁמָרוֹת לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם אִישׁ בִּמְלַאכְתּוֹ:

בדברי נחמיה בפסוקים אלו יש ביקורת קשה של נחמיה על התופעה של נישואי תערובת, אך אין רמז להרחקת הבנים שנולדו מנישואים אלו. הטענה היחידה ביחס לבנים שהם אינם יודעים שפה יהודית עקב אימם. ומשמע מכאן שהם כנראה יהודים, שהרי אם הם נכרים ע"פ ההלכה מה איכפת לנחמיה שהם אינם מדברים יהודית?!

ג. מקורות תנאיים:

אימא ישראלית אבא נוכרי

1. ספרא אמור פרשה יד

ויצא בן אשה ישראלית מנין יצא מבית דינו של משה שבא ליטע אהלו בתוך מחנה דן, אמרו לו מה טיבך ליטע בתוך מחנה דן, אמר להן מבנות דן אני אמרו לו הכתוב אומר איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל, נכנס לבית דינו של משה ויצא מחוייב ועמד וגידף, והוא בן איש מצרי, אעפ"י שלא היו ממזרים באותה השעה הוא היה כממזר , בתוך בני ישראל, מלמד שנתגייר,

בספרא מפורש שנתגייר ומכאן שבלא הגיור הלכו לפי האב ולא לפי האם .

2. משנה מסכת ביכורים פרק א משנה ד

אלו מביאין ולא קורין הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו ואם היתה אמו מישראל מביא וקורא וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי אבות ישראל וכשהוא בבית הכנסת אומר אלהי אבותיכם ואם היתה אמו מישראל אומר אלהי אבותינו:

לפי כללי הדקדוק הנושא של המשנה הוא הגר. אלא שיש מציאות שאימו מישראל . הכיצד? אין זה אלא משום שגוי שבא על בת ישראל הוולד גוי, אלא שאם נתגייר אז הוא גר כשר אלא שאימו מישראל!

אימא נכרית אבא יהודי

מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מס' דנזיקין פרשה ב האשה וילדיה, מה ת"ל, מגיד שולדיה כמוה, אין לי אלא שפחה שולדיה כמוה, נכרית מנין, היה רבי ישמעאל אומר, מה שפחה כנענית שאין לה קידושין מכל אדם ולדיה כמוה, אף כל שאין לה קידושין מכל אדם ולדיה כמוה, ואי זה זה, זה ולד שפחה נכרית.

משנה מסכת קידושין פרק ג משנה יב

...וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קדושין הולד כמותה ואיזה זה ולד שפחה ונכרית:

משנה מסכת יבמות פרק ב משנה ה

מי שיש לו אח מכל מקום זוקק את אשת אחיו ליבום ואחיו לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית מי שיש לו בן מכל מקום פוטר אשת אביו מן היבום וחייב על מכתו ועל קללתו ובנו לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית:

משלושת המקורות הללו מוכח שבמקרה הזה הולכים לפי האם! כלומר שבתקופה התנאית בדור מסוים דימו את הנולד מנכרית לנולד משפחה. אך לא מצאנו מקור תנאי לגבי המקרה ההפוך כשהאימא ישראלית שהולכים לפי האם, אלא אדרבה כדלעיל ראינו רק מקורות תנאיים שהולכים לפי האב כשהוא נכרי. נראה שהיה כאן שלב ביניים, שההלכה שונתה לחומרא כנראה בדורו של ר' ישמעאל, שכדי להיות יהודי צריך גם אבא וגם אימא יהודיה , וכשיש צד אחד נכרי הילד נכרי. כנראה שהתופעה של הנישואים לנכרים פשטה כל כך שהיה צורך להחמיר עד כדי כך כדי להרתיע, ולכן החמירו שגם הנולד לאב יהודי דינו כנכרי. כפי שנראה בהמשך בירושלמי חומרא זו לא תפסה כל כך בשטח ויש אמורא בדור הרביעי שעדיין חושב שבמקרה כזה הילד הוא יהודי כפי שהיה בתקופת עזרא ונחמיה. כמו כן יש סוגיות בבליות שבהן משתקפת ההלכה התנאית המחמירה של ר' ישמעאל ורשב"י. שבכל מקרה הילד גוי, הן כשאביו גוי והן כשאימו גויה.

ד. סוגית הירושלמי שמשקפת גם הד מההלכה הקדומה

(לגבי אימא נכרית אבא יהודי)

ירושלמי קידושין פרק ג דף סד טור ד /הי"ב ואי זה זה זה וולד שפחה ונכרית. תמן תנינן חוץ ממה שיש לו מן השפחה ומן הנכרית. שפחה -דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדניה. נכרית רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי כתיב לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו וכתיב כי יסיר את בנך מאחרי בנך מישראל קרוי בנך ואין בנך מן הגויה קרוי בנך אלא בנה.

יעקב איש כפר נבורייא אזל לצור אתון שאלון ליה מהו מיגזור ברה דארמייתא בשבתא. וסבר למישרי להון מן הדא ויתיילדו על משפחותם לבית אבותם. שמע רבי חגיי אמ' ייתי וילקי אמר ליה מהיכן את מלקיני אמר ליה מן הדין ועתה נכרות ברית להוציא כל הנשים הנכריות והנולד מהן וגו'. אמר ליה ומן הקבלה את מלקיני אמר ליה וכתורה יעשה אמר ליה מן הדין אוריתא אמר ליה מן ההיא דאמר ר' יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי לא תתחתן בם וכו' אמר ליה חבוט חבוטך דהיא טבא בקלטה

הירושלמי גם כן פוסק שוולד נכרית הוא כמותה. אלא שבניגוד לר' ישמעאל במכילתא שלמד זאת משפחה, רשב"י לומד זאת מפרשת לא תתחתן בם. לא כ"כ ברור מהירושלמי כיצד רשב"י דייק זאת בפסוק , אך מה שברור הוא השורה התחתונה של החידוש של רשב"י, שבנך מהגויה לא קרוי בנך.

רשב"י חי דור אחר רבי ישמעאל וכנראה שההלכה הזו לחומרא חודשה בדור לפניו ע"י ר' ישמעאל ורשב"י מצא מקור אחר להלכה .יש לשים לב שרשב"י לא מדבר כלל על המקרה ההפוך. שהאבא נכרי והאם יהודיה, כיוון שאת זה הוא לא בא לשנות וזה נשאר כמו שהיה בתקופת עזרא ונחמיה, שברור שהילד הוא נכרי כאביו, וכל החידוש של אותם דורות היה שגם אם האימא נכרית הילד יחשב לנכרי!!! (ובנך מישראל היינו כשאתה ישראל נשוי לישראלית , אך אין כאן התייחסות למקרה שהאב גוי והאם ישראלית )

מהמעשה שמובא בהמשך הירושלמי, מוכח שההלכה זו שכשהאם נכרית הילד נכרי,לא התפשטה כל כך. שהרי יעקב איש כבר נברייא נשאל האם מותר למול בן של ארמית בשבת ועונה שכן. ברור שלא מדובר שגם אביו נכרי שהרי מה ההוא אמינא למול בשבת. אלא ברור שהאב יהודי , ואותו יעקב שהוא בן הדור הרביעי נוקט כדבר פשוט שהולכים לפי האב, וכפי ההלכה הקדומה מימי עזרא ונחמיה , למרות שהוא חי כמה עשרות שנים אחרי רבי שכבר פסק כמשנתו כפסיקת ר' ישמעאל ורשב"י!

ה. התפיסה האמוראית –תלמודית

בתקופת האמוראים נתקבעה ההלכה סופית שבמקרה שהאימא נוכריה הולכים אחר האם, כפי שראינו לעיל בירושלמי. בבבלי לא נשאר שום הד להלכה הקדומה ובכל מקום ברור שההלכה במקרה הזה היא לפי האם הנוכריה. מאידך לגבי המקרה ההפוך אימא ישראלית ואבא נכרי שלא שונה כנראה בתקופת התנאים מצאנו שינוי משמעותי החל מרבי ואילך.

אנו מוצאים שלוש דעות. יש הסוברים שהוולד ממזר, יש הסוברים שפגום לכהונה , ויש הסוברים שכשר לחלוטין.

ירושלמי מסכת קידושין פרק ג דף סד טור ג /ה"ט

א.תני גוי ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר

רבי שמעון בן יהודה אומר בשם רבי שמעון אין הוולד ממזר שאין ממזר אלא מאשה שהיא אסורה עליו איסור ערוה וחייבין עליה כרת.

ושניהם מקרא אחד דרשו לא יקח איש את אשת אביו וגו' רבי מאיר דרש מה אשת אביו מיוחדת שאין לו עליה קידושין אבל יש לה קידושין על אחרים והוולד ממזר אף כל שאין לה עליו קידושין הוולד ממזר ר' שמעון בן יהודה דרש מה אשת אביו מיוחדת שאין לה עליו קידושין אבל אם יש לה קידושין על אחרים הוולד ממזר יצא גוי ועבד שאין לה עליו ולא על אחרים קידושין ...

ב. ר' ינאי בשם רבי גוי ועבד שבאו על בת ישראל הוולד ממזר ר' יוחנן ורשב"ל תריהון אמרין הוולד ממזר רבי יעקב בר אחא רבי שמעון בר אבא רבי יהושע בן לוי בשם רבן גמליאל בר' , הוולד אינו כשר ולא פסול אלא מזוהם

רבי יונתן סלק עם ר' יודה נשייא לחמתא דגדר הורי תמן הוולד כשר

א"ר זעירא ההן וולד כל מה דהוא אזיל הוא מתעלה ר' עבד הולד ממזר, בריה מזוהם, בר בריה עבדיה כשר. הורי ר' בא בר זבדא במקום כל רבנין הוולד כשר.

בקטע א' אנו רואים שהויכוח הוא האם אי תפיסת קידושין לגבי אף אחד בעולם יוצרת ממזרות או לא. השאלה החשובה יותר היא מה דעתו של ר' שמעון שסובר שאינו ממזר, האם הוא יהודי שאינו ממזר, או שהוא גוי ולכן אינו ממזר, כמו שבנו של יהודי מנכרית הוא נכרי ולא ממזר לפי ההלכה התנאית והתלמודית.

לכאורה מקטע ב' מוכח שלדעה שאינו ממזר הוא יהודי. שהרי ר' זעירא מצביע על התופעה המעניינת שככל שהדורות מתקדמים הכשרות של הוולד מתעלה, רבי- עשהו ממזר, בנו מזוהם (לכהונה), ונכדו של רבי עשהו כשר. משמע שמדובר בשינוי לטיבותא והיינו שהוא יהודי כשר. אך כמדומני שאין שום ראיה מדעת ר' יהודה נשיאה, שהרי ר"ש לא נקט שהוולד כשר כמו ר' יהודה נשיאה, ולכן יתכן שזו דעה אחרת. גם לאור ניתוח דברי רשב"י לעיל בירושלמי ראינו שהוא פסק ללכת אחר האם רק לחומרא כשהאם נוכריה, אך לא שינה את ההלכה הקדומה שכשהאם ישראלית הולכים לפי האב והוא גוי. ולכן נראה שכוונת ר"ש היא שהוולד גוי ולכן אינו ממזר. (לקמן נוכיח משתי סוגיות בבליות שכך הם הבינו אפילו את הדעה המקבילה לר' יהודה נשיאה בבבלי שאף נקט שהוולד כשר הבינו סוגיות אלו שהיינו כשר אם נתגייר , אך הוא בעצם גוי)

יש לדון מה ארע החל מדורו של רבי ואילך , שמהלכה פסוקה מתקופת המקרא ועד לרשב"י שהולכים אחר האב במקרה שהאם ישראלית, והילד הוא גוי, החל 'מדרון חלקלק' שהפך את הילד הזה בסופו של דבר ליהודי כשר , שמקסימום אולי פסול לכהונה?

נראה להציע שארע כאן כנראה שילוב של שני גורמים, הגורם ההיסטורי והגורם הלמדני.

הגורם ההיסטורי הוא שאולי בדורו של רבי עדיין הנגע של נישואי תערובת החריף. והחומרא של רבי ישמעאל ורשב"י לא סדרה את כל הפרצות, שהרי אף שהחמירו שהוולד גוי בכל מקרה שאחד מבני הזוג אינו יהודי, עדיין היה פתח לגייר את הילד. לכן רבי החליט להחמיר ולומר שהוולד אמנם ישראלי במקרה שהאם ישראלית, אך הוא ממזר, ובכך יצר הרתעה גדולה יותר שהרי ממזר זה מום שלא ניתן לתקן אותו, בודאי לא לגבי הוולד שיצא מנישואין אלו. הגורם הלמדני שתרם לעניין הייתה דרשתו של רשב"י שראינו לעיל בירושלמי (ומופיעה גם בבלי לקמן). אם מדייקים מהפסוקים שבנך שבא מנכרית אינו קרוי בנך, ניתן להרחיב את הדרשה שתהיה סימטרית ובכך לקבוע שבן בתך הבא מן הנכרי דינו כישראלי. אולי מה שקרה אחרי רבי שהגורם הלמדני נהיה יותר דומיננטי ולא הגורם ההיסטורי-הרתעתי, ולכן הכיוון היה ליצור סימטריה מלאה בעקבות דרשתו של רשב"י, ולהגיע להלכה פשוטה שתמיד הולכים אחר האם.

סוגיות בבליות שמשקפות הד מההלכה המחמירה מסוף תקופת התנאים רשב"י (שבין אב ובין שהאם גויים הולכים אחריהם )

1. תלמוד בבלי מסכת קידושין דף סט עמוד א

מתני'. ר' טרפון אומר: יכולין ממזרין ליטהר, כיצד? ממזר שנשא שפחה - הולד עבד, שיחררו - נמצא הבן בן חורין; רבי אליעזר אומר: הרי זה עבד ממזר.

גמ'. איבעיא להו: רבי טרפון לכתחילה קאמר, או דיעבד קאמר? תא שמע, אמרו לו לרבי טרפון: טיהרת את הזכרים ולא טיהרת את הנקיבות; ואי אמרת לכתחילה קאמר, ממזרת נמי תינסיב לעבדא! עבד אין לו חייס.

בסוגיה זו התלמוד בעצם תמה תוך כדי הדיון מדוע ממזרת לא תוכל גם להיטהר, ועונה שלעבד אין חייס ולכן הולכים אחר האם. אך ההו"א של התלמוד לא ברורה, וכי אין הלכה פסוקה מאז ומעולם שהולכים אחר האם?! וגם המסקנה לא ברורה ואם זה לא עבד אלא גוי אז כן הולכים אחר האב?!!

מכאן מוכח שבעל הסוגיה סבר כשיטת רשב"י שהולכים תמיד אחרי הגוי לחומרא ולכן חשב שממזרת יכולה גם להיטהר, ולכן נאלץ לומר שלעבד אין חייס. (אין אופציה בסוגיה להינשא לגוי, כיוון שאין ביד הממזרת לשלוט על גיור הוולד אח"כ כמו שהיה בידה אם היה עבד כנעני שאז השליטה בידה שיכולה לשחררו.)

2. בבלי קידושין סח עמוד א-ב ..... נכרית מנלן? אמר קרא: לא תתחתן בם. אשכחנא דלא תפסי בה קידושי, ולדה כמותה מנלן? א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי, דאמר קרא: כי יסיר את בנך מאחרי, בנך הבא מישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה. אמר רבינא, ש"מ: בן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך. נימא קסבר רבינא: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד ממזר, נהי דכשר לא הוי, ממזר לא הוי! פסול מיקרי.

סוגיה זו מקבילה לסוגיית הירושלמי לעיל (סעיף ד'). גם כאן נראה שרשב"י בא להחמיר שאם האם נוכריה הולכים אחריה, אך אין התייחסות בדבריו למקרה ההפוך כשאב נכרי והאם ישראלית.

ראיה ברורה שרשב"י לא התייחס ישירות למקרה הוא דיוקו של רבינא שמובא מיד אח"כ, שמדייק מרשב"י את המקרה ההפוך כשאם ישראלית ומשמע שרשב"י עצמו לא התייחס במפורש למקרה שהאם ישראלית, אלא שאם ממשיכים את דרשתו באופן סימטרי ניתן לדייק גם למקרה שהאם ישראלית.

המשך הגמרא מאוד מוזר. הגמרא מנסה לומר שמוכרחים לומר שרבינא סבר שגו יועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר. דברי הגמרא תמוהים שהרי רבינא רק אמר שהולכים אחר האימא והוא ישראל מה פתאום צריך לומר שהוא ממזר? הגמרא דוחה שניתן לומר שהוא פסול ואין צורך לומר שהוא בהכרח ממזר לפי רבינא. גם דחית הגמרא קשה, הרח ראינו שיש דעה שהולד כשר במקרה הזה , ומדוע הגמרא לא יכולה לומר שרבינא סבר שהולד כשר.

רש"י עונה את התשובה ההכרחית:

רש"י קידושין סח ע"ב לימא קסבר רבינא .. הבא על בת ישראל הולד ממזר גרסי' - דאתא לאשמועינן דלא שדינן ליה בתר עובד כוכבים דנימא עובד כוכבים הוא ואם נתגייר יהא מותר לבא בקהל אלא בתר ישראלית שדינן ליה וכיון שבעבירה נולד הוה ליה ישראל פסול כשאר נולדים ממי שאין עליו קידושין דתנן במתני' (לעיל /קידושין/ דף סו:) שהם ממזרים.

כלומר הבנת הגמרא כאן שמאן דאמר הוולד כשר הוא שהוא גוי ואם נתגייר יהיה כשר, לכן לגמרא ברור שלא ניתן להעמיד את רבינא כמ"ד הזה, שהרי אם סובר רבינא שהנולד מישראלית הוא ישראלי , על כורחנו נותר לומר שהוא סבר שהוולד ממזר או פגום!!

כלומר סוגיית הבבלי כאן סוברת מ"ד כשר בעצם משקף את התפיסה התנאית מתקופת רשב"י ורי"ש שהולכים תמיד לחומרא והוולד גוי כשאחד מהוריו גויים.

3. תלמוד בבלי מסכת קידושין דף עה עמוד א

תניא, וכן רבי אלעזר אומר: כותי לא ישא כותית. מאי טעמא? ... אלא, ר' אלעזר סבר לה כר' ישמעאל, דאמר: כותים גירי אריות, וסבר לה כר' עקיבא דאמר: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד ממזר.

הגמרא מנסה להבין את שיטת רבי אלעזר שאוסר עלינו להשיא כותי לכותית. הגמרא מסבירה את דבריו באופן שיש לחוש לנישואי תערובת של ישראל ונכרית או נכרי וישראלית.

באופן בסיסי כותי או כותית הם גויים כיוון שרבי אלעזר סובר שהם גרי עריות, אך יש גם אופציה שמישהו מהם נחשב יהודי , אם אביו בא על ישראלית. מה שמוזר הוא שמשמע שאפשרות זו שצד אחד יהיה ישראלי להלכה הוא רק אם נסבור שמעמדו של הנולד מגוי וישראלית הוא ממזר. והתמיהה ברורה, הרי לכאורה גם למ"ד שוולד זה הוא כשר הוא ישראל וא"כ מדוע הגמרא נדחקת לומר שר' אלעזר סבר דווקא כר' עקיבא שאמר שהולד ממזר?

וזה אכן מה שמקשה שם התוס':

תוספות מסכת קידושין דף עה עמוד ב וא"ת אמאי איצטריך למימר דקסבר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר לימא הולד כשר וכ"ש דאיכא למיחש טפי שלא תנשא לעובד כוכבים

וענה שם התוס' בזהירות...

ושמא יש לומר אם הולד כשר א"כ הוא הולך אחר העובד כוכבים כדאמר בס"פ דלעיל (דף סז:) וליכא למיחש לכך אם תנשא לעובד כוכבים אבל השתא דקסבר הולד ממזר א"כ הולך אחר אמו ואיכא למיחש טפי שלא תנשא לעובד כוכבים

כלומר, גם סוגיה זו משקפת את ההלכה התנאית הקדומה שסברה שהולד גוי, וגם סוגיה זו כמו הקודמת בבבלי לעיל סוברת שכשר הכוונה אם נתגייר, ולכן אין מציאות שהולד יהיה ישראלי אלא אם נסבור כמ"ד ממזר .

כמו כן יש לשים לב שהגמרא לא הציע שהוא ישראלי כשאב ישראלי והאם נכרית, שהרי כפי שכתבנו הגמרא משקפת את ההלכה התנאית שהתקבעה בימי ר' ישמעאל ורשב"י שכבר החמירו ופסקו שבמקרה זה הולד נכרי כמו אימו.

סיכום:

ההלכה המקראית שיקפה את המציאות של המגורים לפי משפחת אב, ולכן היה ברור שהולכים תמיד לפי האב, 'למשפחותם לבית אבותם'.

בתקופת מרד בר כוכבא החמירו חכמים בצורה של דרישת התורה במדרש הלכה, שוולד הנולד מנישואי תערובת הוא לעולם נכרי, גם אם אביו ישראלי (אף שבתקופת המקרא במקרה זה דינו של הולד הוא שהוא ישראלי). סיבת ההחמרה היא כנראה (לפי השערתנו) השכיחות של נישואי תערובת שישראלי לקח נכרית. במקרה זה לא היה שום סנקציה נגדו שהרי הוולד ישראלי ולכן חכמים החמירו שהוולד אינו יהודי.

הלכה זו עדיין הייתה כנראה רופפת בתקופת האמוראים עד לדור הרביעי, ויעקב איש כפר נבוריא ואנשי צור לא ידעו עליה!!

מהדור של רבי ואילך, כנראה משילוב סיבה למדנית של אימוץ דרשת רשב"י בצורה סימטרית, ומרצון להטיל סנקציה גם במקרה ההפוך של נכרי שנשא ישראלית , נקבעה בתחילה סנקציה חריפה יותר שהוולד ממזר ואינו בר תיקון (שהרי אם היה גוי היה יכול להתגייר), ומכאן ואילך עקב התחזקות הסיבה הלמדנית של אימוץ דרשתו של רשב"י באופן סימטרי לחלוטין, הפך הוולד של ישראלית מגוי - ליהודי כשר לדעות רבות , ומקסימום פגום לכהונה .

הדים לכך שההלכה הקדומה גם בתקופת התנאים הייתה שהוולד הנולד מגוי וישראלית הוא נכרי מצאנו בשלוש סוגיות בבליות בסוף קידושין.

מי שלומד את הדברים בדרך הישיבתית הרגילה , ולא באופן כרונולוגי, תמה מאוד כשהוא מגיע לשלוש הסוגיות הללו. ויש אף נטייה ללומדים רבים לתלות את הדברים ברש"י או בתוס' ולטעון שדבריהם לא נאמרו בעיקר הסוגיה. אך ניתוח רציני של הדברים מראה שזה לא הבנה כזו או אחרת של הראשונים, אלא פשוטה של הבנת התלמוד בשלוש המקומות הנזכרים, ורק הלימוד באופן כרונולוגי מאפשר לנו להבין כיצד צצו גמרות כאלו, ולהבין שאינן כלל וכלל נידחות או מוזרות.

נפק"מ להלכה?

האם יש נפקות להלכה למעשה? ברור שאין, כיוון שהלכתא כבתראי וההבנה הנוכחית של עם ישראל היא הקובעת. אך לענ"ד יש נפקות ביחס הנפשי לאנשים הללו שהם 'מזרע ישראל'. כידוע יש ויכוח גדול בימינו בעניין הגרות. הרב עוזיאל טען עוד לפני שנים רבות לפני שכלל החלה העלייה מברית המועצות שאנשים הללו שהם בני ישראלים אף שאינם יהודים על פי ההלכה, אינם כגויים רגילים אלא שיש עניין לגיירם. אני חושב שניתוח הסוגיה כפי שהובא להלן עוזר לנו מאוד להתחבר לדברי הרב עוזיאל. המחשבה שאילו אנשים הללו היו נולדים בתקופה אחרת הם היו יהודים על פי ההלכה, משנה מאוד מבחינת התחושה שלנו, את היחס אליהם.