עכשיו במדור היועצים

  1. מירנהדפנה מאיר
  2. המשך לשאלהד"ר צבי מוזס, מכון שילה
  3. המשך לגיסתי...ד"ר צבי מוזס, מכון שילה
  4. עלות התאמת דיאפרגמהדפנה מאיר
  5. גיסתי....ד"ר צבי מוזס, מכון שילה

ביקורת ספר: דפנה ז"ל לא הייתה מסכימה לשיימינג כזה

דפנה מאיר ז"ל כתבה מכתבים אישיים לאנשים כדי לא לעשות להם שיימינג ויפעת ארליך החליטה לעשות אותם פומביים. שלומית ראונר קוראת לא לשתף פעולה עם הספר ומנסה לדמיין איך מרגישות הנשים שלא הוזכרו בשמותיהן שנועצים בהן עיניים כי אולי היא ה"שכנה צרת העין"

שלומית ראונר
כ"ג ניסן תשע"ז, 19/04/2017 11:06

התלבטתי אם לכתוב את הביקורת הזו, שמקננת בי מאז קראתי את "מה יקרה אם אמות מחר בבוקר" לפני חודש. ראיתי ביקורת שלילית אחת שנכתבה והיא בהחלט לא התקבלה בברכה, ובנוסף, אני לא רוצה שישתמע שיש לי ביקורת על דפנה מאיר ז"ל. הביקורת שלי היא על הספר בלבד, או יותר נכון, על תהליך הכתיבה שלו.

החלטתי לכתוב בכל זאת. כי הספר ממשיך לעורר הדים, וכי אנשים יקרים לי ממליצים, עד שאני מראה להם את הבעייתיות שבו, ואז הם אומרים לי בהפתעה, וואו, בכלל לא חשבנו עליו מהכיוון הזה, ואני רוצה להרגיל את עצמינו לחשוב מהכיוון הזה, של מי שנפגע מהדברים שאנחנו כותבים וקוראים ומשתפים, ולשאול האם המחיר של הפגיעה שווה את הלייקים והויראליות והמחמאות.

ואחרי כל ההקדמה הזו, אני מזמינה אתכם לתרגיל. דמיינו לכם את דפנה כותבת בפייסבוק שלה, כמה בלתי נסבלת האחות במרפאה זו וזו שהיא עובדת איתה, או השכנה שעושה כך וכך, או הרבנית שאומרת משהו, או ההורים או האחות שמתנהגים בצורה כלשהי. אני בטוחה שהיא לא היתה עושה את זה, אבל נגיד. איך הייתם מגיבים? חברים משפטנים היו מתרים בה, תזהרי, אפשר לתבוע אותך על הוצאת דיבה, אנשי חינוך היו מזכירים לה, שיימינג יכול להרוס חיים, אנשי שלום היו מבררים איתה, תגידי, ניסית לפתור את זה מולם ישירות במקום לכתוב כאן?

אז זהו. שהיא ניסתה ומן הסתם גם הצליחה. היא כתבה, דפנה, מיילים ישירים, קצת בוטים לפעמים, לכל אדם שההתנהלות שלו הפריעה לה. לעמיתה שהגיעה עם דרישות מוגזמות לדעתה. למנהל המרפאה שבה היה איזה עניין לא נוח, למטופלת הכעוסה. ואולי אחר כך היתה שיחה טובה ושלווה והכל בא על מקומו בשלום.

רק שאז היא נרצחה, ואשה זרה החליטה שכל הענייניים האלו, שנפתרו במיילים אישיים, הם בעצם גם עניינה ואפילו עניינינו. את השיימינג שדפנה לא היתה מעלה על דעתה לעשות יפעת עשתה בשמה. 

ולצד השיימינג, יפעת חיטטה גם במיילים מסוג אחר, של מצוקה, של השתפכות, של ויכוחים אישיים ואידיאולוגיים, של אנשים שבחרו לכתוב לדפנה, ואליה בלבד, ושדפנה בחרה לענות להם, ולהם בלבד.

אבל מה משנה בחירתם של אלו שכתבו בדם ליבם את המיילים הללו, הרי הכל בעצם שייך גם לנתן, ולכן מותר לו לחלוק אותם גם עם יפעת, שבתור עיתונאית, יכולה וודאי להפוך חלקים מההתכתבויות הללו לציבוריות. למה לא? מה היא פרטיות של כמה נשים לעומת הספר הנפלא ורב המכר שיכול לצאת מהמיילים הללו?

ואל תגידו לי "באישור". האישור היה מרוב הנשים שאליהן נכתבו המכתבים שפורסמו, כך ציינה יפעת. ומה עם אלו שהוזכרו שם בלי שהן היו הנמען? ומה עם אלו שלא אישרו? ומה עם אלו שלא פורסמו, אבל נחשפו לעיניה הבולשות של יפעת?

יפעת עברה על מאות מיילים, ואני מצטטת מהריאיון ב"נשים", בסוגריים תוספות שלי: "הוא (נתן מאיר) נתן לי את הסיסמה למייל שלה, עניין שכאמור עשה לא מעט בלגן (נשים ביקשו שלא תחטט במייל, כולל אחות של דפנה, שבספר יש ציטוטים רבים מההתכתבויות איתה. אל דאגה, לא התנגדות כזו תעצור את יפעת!). ואז, פשוט צללתי בים האדיר והמטורף שנקרא החיים של דפנה מאיר. או נכון יותר – ההתכתבויות של דפנה עם מאות אנשים..."

ובמקום אחר: " אנשים התכתבו עם דפנה על הדברים הכי אישיים בעולם, וזו הייתה חוויה מאוד לא קלה עבורי."

באמת יפעת, נשמעת חוויה ממש לא קלה. אבל לא עבורך, אלא עבור מאות האנשים ובעיקר הנשים האנונימיות, שלא מקבלות תמלוגים או כבוד אלא להפך, שהפרטיות שלהן הופרה ברגל גסה, שלא יכולות ולא יוכלו לעולם להציג את הצד שלהן מול טענות של אשה שנרצחה, שלא נעים להן לדבר סרה כי זה יוציא אותן קטנות מול הסיפור הטראגי של דפנה ומולך, הסופרת המהוללת.

יפעת סיפרה בריאיון שהיא אהבה את המריבות של דפנה. ברור. איזה כיף וכמה צהוב זה לקרוא מריבות שלא שייכות לך, ולא רק ליפעת זה כיף, זה כיף לכולם, ולכן הספר רב מכר. ותוך כדי שקראתי אותו, מרותקת- כי זה מושך באמת לקרוא את כל הצהוב הזה, פתאום דמיינתי אשה מכווצת, שמרגישה שנועצים בה עיניים מאז שיצא הספר, כי בטח כולן הבינו שהיא האחות הבעייתית/ המטופלת גסת הרוח/ השכנה צרת העין, ואשה אחרת שמתביישת ומודאגת מזה שיפעת ראתה את כל הסודות שכתבה לדפנה, ובאותו רגע הפסקתי. זה היה קשה, מודה. אבל אסור לנו לשתף פעולה עם הלשון הרעה הזו, עם העין המציצנית הזו. ואני מאמינה שדפנה היתה מסכימה איתי.

הכותבת היא אשת חינוך ופעילה חברתית

* תגובתה של מחברת הספר יפעת ארליך לדברים מובאת באריכות בקישור

לחצו על הלייק ותקבלו את כל הסיפורים לפייסבוק שלכם
תגובות
כתוב תגובה



תמונה
1. מסכימה מאוד.
סוריקאטה 4/19/2017 12:00:00 PM
ספר רכילותי למדי. לא מבינה מה הטעם בפרסום מכתבים אישיים ודי פוגעניים שכתבה לאנשים, שגם מציגים אותה לא טוב וגם נותנים לגיטימציה לסגנון הזה.
הספר הזה בודאי לא הרבה שלום בעולם.
תמונה
2. תודה. שיכנעת אותי לא לקרוא (ל"ת)
4/19/2017 12:29:00 PM
תמונה
3. ללא נושא
פיורי 4/19/2017 12:35:00 PM
מסכימה איתך מאוד. גם אני קראתי וזעתי באי נוחות. יש גם מיילים שברור שדפנה התחרטה על הסגנון והתוכן דקה אחרי, ופתאום הפכו אותם לרבי מכר... והרבה מיילים שאין שום סיכוי שהייתה רוצה שיתפרסמו - היא כתבה אותם כביקורת ישירה לאדם וברור מהאופי שלה שלא היה לה שום רצון לפגוש ולבייש אותה בפומבי.
תמונה
4. ביקורת אמיצה ונכונה. יישר כוחך. (ל"ת)
אוריאל 4/19/2017 12:50:00 PM
תמונה
5. מסכימה לחלוטין עם דברייך.
שולמית 4/19/2017 1:27:00 PM
יצאתי מקריאת הספר עם טעם רע בפה...
תמונה
6. מזדהה ומוסיף
דוד 4/19/2017 1:52:00 PM
שגם על דפנה עצמה מותר וצריך למתוח ביקורת. לא כל דבר שעשתה חייב לזכות להנהון מסכים.
וכמו לאחר פטירתה הטראגית של תמר אריאל ז"ל כך גם כעת - עצם מותו של אדם לא יכולה להצדיק קידום אידיאולוגיות שונות בלא שיהיה ניתן לבקר אותן.
תמונה
7. מזדהה ומוסיף
דוד 4/19/2017 1:52:00 PM
שגם על דפנה עצמה מותר וצריך למתוח ביקורת. לא כל דבר שעשתה חייב לזכות להנהון מסכים.
וכמו לאחר פטירתה הטראגית של תמר אריאל ז"ל כך גם כעת - עצם מותו של אדם לא יכולה להצדיק קידום אידיאולוגיות שונות בלא שיהיה ניתן לבקר אותן.
תמונה
8. יש לי קושי עלייך. כותבת המאמר..
4/19/2017 2:44:00 PM
אני חושבת שברוב המכתבים, זה באמת לדעתי והבנתי לפחות לא משהו שברור בכלל עם מי היא מדברת ומתכתבת. בכלל לא. נהניתי מהתוכן עצמו.
כן הייתה תכתובת אחת או 2 שכן כנראה הייתי מורידה.



אבל בכל אופן - את בעצמך חוטאת להבנתי בטענה שלך כותבת יקרה -
כיוון שאת קבלת על שיימניג שנעשה,
אך את מבקרת את יפעת ללא הרף לאורך הכתבה, ואם לא די בכך מלגלגת על התנהגותה, מתבטאת בציניות על התנהגותה, מביאה ציטוטים שלה ולועגת להם..


נראה לי לא מתאים ולא שייך . לא?


כך לפחות נדמה לי..


שנזכה לשמור על פינו ודיבורנו. יש לכולנו (באמת כולנו. גם לי) הרבה מה להשתפר בכך.
תמונה
9. אותה ביקורת קיימת גם על יומני אנה פרנק
הפדרליסט 4/19/2017 3:15:00 PM
ועל שמונה קבצים, ועל כתבי פרנץ קפקא, וכו´ וכו´.

פרסום דברים שנכתבו שלא בהכרח לפרסום הוא לא דבר חדש, וכל מי שמעלה דברים על הכתב צריך לדעת את זה. לא כל מה שחושבים אומרים, לא כל מה שאומרים כותבים, ואם דברים נכתבו, לא מתפלאים.
תמונה
10. מסכימה מאוד עם הביקורת
חן 4/19/2017 3:32:00 PM
מתרבל הרושם שהכל בחוץ .....
תמונה
11. כל הכבוד, סוף סוף מישהי מדברת לעניין (ל"ת)
סוף סוף 4/19/2017 3:53:00 PM
תמונה
12. ספר חשוב אך היה צריך לגנוז את חלקו
דניאל 4/19/2017 4:12:00 PM
לי מאוד הפריע ההתכתבות בין דפנה לאחותה. מסתבר שגם לאחותה הדבר הפריע ופגע.
הספר עצמו חשוב ולא בגלל הצהוב שבו אלא על אף הצהוב שבו. לדוגמא אני דילגתי על הקטעים הצהובים. הסופרת יכלה לכתוב ספר חשוב ומעניין עם החומרים הגלויים ושלא פוגעים באף אדם. הכוונה שלא פוגע גם בדפנה זצ"ל.
תמונה
13. ישר כח. גם אני לא קראתי מסיבות אלו
משהי 4/19/2017 6:08:00 PM
זה רב מכר כי זה: צהוב, מדבר על מיניות. והבעייתיות היא שאי אפשר כביכול להיות ביקורתיים כי דפנה נרצחה אז ברור שכולם ב"בצד שלה" גם אם היא התנהלה בצורה לא נכונה.
ודבר אחרון, האם זה בסדר לפרסם דברים שלה בלי לשאול אותה? אז מה אם בעלה הסכים? בעלה זה לא היא!! אתם הייתם רצים שיפרסמו דברים שלכם ביום שלא תהיו?
תמונה
14. לגמרי. כל מילה.
איילת 4/19/2017 6:38:00 PM
מבינה את הכעס והטינה שלך, הייתי מעדנת מול יפעת, אני מאמינה שהיא באמת עשתה בתמימות (בסחף עיתונאי שכבר איבד את הגבול בין מה ראוי לקרוא למה לא... מה פרטי ומה ציבורי)
תמונה
15. מסכימה לכל מילה
דנה 4/20/2017 11:12:00 AM
גם אני הרגשתי כך...
תמונה
16. שה קדוש
רווית 4/20/2017 11:14:00 AM
לפעמים יש תחושה בציבור שלנו שאם מישהו נפטר אז הוא קדוש (ואכן הוא קדוש) וכל מה שקשור אליו קדוש. ופתאום בא הספר הזה ואנשים מזדעזעים איך יש ביקורות עליו או איך הוא בעייתי כי מדברים על דפנה הקדושה. והנה באה מישהי אמיצה והגיבה. כל הכבוד לך!!! הציבור שלנו צריך לפעמים להיות צנוע ועניו ולקבל באהבה את כל הביקורות... גם מתוך הבית.
תמונה
17. ל9
ננ 4/20/2017 8:24:00 PM
מה הקשר למה שכתבת? יש פה דברים אישיים, מה הקשר לקפקא או לרב קוק? אולי חוץ מהיומן של אנה פרנק, שמן הסתם כתבה לא למגירה ודי לחכימא
תמונה
18. תודה
אני 4/20/2017 8:57:00 PM
עלה בדעתי לקרוא ועכשיו אשקול זאת שוב. תודה לך
תמונה
19. אז זהו ששיימינג של אחד לא מבטלים ע"י שיימינג של אחר (ל"ת)
4/23/2017 12:31:00 AM

כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד