אני הייתי מתקבל לבית ספר פרטי. אין לי ספק. זאת בניגוד לגדעון דוקוב, שתהה אם היה מתקבל. הייתי מתקבל כי אבי רב ובעל תואר שלישי, כי אמי מנהלת בית ספר שלובשת כיסוי ראש, אני מהבית הנכון. אבל מזלי הגדול הוא שהוריי לא חשבו על האופציה. למדתי עם ילדים שונים ממני, קבלתי חינוך מהבית ומבית הספר, ולא חונכתי שאני שווה יותר, שכסף קונה את הכל או שיש חלקים מעם ישראל עימם לא כדאי להתחבר. לכן, בין השאר, לא העליתי על דעתי לשלוח את ילדיי לבי"ס פרטי. זו בכלל לא אופציה.
אבל, לא רק גרסא דינקותא יש כאן. כבר לפני שנים מספר התחלתי להביע את השקפתי, עימה גדלתי בבית המדרש, ועד כה לא זכיתי לשמוע מענה תורני ראוי. לפי דרכה של תורה אין לנו אלא חינוך ציבורי איכותי, כללי, שמאפשר שוויון הזדמנויות, שמעריך כל ילד באשר הוא, ושדוגל בחלוקה שוויונית של תקציבי הציבור. אולם, הנקודה המפתיעה שגיליתי מאז ועד היום היא שהשיקולים התורניים אינם מעלים ואינם מורידים כלל וכלל. אם הייתי מקבל שקל על כל הורה בבי"ס פרטי שניגש אליי מאז והסביר לי כמה אני צודק אבל כמה המציאות מורכבת, כמה ברור שזו הדרך הנכונה אבל..., כבר יכולתי מזמן לממן חינוך פרטי לכל ילדי ישראל.
האמת המרה היא שלא שיקולים ערכיים הובילו להקמת מערכות החינוך הפרטיות, כי אם שיקולים תועלתניים. נקודה זו באה לידי ביטוי נוקב ברשימותיהם של גדעון דוקוב והרב בני דה לה פואנטה. אף אחד לא צריך לספר לי מהם הקשיים במערכת הממ"ד. ילדיי לומדים במערכת הממ"ד, אני מבקר בבתי ספר וחשוב לי מה קורה בהם, ואכן, ראה זה פלא, מערכת הממ"ד לא מושלמת. רחוק מזה. אז מה? האם בגלל שהיא לא מושלמת לא אשלח את ילדיי לשם? האם כך לימדונו רבותינו, שכאשר אנו מוצאים עולם לא מושלם אנחנו מרימים ידיים? אם המציאות מורכבת - תפשטו אותה, אם היא מסובכת, תתירו את הסבכים. תתקנו. תפעלו, תהיו מעורבים!
מערכת הממ"ד לא מושלמת, אך היתרונות שבה עולים לאין ערוך על חסרונותיה, והערך המוסף הכביר שהיא נותנת לבוגריה לא יסולא בפז. היא מערכת החינוך היחיד שמאפשרת לבן עניים לקבל חינוך איכותי, למי שמגיע מבית לא חזק דיו להתחזק. ובעיקר, עיקר העיקרים:
היא מערכת החינוך היחידה שמאפשרת לבן עשירים לקבל חבר בן עניים. היא מערכת החינוך היחידה שמאפשרת למי שהגיע מבית חזק דיו לחזק את זולתו. מערכת החינוך הממ"ד מעניקה לילדים עמוד שדרה ערכי, עולם עשיר של רב-תרבותיות, במסגרת דתית מובהקת.
הבעיות שקיימות בה אינן אלא אתגר להורים מעורבים, להורים פעילים. היום התכנס לראשונה פורום הממ"דים הארצי, ארגון גג של הורים שאכפת להם, שחשוב להם, שיש להם בשורה וחזון. הייתי שם וראיתי עיניים נוצצות מאחריות, ממעורבות ומשליחות. מי שלא מרוצה מהתנהלות בית הספר שליד מקום מגוריו, כמו הרב דה לה פואנטה, ומסתפק במשיכת כתפיים ובצקצוק לשון - מועל בשליחותו כיהודי מאמין. מי אם לא הרב יתקן, יסביר, יקים עמותת הורים מלווה ויעשיר את בית הספר?! הרי המודל קיים, מתבצע במשך שנים, ויש בתי ספר ממ"דים שהגיעו בזכות זאת להישגים כבירים, תוך עקיפת האלטרנטיבות הפרטיות מימן ומשמאל.
בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים, ובזכות הורים צדיקים, גברים ונשים, ייגאל דורנו ממכשול המערכת הסלקטיבית, הדטרמיניסטית והמסתגרת. המשימה קשה, האתגר מורכב, אך יש רק דרך אחת לאורה של תורת אמת. "ויחן שם ישראל כנגד ההר", כאיש אחד בלב אחד. יהושע בן גמלא עלה על הפתרון לפני למעלה מאלפיים שנה, וזכור אותו האיש לטוב.
אנא הורים יקרים, בכל אתר ואתר, אל תרימו ידיים ותפקירו את ילדיכם להתרחקות מכלל ישראל, אל תתייאשו מאחריותכם על כלל ילדי ישראל, שלכם אבל גם של ילדי הסביבה. אל תיכנעו לרוחות הזמן המפריטות-כל, הפוסט-ערכיות והאינדיבידואליסטיות. הגיע הזמן שהחינוך הדתי יפעל שוב לאורם של אידיאלים, ולא רק מתוך אווירה נהנתנית. מי שרוצה מקורות - אשמח להעבירם אליו בהקדם, בכתובת המייל הרצ"ב. אבל, לא מדובר במחלוקת ערכית, כאמור, כי אם בשאלה האם טובתי האישית (כמו שהיא נדמית לנו) חשובה לי יותר מדרכה של תורה, או לא.