במישור האישי בולטים ביום הכיפורים התשובה שהחלה כתהליך דרך חודש אלול, ראש השנה, ועשרת ימי תשובה; והכפרה ששמו של היום נגזר ממנה. הכפרה היא תהליך פיזי שנעשה דרך הוידוי על החטא ובימי קדם הקרבן, התשובה היא התוכן של הכפרה התהליך הנפשי-קיומי שמרכיב אותה. לפי היהדות הבחירה של האדם להתעלות מעל חטאיו וטעויותיו, לשאוף לתיקון עצמי ולשפר את דרכיו, היא היסוד של התשובה ודרכה זוכה האדם לכפרה.
את הכללים הטכניים בהקשר הזה, בעיקר בחטאי בן-אדם לחברו מתווה בבהירות הרמב"ם:
"ט) אין התשובה ולא יום הכיפורים מכפרין אלא על-עברות שבין אדם למקום כגון: מי שאכל דבר אסור, או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהן, אבל עברות שבין אדם לחברו, כגון: החובל בחברו, או המקלל חברו, או גוזלו וכיוצא בהן - אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחברו מה שהוא חייב לו וירצהו. אף על-פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו, צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחל לו. אפילו לא הקניט את חברו אלא בדברים צריך לפייסו ולפגוע בו עד שימחל לו. לא רצה חברו למחול לו מביא לו שורה של שלושה בני אדם מרעיו ופוגעין בו ומבקשים ממנו. לא נתרצה להם - מביא לו שניה ושלישית: לא רצה מניחו והולך לו, וזה שלא מחל - הוא החוטא. ואם היה רבו הולך ובא אפילו אלף פעמים עד שימחל לו.
י) אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס, אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס: ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול - מוחל בלב שלם ובנפש חפצה. ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה, לא יקוםולא יטור וזה דרכם של זרע ישראל וליבם הנכון"
באשר ליום הכיפורים עצמו מדגיש הרמב"ם את מצוות הוידוי (לו נוסח קבוע המובא במחזורים) וכותב:
"יום הכיפורים הוא זמן תשובה לכל, ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל. לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכיפורים. ומצוות וידוי יום הכיפורים שיתחיל מערב היום קודם שיאכל... חוזר ומתוודה בלילי יום הכיפורים ערבית, וחוזר ומתוודה בשחרית ובמוסף במנחה ובנעילה"
ביום הכיפורים, לצד בקשת הסליחה, אנחנו מאחלים זה לזה "גמר חתימה טובה" מאחר וביום זה נגמר דינם של באי עולם ונחתם לשבט או לחסד. יחזקאל קוטיק שחי במאה התשע-עשרה בליטא הרוסית כותב בהקשר זה בזיכרונותיו (בתרגומו של דוד אסף):
"עדת המתפללים בבית הכנסת בשעת "כל נדרי" נראתה נרגשת ואחוזה פחד גדול. כולם עומדים, מוכנים ומזומנים כביכול ללכת אל עולם האמת. כולם לבושים קיטלים לבנים, חגורים אבנטים מרוקמים בזהב ובכסף, עטופים בטליתות וחבושים כיפות, אף הן מוזהבות ומוכספות... הקירות בכו, אבני הרחוב נאנחו ודגים במים רעדו. ואיך התפללו אותם יהודים, שבכל השנה התקוטטו ביניהם בשל גרוש אחד לפרנסה! אין שנאה ואין קנאה, אין תאווה ואין חנופה, אין לשון הרע ואין רכילות, אין אכילה ואין שתייה. כל הלבבות וכל העיניים נשואים למרום, וישנה רק רוחניות - נשמות בלי גוף"
בעולם החילוני שקוטיק החל לחוות אותו כבר בימיו נדמה לו ש"כל חוויית יום כיפור נחלשה", אם כי נדמה שבכל רחבי העולם היהודי נותר יום הכיפורים כיום משמעותי. זהו יום בו כל יהודי מוזמן להיות חלק מהיחד, בו אנחנו מתירים "להתפלל עם עבריינים" ומדגישים שדלת התשובה פתוחה בפני כל אחד. בין אם בבתי הכנסת, בין אם במניינים המיוחדים של צוהר ובין אם בתפילה אישית אתם מוזמנים לחוות את היום.