תוכחתי רוחי ודברי

"תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם"

(משלי א, כ"ג)

במקום לאהוב את הפתיות, לחמוד הלצון ולשנוא את דעת, מציע שלמה המלך לשוב אל התוכחה של החכמה, שתביע את רוחה ותודיע את דבריה. בקטע הקרוב ננסה להבין את הצורך ב לשוב לתוכחה, את המשמעות של הבעת רוח החכמה ושל הודעת הדברים ומה הכוונה בפניה "אתכם".

אז מה, חוזרים לתוכחה?!

"אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה בשבטי ישראל..."

(הושע ה, ט)

הביטוי "תוכחה" משמש את הנביא הושע בתוכחתו לעם ישראל. אפרים, שמייצג במקרים רבים את ממלכת ישראל (למשל ישעיהו י"א, י"ג: "אפרים לא יקנא את יהודה, ויהודה לא יצר את אפרים"), נידון לשמה, לשממה ולשתיקה, ביום התוכחה. מה היא אותה התוכחה? מסביר רש"י שם שהכוונה לוויכוח עם עמ"י על כך שלא שמרו את התורה, ולא יהיה להם מענה, לשמה יהיו.

הנכונות להקשיב לתוכחה מתוארת כשיבה תשובו לתוכחתי. שיבה היא חזרה למקום שבו האדם היה במקור, מעין התאחדות מחדש עם דבר שנפרד ממנו. כשאדם פוגש את אחיו הצעיר שלא ראה כבר 13 שנה, הוא ישר יתחבק עמו וינסה לגשר על הפער שנוצר ביניהם במהלך השנים שחלפו. אמנם, כל זה תלוי בכך שהוא עדיין זוכר את אחיו, שיש לו עדיין איזה קשר עם עברו.

רוב הפעמים שאדם שומע תוכחה בחייו, הוא נוטה להתעלם ממנה, להרגיש שהיא אינה חשובה ומשמעותית עבורו ושהמוכיח לא יודע על מה הוא מדבר. כששלמה המלך מבקש מאיתנו לשוב לתוכחות, הוא בעצם מנסה להגיד שהתוכחות שלו אינם משהו חדש בשבילנו, או משהו עתיק שכבר אין אליו התייחסות, אלא דבר שאכפת לנו ממנו, שיש לנו עדיין זיקה אליו. אולי אנחנו שכחנו את התוכן, וגם המילים לא נשמעות מוכרות כבעבר, אבל עדיין יש לנו קשר אל הדברים. לא רק שאין לנו להתחמק מהתוכחה , אלא גם ראוי שנשוב אליה, שנרצה ונצפה למישהו שיעמיד אותנו על מקומנו.

יביע רוח

"מים עמקים דברי פי איש נחל נבע מקור חכמה" (משלי ד, ח"י)

בפסוק מהמשך הספר, מתוארים דברי האדם כמים עמוקים, כנחל נבע, כמעיין המתגבר. הדיבור, מדגיש לנו שלמה, אינו סתם הוצאת קול ללא משמעות, אלא מייצג את נפשו של האדם, מראה מי הוא ומה הוא רוצה, גם בפשטות הדברים שלו, וגם במה שעומד מאחוריהם. החניך שמתקשר פעם בשבוע לשאול אותך שאלה בחידון טריויה שהוא פותר, רוצה לדעת את התשובות, כמובן, אבל ייתכן מאוד שהסיבה האמיתית שהוא מתקשר היא רצונו להתחבר אליך, להיות בקשר אמיתי איתך. הדיבור הוא הפתח של המעיין, והוא יכול לרמז על מה שקורה בפנים.

התוכחה, דברי החכמה, נובעים מתוך האדם האומר אותם. כשמישהו אומר שהוא יביע את רוחו, הכוונה שכל הדיבורים שלו הם יוצאים מנפשו, מרוחו. לפעמים יש דיבור שהוא מהשפה ולחוץ, מה שנקרא "דיבור קטן" (באנגלית זה נשמע יותר טוב), דיבור שלא מייצג שום דבר אמיתי או עמוק, ולעיתים יש דיבור שהוא הבעת רוח, שהוא מייצג את נשמתו של הדובר, את הערכים והאמונות שלו, אותו ממש.

מודעת זאת

ידיעה היא העברה של הדברים מתובנות שמימיות להתנהגות יום יומית, מחכמה בשכל להרגשה בלב, להזדהות עמוקה עם הדברים הנלמדים. הכוונה בהודעת הדברים, אינה בהכרח להעניק לך זוית ראיה חדשה על המציאות, או הבנה עמוקה באמיתות נשגבות, אלא לגרום לך להרגיש, לגרום לדברים להשפיע על ההרגשה שלך ועל התודעה שלך.

במקום לרעות בשדות זרים, אומר שלמה המלך, כדאי לשוב לדברים האמיתיים שבאמת קשורים אליכם. התוכחה הזאת, היוצאת מתוך הנפש ומייצגת את רוחו של דוברה, היא, כדרכם של דברים היוצאים מן הלב, תכנס אל הלב.