תענית אסתר

א.

משנכנס אדר מרבין בשמחה, ובי"ג באדר מתענין תענית אסתר ואומרים "עננו" בעמידה, ומוציאין ס"ת בשחרית ובמנחה וקורין ג עולים בפרשת "ויחל" (תמצא בסדר תעניות). ואם חל יג בשבת מקדימין להתענות ביום ה.

ב.

מנהג הספרדים שגם הש"ץ וגם היחידים אומרים "עננו" בשחרית ובמנחה. והאשכנזים נוהגים שהחזן אומר "עננו" בחזרה בשחרית ובמנחה והיחיד אומרו רק בתפילת מנחה. (שו"ע תקסה ס"ע ג)

ערים מוקפות חומה

כל עיר שהיתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, אפילו אינה מוקפת עכשיו, קוראים בה בט"ו באדר. וכל עיר שאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון קוראים בה בי"ד באדר (ההולך בימי הפורים מערים המוקפות חומה, לערים שאינן מוקפות, או להיפך, יעשה שאלת חכם).

ד.

ערים בארץ ובגולה שיש ספק אם מוקפות חומה או לא, קוראים בהם גם בי"ד וגם בט"ו, אמנם עיקר מצוות הפורים ביום י"ד שבו קוראים המגילה בברכה, וקוראים בתורה ואומרים "על הנסים", ועושים את שאר מצוות הפורים, וביום ט"ו יקרא המגילה בלא ברכה, ואין קוראים בתורה, ואין אומרים "על הנסים", אמנם יעשה סעודה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים, אך אין מרבים בהם כמו ביום י"ד (שו"ע תרפח סע א, ג, ד. בא"ח שם יד ועיין במנהגי ארץ ישראל עמוד מז שגם האשכנזים בארץ נהגו ביום טו לא לומר על הניסים ולא לקרוא בתורה)

ברכות המגילה

ה.

טוב שיעמוד שני אנשים אצל הש"ץ מימין ומשמאל, ויעמדו הקהל בעת הברכות תחילה ובסוף. ויאמר הש"ץ קודם הברכה: "לשם יחוד וכו ברשות מורי ורבותי" ויברך ויקרא.

ו.

הקורא את המגילה בלילה מברך לפניה שלוש ברכות: א( "על מקרא מגילה", ב( "שעשה נסים" ג( "שהחיינו". ולאחריה מברך "הרב את ריבנו וכו" (שו"ע תרצב סע א).

ז.

בסיום הקריאה כל מי שיש בידו מגילה צריך שיגלול אותה, ואחר כך יברך הש"ץ ברכה אחרונה (כה"ח תרצב ס"ק א. בא"ח שם יב).

ח.

אם יש לאדם מגילה כשרה שקורא בה לעצמו בעת שהש"ץ קורא בשביל הציבור, והוא אינו רוצה לצאת בברכה של הש"ץ אלא רוצה לברך לעצמו, רשאי, אך יברך בלחש (בא"ח שם יא ר"פ ח"ד לג).

ט.

שהחיינו - הקורא את המגילה ביום לדעת השו"ע לא מברך "שהחיינו" שכבר בירך בלילה ולדעת הרמ"א מברך "שהחינו" שנית וכן נהגו האשכנזים. (שו"ע תרצב סע א)

י.

מי ששכח ולא בירך "שהחיינו", אם נזכר אחר שהתחיל - יברך במקום שנזכר, ואם לא נזכר עד אחר שכבר קרא גם פסוק "עשרת בני המן", אף על פי שעדיין לא גמר כל המגילה - לא יברך "שהחיינו" (בא"ח שם ה).

יא.

טוב לכווין בברכת "שהחיינו" גם על הסעודה ומשלוח מנות. ומי שמברך "שהחיינו" קודם קריאת המגילה גם ביום, יכווין על הסעודה ומשלוח המנות בברכת "שהחיינו" של יום.

יב.

בעמידה- הקורא את המגילה צריך לברך הברכות בין בתחילה בין בסוף, ויברך מעומד, אבל קריאתה אינה צריכה להיות מעומד, ורק הש"ץ קוראה מעומד מפני כבוד הציבור (בא"ח תצוה, הל פורים ד ר"פ ח"ד לג).

יג.

ביחיד- הקורא את המגילה ביחיד או שאין עימו עשרה לדעת השו"ע מברך כל הברכות כדלעיל, ולדעת הרמ"א לא יברך ברכה אחרונה אלא אם יש עימו עשרה (רמ"א ס"ע א עיין ביאור להלכה שם ד"ה אלא).

יד.

פתיחת המגילה- לפני שיברך יפשוט המגילה כולה כאגרת, ולכן צריך שיהיה לפניו בימה או כסא שתנוח עליו המגילה שלא תהיה נגררת בארץ (בא"ח שם ד). ויש אומרים שאין צריך לפשוט את המגילה לפני הקריאה, אלא פושט את מה שקורא ולא גולל עד לסוף הקריאה. (עיין נהר מצריים ס"ק ד) ונהגו שרק ש"ץ עושה כן כי יש לו מקום בתיבה (אחרונים ועיין כה"ח תר"ץ ס"ק קד).

טו.

יזהר שלא יברך ברכה אחרונה בעת שהוא גולל המגילה.

(צילום: Marcel Masferrer Pascual-cc-by)

קריאת המגילה

טו.

הכל חייבין במקרא מגילה אנשים ונשים, אך הנשים אף על פי שיודעות לקרוא ישמעו מן האנשים. ואם הנשים לא שמעו בבית הכנסת, יחזור ויקראנה בביתו בשביל אשתו ושאר נשים שבבית. ואם קראה בבית הכנסת וחוזר וקורא לנשים, לא יברך בשבילן וגם הן לא יברכו (בא"ח שם א).

טז.

זמן קריאת המגילה בלילה מצאת הכוכבים עד עמוד השחר. וזמנה ביום מהנץ החמה עד השקיעה. ומי שהשעה דוחקת לו - יכול לקרוא מעמוד השחר.

יז.

אם השמיט הקורא מלים בקריאתו, אפילו שהם מילים שלא משנות את משמעות המגילה - לא יצא ידי חובה. ומי שיש בידו מגילה שאינה כשרה ישמע משליח ציבור וישתוק (בא"ח שם ו) ואם לא שמע כמה מילים מהש"ץ מחמת רעש וכדו אף על פי שיש בידו מגילה לא כשרה - יקרא אותם מילים שלא שמע, או יאמרם בעל פה.

יח.

נוהגין לומר ד פסוקים של גאולה בקול רם, והם: "איש יהודי וכו", "בלילה ההוא" וכו, "ומרדכי יצא וכו", "ליהודים היתה אורה וכו", וכשאומר את הפסוק "בלילה ההוא" בקול רם וניגון יסיים תיבת "המלך" בקול רם וניגון ביותר (בא"ח שם ז) ויש נוהגים לומר גם את הפסוק האחרון בקול רם. וצריך החזן לחזור ולקוראן שנית (עיין רמ"א תרץ ס"ע יז).

יט.

צריך לומר מתחילת "חמש מאות איש ואת פרשנדתא וכו" עד "עשרת" בנשימה אחת, ויאריך בוא"ו של "ויזתא" (שו"ע תרצא ס"ע ד, בא"ח שם ח).

כ.

צריך להזהר ולקרוא תיבות "ואת" הנזכרים בעשרת בני המן, מתוך המגילה, כי יש טועים מחמת שממהרים לקרוא עשרת בני המן בנשימה אחת וקוראין בעל פה כל "ואת", לכן צריך לשים לב על זה (בא"ח שם ט).

כא.

כשאומר את "אגרת הפורים" ינענע המגילה בתיבת "אגרת". ובשחרית, כשאומר "ויקר", ישים ידו על התפילין וינשקם (בא"ח שם). וכשאומר "ליהודים היתה אורה" יגע בספר תורה (אחרונים).

כב.

כתב הגאון יעב"ץ ז"ל על אביו הגאון ז"ל, שהיה מכה ברגלו וטופח בסנדלו כשמזכיר שם "המן" בקריאת המגילה ע"ש, וכתב בעל "בן איש חי" שהוא רגיל להכות ברגליים בשם המן הראשון הכתוב בפסוק "אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי", וכן בשם המן האחרון בפסוק "כי המן בן המדתא האגגי צורר כל היהודים חשב וכו" (רמ"א שם יז, בא"ח שם י).

ח.

אחר קריאת המגילה וברכותיה, הספרדים אומרים "ואתה קדוש" ואחר כך קדיש "תתקבל". האשכנזים אומרים "אשר הניא" וגו, "שושנת יעקב", "ואתה קדוש", וקדיש בלא "תתקבל". (מנהגי בית אל אות מו. עיין ברכ"י סי תרפח. מנהגי ירושלים. שער המפקד ו. כה"ח תרפח ס"ק לו. רמ"א תרצב סע א. שו"ע תרצג סע א. מ"ב שם ס"ק א).

כג.

אסור לאכול קודם קריאת המגילה (עיין לשו"ע תרצב ס"ע ד, בא"ח שם יא), ויש מתירים לטעום פרי או עוגה (עיין משנ"ב וכה"ח שם).

מתנות לאביונים

כד.

חייב כל אדם ליתן ביום פורים שתי מתנות לשני עניים לפחות וכל המרבה ברוך יהיה. ויתן ביום ולא בלילה, ואם נותן אוכל צריך שיהיה בו כמות של ג ביצים (כ163- גרם) ואם נותן כסף, צריך לתת כסף שאפשר לקנות בו לפחות 163 גרם פת.

כד.

אפילו עני המתפרנס מצדקה חייב במתנות לאביונים, ויש פוטרים אותו (הפר"ח שם) וכתוב בספר תורה לשמה שיוכל אביון אחר ליתן לאביון חבירו, וזה ג"כ חוזר ונותן לחבירו (בא"ח שם טו).

כה.

כתב הרמב"ם (הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה יז) "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה שנאמר (ישעיהו נ"ז) להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים".

משלוח מנות

כו.

חייב כל אדם לשלוח לחבירו שתי מנות, ביום פורים ולא בלילה ודוקא שני מיני אוכלים לפחות, ויניח כל מין בכלי אחר בפני עצמו, ולא יניח שניהם בכלי אחד, ומשלוח מנות צריך לשלוח לגדול, אבל מתנות לאביונים אפילו נתן לקטן יצא ידי חובה (בא"ח שם טז). גם האשה חייבת במשלוח מנות ומתנות לאביונים (בא"ח שם יז ועיין לרמ"א תרצה שכתב ואיש ישלח לאיש ואשה לאשה שם ס"ע ד) וכל זה במשלוח מנות אבל במתנות לאביונים איש יכול לתת לאשה ואשה יכולה לתת לאיש - (שם).

(צילום: Yosarian-cc-by-sa)

סעודה

כז.

מצווה להרבות בסעודת פורים. ועיקר הסעודה ביום, ואם עשאה בלילה - לא יצא ידי חובה. ולפי הסוד טוב לאכול סעודת פורים בבוקר לפני חצות היום. והנוהגים לאוכלה אחרי חצות היום יזכרו להתפלל מנחה קודם לכן, כיוון שאסור לאכול סעודה גדולה קודם מנחה. (שו"ע תרצה ס"ע ב עיין לכה"ח שם ס"ק כג ובמעשה רב סימן רלח שסובר כן. רמ"א סע א. בא"ח שם יט )

כט.

מנהג יפה לאכול זרעונים בפורים זכר לאכילת זרעונים שאכלו דניאל וחביריו ועשה להם הקב"ה נס בזה (שו"ע תרצה ס"ע ב ומשנ"ב ס"ק יב שגם אסתר אכלה זרעונים כה"ח שם ס"ק כה, בא"ח שם יט).

ל.

"חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע וכו", אמנם לא עד בכלל (שו"ע תרצה סע ב).

לא.

מנהג יפה לכתוב "עמלק" ושם "המן" ולמחותם, וקודם שימחם ידרוס ויכה עליהם בסנדלו, ולא ימחם ברוק שבפיו, אלא במים מזוהמים, ואם יש שֵכר לפניו ימחם בשֵכר, וסימן: "תנו שֵכר לאובד" (בא"ח שם כ).

מלאכה

לב.

אין לעשות מלאכה בפורים, ואין לנשים לכבס וכדו. ואין להסתפר על ידי יהודי אפילו אם חל יום י"ד בערב שבת (בא"ח שם כא(. ) בשו"ע כתב שהכל לפי המנהג ובכל אופן יש להמנע ממלאכה כלשהיא בבוקר אם עושה את הסעודה לפני חצות היום. ואם עושה את הסעודה אחר זמן מנחה גדולה אחר הצהרים - ימנע באותם שעות מלעשות מלאכה (אחרונים).

לג.

בפורים לובשים בגדי שבת או בגדים יפים אחרים, ולא ילבשו בגדי חול, כי "זה היום עשה ה נגילה ונשמחה בו". ויש לשים לב ללובשם כבר מערב פורים. (שו"ע תרצה ס"ע ב ברמ"א שם).

אבל

לד.

אבל תוך י"ב חודש על אָב או אֵם, ואפילו תוך שבעה יקיים משלוח מנות, אך לא ישלח להרבה אלא לאדם אחד, ואחרים לא ישלחו לאבל כלל (שו"ע תרצו ס"ע ו בא"ח שם יח).

לה.

אבל שהוא עני מותר לשלוח לו מנות בפורים אפילו גדולות ביותר (עיין שו"ע תרצו ס"ע ו)

תפילות פורים

מנחה לערב פורים

ג.

נוהגים לתת בערב פורים לצדקה מחצית המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן, ויש אומרים שמחצית השקל שוה 10 גרם כסף (בתשס"ב הערך 14 ₪) ואומרים "זכר למחצית השקל". מתפללים מנחה עד סוף "אשרי", ומוציאים ס"ת וקורים ג עולים בפ "ויחל" ואין אומרים קדיש, ומחזירים הס"ת ואומרים "תיכון תפלתי" וגו ואומרים חצי קדיש ומתפללין שמונה עשרה ואומרים "עננו", ובחזרה נושאים כפיהם, ואומרים "יהי שם", קדיש "תתקבל", "למנצח בנגינות", "למנצח על אילת השחר" ו"עלינו לשבח".

ערבית ליל פורים

ה.

לפני ערבית אומרים "למנצח על איילת השחר" ואחר כך מתפללין ערבית כשאר ימים, ואומרים "על הנסים" בהודאה, ואחר העמידה אומרים "יהי שם" וחצי קדיש וקורין המגילה בברכה לפני ואחריה. ואחר כך אומרים "ואתה קדוש".

שחרית לפורים

ו.

ביום פורים בשחרית מתפללין כמו בחול (עיין שו"ע תרצג) ואומרים "על הנסים" בהודאה, וחצי קדיש, ומוציאין ס"ת וקורין ג עולים בפרשת "בשלח". וכופלים את הפסוק האחרון "ויאמר" להשלים לעשרה פסוקים. ולדעת הרמ"א לא כופלים את הפסוק האחרון, (עיין משנ"ב ס"ק י הטעם לדבר) ואומר החזן חצי קדיש, "אשרי", "ובא לציון" עד "מעתה ועד עולם", וקורין המגילה. וטוב לומר "לשם יחוד" קודם לכן ומברכין לפניה רק שתי ברכות ומברכים לאחריה ולסברת רמ"א מברכים לאחריה רק כשיש מנין. ואחר המגילה אומרים "ואתה קדוש", קדיש "תתקבל", ואומרים "יהללו", ומחזירין ס"ת למקומו, ואומרים "בית יעקב" וגו, "שיר של יום", "הושיענו", "למנצח על אילת השחר", קדיש "יהא שלמא", וגומרים התפילה כשאר הימים.

ו.

במקומות שספק אצלם אם היתה מוקפת חומה מימי יהושע מנהגם לעשות ביום י"ד כסדר הנ"ל, ביום ט"ו אין אומרים "על הנסים" ואין מוציאין ס"ת וקורין המגילה אחרי התפילה בלא ברכה לפניה, ולאחרי הקריאה מברכין בלי שם ומלכות "ברוך הרב את ריבנו וכו" (עיין שו"ע תרפח סע ד. בא"ח תצוה, הל פורים יד).

מחצית השקל

א.

מחיר מחצית השקל - טוב לתת ערך של חצי שקל דהיינו מחיר עשרה גרם כסף ממש עם מע"מ, וצריך לחשב כל שנה לפני פורים את ערך השקלים בתשס"ב 14 ש"ח. ואם יש לו מטבע ממש של כסף - הנה מה טוב. ובדיעבד אפשר לתת מטבע שנקראת חצי כגון "חצי שקל" של ימינו שלא שווה הרבה אבל יש בה זכר למחצית השקל (משנ"ב הגר"א שם ועיין לכה"ח שם ס"ק כ ולקונטרס היחיאלי שם).

ב.

בהלכות פורים הביא הרמ"א בענין זה כמה מנהגים: "יש אומרים שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן, "זכר למחצית השקל" שהיו נותנין באדר. ומאחר ששלש פעמים כתוב תרומה בפרשה, יש ליתן ג... חצאים גדולים" והקשו עליו ע"כ הנהיג הגר"א לתת רק מטבע של חצי זהב וכו פעם אחת (סימן תרצ"ד ס"ק כ"ג שלא ראו זה את זה עיין כה"ח שם ממעשה רב אות רל"ג וביאור להלכה שם).

ג.

זמן הנתינה- כתב הרש"ש לתת מחצית השקל בליל פורים קודם מנחה (בסידור הרש"ש ועיין לכה"ח שם ס"ק כ"ה כ"ו). וכך כתב ברמ"א "ויש ליתנו בליל פורים קודם שמתפללים מנחה (מהרי"ל), וכן נוהגין בכל מדינות אלו". ויש נותנים בשחרית קודם קריאת המגילה (מג"א שם ומובא במש"ב שם). אך הספרדים בירושלים נהגו לתת אחרי מנחה של התענית לפני ערבית. ולמה בזמן זה? כדי להקדים שקלים לקריאת מגילה.

ד.

אם לא נתן לפני מנחה - יתן אחריה. ואם לא נתן אחריה - יתן בכל זמן שאפשר, ואפילו למחר או אחרי פורים. (לא כמו משלוח מנות או מתנות לאביונים שאם עבר פורים אין לו תקנה) רק יזדרז לפני ר"ח ניסן. ואפילו עבר יתן אחר כך.

ה.

לא לאחר נדרים. בשו"ע (יו"ד סי ר"ג סעי ב ועיין לבאר הגולה שם ולבאר היטב שם ובא"ח פרשת ראה ש"ש אות א) מביא מה שכתוב בגמרא כי מי שמאחר את נדבתו שאמר ליתן "פנקסו נפתחת". יש בזה כמה פירושים. יש אומרים שזה הפנקס שכותבים בו כל העבירות שעשה עם המצוות שלו. ויש אומרים שמדקדקים במעשיו אם הם כדאי להגן עליו (בא"ח). ובמקרה זה הרבה מקטרגים יהיו עליו. ויש אומרים שפותחים את הפנקס שעווניו כתובים בו לשלם לו כמעשיו. ומכן ילמד אדם להזדרז לשלם חובתו, כדי שלא יבוא לידי סכנה.

ו.

לומר "זכר"- אם אמר "זה מחצית השקל" ולא אמר "זכר למחצית השקל" האם זה יהיה הקדש? לא כיון שלא כיון לבית המקדש. אעפ"כ כתב בשו"ע שלא יאמר אדם "סלע זה להקדש" כי יש במשמעות דבריו הקדש לבית המקדש אל יאמר "שקל זה לצדקה" שכוונתו ברורה. ועדיף יותר שיתן בלי לומר כלל או שיאמר "זכר למחצית השקל".