על מה חרב הבית?

המדרש במסכת יומא (ט:) מגולל את הסיבות לחורבנם של הבית הראשון ושל הבית השני. הבית הראשון חרב בשל עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ובלשון המדרש: "מקדש ראשון מפני מה חרב, מפני שהיה בו ג דברים; עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים". בית שני חרב בשל שנאת חינם (שם): " אבל מקדש שני, שאנו בקיאים בהם שהיו עוסקים בתורה ובמצות ובגמילות חסדים, אמאי אחרב? מפני שנאת חנם שהיה ביניהם."

מדוע דווקא גורמים אלה מנויים כסיבות לחורבנם של כל אחד מהבתים?

לפי המהר"ל (נצח ישראל, ד), כל אחד מהגורמים לחורבן הבית מעיד על מעלת הבית שחרב.

בית ראשון התייחד בקדושה אדירה. בית זה נבנה בזכות כוחו של הפרט - אשר היה במדרגה רוחנית גבוהה מאוד. המהר"ל מונה שלושה כוחות הגלומים בפרט - הכוח הפיזי (המגולם בכבד), הכוח הרגשי (המגולם בלב) והכוח השכלי (המגולם במוח). האדם השלם הוא האדם המכיל בתוכו את שלושת הכוחות הנ"ל. בית המקדש הראשון הושתת על אדני שלמות הפרט, ועל כן היה מורכב משלושת כוחות אלו, כמאמר המהר"ל: "ויש בהיכל האדם ג מחנות, ובכל אחד קדושה; הכח האחד הוא בכבד, ונקרא כח טבעי, וממנו כחות ידועות, כח הזן והמגדל והמוליד, ודבר זה ידוע למי שעיין בדברים אלו. מחנה שניה הוא בלב, כח מיוחד, וממנו כמה דברים, דהיינו נקימה ונטירה ושנאה וכמה דברים. מחנה שלישית היא במוח, וממנה המחשבה והזכרון והדעת. ואל זה נמשך צורת המקדש, שהיו גם כן בבית המקדש ג מחנות; מחנה ישראל, מחנה לויה, מחנה שכינה. מחנה ישראל היא ירושלים. מחנה לויה - הר הבית, כי שם נקרא מחנה לויה. מחנה שכינה - העזרה וההיכל וקדש וקדשים."

ברוח זו, חורבנו של בית המקדש הראשון הוא חורבן הפרט. שלושת הגורמים לחורבן משקפים את אבדן כל אחד מכוחותיו של הפרט: "וכולם נחרבו מפני ג עבירות אלו. שכבר אמרנו כי צורת בית המקדש ראשון הוא כנגד צורת היכל האדם, שבו ג כוחות אלו. וידוע כי מן כח טבעי - שהוא בכבד - יבוא כח התאוה אל המשגל והזנות. ובלב, אשר שם כח הרוחני, ממנו הנקימה והנטירה והאיבה, ולכך מתחדש בזה שפיכות דמים. ובמוח, אשר שם המחשבה והדמיון, ומתחדש מזה הטעות אחר עבודה זרה."

הבית השני לא היה גדול כראשון. בבית זה לא שרתה שכינה, ומעלת הפרט הצטמצמה למדי. בית שני הושתת על אדני האומה, לכידותו של עם ישראל, וערבותו ההדדית, ובלשון המהר"ל: "אבל מעלת מקדש שני היה מחמת ישראל עצמם. ודבר זה ברור, כי ישראל הם מתאחדים על ידי בית המקדש שהיה להם; כהן אחד, מזבח אחד, ונאסרו הבמות, שלא היה פירוד וחלוק בישראל ... לכך בית המקדש על ידו הם אומה אחת שלימה."

משכך, חורבנו של הבית השני הוא חורבן האומה, המגולם בשנאת חינם: "ומפני כך נחרב הבית בשביל שנאת חנם, שנחלק לבבם, והיו מחולקים, ולא היו ראוים למקדש אשר הוא התאחדות ישראל. ופירוש פשוט הוא".

בנוסף, מסביר המהר"ל, כי בית המקדש הראשון היה מושתת על אדני זכויות כל אחד משלושת האבות - אברהם יצחק ויעקב. לכן כל אחד משלושת הגורמים לחורבן הבית הראשון חותר תחת מעלת האבות: "כי מקדש ראשון היה להם בזכות ג אבות הקדושים, אשר מדריגתם בודאי יותר עליונה מן ישראל. וידוע כי אברהם זכותו ומעלתו - פרישותו מן הערוה ... יצחק זכותו ההרחקה מעבודה זרה ... יעקב נגד שפיכות דמים, ודבר זה ידוע גם כן, כי יעקב הוא החיים, שהרי יעקב אבינו לא מת ..."

בבית שני תמה זכות אבות (כמבואר במדרש, שבת נ"ה.), ועל כן מקדש זה הושתת על אדני עם ישראל - זכות האומה הישראלית היא שעמדה לנו בבניינו של הבניין השני. ממילא הגורם לחורבן הבית השני הינו גורם החותר תחת כוח עם ישראל ולכידותו: "ולכך היה מקדש שני נגד ישראל בעצמם. ולפיכך שנאת חנם מבטל כח כנסת ישראל, שנקרא "כנסת ישראל" על שם חבור ואחדות ישראל. וזה אמרם כי מקדש שני חרב על ידי שנאת חנם בלבד."

הסיבות לחורבן כל אחד משני הבתים מלמדות אותנו על ההחמצה הנוראית שבחורבנם של בתים עילאיים שהושתתו על יסודות של שלמות - שלמות האדם והעם, אשר זכות אבות וזכות לכידותנו עמדו ביסודם, ואשר אינם עוד. יה"ר שנזכה להתנחם בבניינם השלם במהרה בימינו.