מערכת היחסים עם הילדים לעומת הזוגית

"משפחה מאוחדת" הוא ביטוי מכובס ויפה למשפחה מורכבת, חיבור של שתי משפחות על ילדיהם למשפחה אחת. אמנם שני בני הזוג בחרו באיחוד, אך ילדיהם נשאבו לתוכו לעיתים שלא ברצונם. גם להורים עולה קושי בקבלה והורות על ילד שאינו ביולוגי על בסיס יום יומי, בין אם ההורה הביולוגי פעיל בחיי הילד או שהוא נפטר. כבעלת משפחה מיוחדת שכזו כבר מספר שנים, צפות אצלי לא מעט דילמות. המחשבות והקונפליקטים פשוט עולים מהמציאות הביתית, לעיתים אלו דיונים זוגיים ובפעמים אחרות הם נשארים ביני לבין עצמי.

כך למשל, אני עומדת לא פעם חסרת אונים כאשר נוצר עימות בין הילד מהנישואים הראשונים לבין בן הזוג או כאשר בן הזוג בא בטענות על התנהגותו של הילד. כשבן זוג כועס על ילד משותף הדבר מתקבל בהבנה, אולם נוצרת תחושה שונה כאשר בן הזוג הוא אינו ההורה הביולוגי של הילד. עולות השאלות : האם הכעס שלו במינון הנכון? האם ההחלטה שלו היא אך ורק לטובת הילד? ואני? למי אני מחויבת יותר? האם לא לילד שעליו יש לי אחריות מלאה לאושרו ועתידו? ומנגד, איני יכולה לעמוד בסתירה כנגד בעלי, עלינו להציג חזית אחידה. תמיד ניתן לדבר וללבן את הדברים יחד בפרטיות, אחרי שהילדים הלכו לישון, אך בעת האירוע, האם עלי לעמוד מן הצד?

אמנם, גם במשפחה רגילה ההורות עלולה להשפיע בצורה שלילית על הזוגיות. אך במשפחה מורכבת, ההורות הלא טבעית הזו עלולה לגבות מחיר יקר מאוד מהזוגיות. יש המציינים שזו אחת הסיבות העיקריות לאחוז הגירושים הגבוה בנישואים שניים.

השבוע, בו חל תשעה באב, שמעתי ברדיו מענה על שאלה זו, איני בטוחה שזו האמת המוחלטת אך הדברים ששמעתי מאת הרב אפרים בן צבי (103FM) בהחלט עוררו מחשבה. פונה אישה לתכנית ומספרת על מצוקתה בנישואים השניים ועם הילדים. אני שומעת את הרב אומר- "צריך לזכור, האשה, הבעל במקום הראשון לפני הילדים". הרב טוען שאנשים לא מצליחים במערכות היחסים שלהם מכיוון שהם שמו את המערכת עם הילדים לפני המערכת עם בן או בת הזוג. על כן היוו הילדים כלל גדול מאוד (גורם משפיע משמעותי) על המערכת הזוגית. יש לחזק את הילדים ותוך כדי כך לחנך אותם שהזוגיות נמצאת במקום הראשון. ברוב מערכות היחסים השניות, מתגרשים שוב ושוב כי לא רצו לבנות בית חדש, אלא רצו לבנות בית עם העבר של פעם. יש לעשות איתחול למערכת היחסים.

כאמור, הרב אפרים בן צבי עונה על שאלותיי בפירוש - קודם כל בן הזוג. הגירושים הרבים בנישואים שניים, גם לדעת הרב, הם בשל העובדה שאנשים עומדים לצד ילדיהם ומתרכזים בהם ולא במערכת היחסים הזוגית. האם באמת ראוי לפעול כך? האם ניתן להסיר כל ספק במערכת היחסים בין בן הזוג לילד שאינו שלו. האם תמיד ירצה בן הזוג את טובת הילדים? בפניה אישית לרב טרם נעניתי. בשיטוט אינטרנטי במאמרים השונים של אנשי מקצוע, לא מצאתי מענה חד משמעי.

בכל מקרה, אסיים בנימה אופטימית לכבוד חג האהבה, אין עוררין, שזוגיות טובה מצריכה טיפוח ועבודה תמידית במיוחד בפרק ב', שבו במיוחד קל לאבדה.