הרווק: בטוחה שאת רוצה "ג´נטלמן"?

הטור באדיבות אתר 'משלך'

אז פגשתי אותה בארוחת שבת, כמה מפתיע. איפה עוד יכול בחור דתי נחמד לפגוש בחורה דתיה נחמדה? אבל היא הייתה הרבה יותר מנחמדה. בחורה יפה ומרשימה. נסיכה אמיתית.

טוב לגבר שיישא עול בנעוריו, ומאחר שזה אחד מתפקידנו עלי אדמות עוד מתקופת האבן, עשיתי את המוטל עלי ונקטתי יוזמה, כמובן באופן יותר מעודן מנבוט בראש וגרירה למערה. למעשה, עד כדי כך מעודן הייתי, שלא לומר פחדן, שעשיתי זאת דרך צד ג', הלוא היא חברה שלה. המתנתי בעצבנות המתבקשת, המקובלת והלגמרי לא מוגזמת, לתשובת החברה. לשמחתי הרבה, נעניתי בחיוב.

לטורים קודמים:

הרווק: מה חשבת כשלבשת את זה?

נעים מאוד, אני הבחור שלא מבין רמזים

"רכבת הזוגיות תעזוב בעוד מספר דקות"

יכולת הקשבה של כוננית ספרים

וכמו ברוב סיפורי הדייטים, מצאנו את עצמנו ישובים בבית קפה כלשהו, משוחחים על הא ודא. אם זכרוני אינו מטעני, הא ודא במקרה הזה היו על גבריות קלאסית לעומת זו המתחדשת. נדמה לי שבאותה תקופה הייתי ממורמר על היותי נמנה על הגברים החדשים, הרגישים יותר, לטוב ולמוטב.

המרמור נבע מהעובדה הפשוטה שעל אף שבנות רבות זיהו מעלה זו המצויה בי, ואף טרחו לציין שאהיה בעל מדהים ומקסים ושאר סופרלטיבים שבנות כה מיטיבות לחלק ולפזר באהבה רבה, למרות כל זאת, בעולם הדייטים נדמה היה לי שהדבר הוא דווקא בעוכריי.

משום מה הבנות שנפגשתי איתן, סירבו בעקשנות להבחין בתכונה מדהימה זו והמשיכו בדרכן, בחיפוש אחר הגבר המושלם, אחד בעל יכולת הקשבה המפותחת אך במקצת - בהפרש כמעט בלתי נראה - מזו של כוננית ספרים. המרמור רק הלך והתעצם כשאותן בנות עצמן, היו באות לבכות באוזניי על הגבר שלהן, שהיה יכול להיות מושלם אילו רק היה יודע להקשיב להן כמוני. יכולתי כמובן להצביע על המובן מאליו, שמשום מה היה נסתר לחלוטין מעיניהן, אולם גאוותי הפגועה לא נתנה לי לעשות זאת, והמשכתי להאזין למצוקותיהן ולנחם אותן. כמו כל אותן בנות, גם זו היושבת מולי צידדה בגבריות קלאסית, והתפתח בינינו דיון ער וסוער.

ובכן, הדייט התקרב לסיומו וסימנתי למלצר להגיש לנו את החשבון.

כמות הדייטים שיצאתי אליהן ומתוך כך כמות הבנות שנפגשתי איתן מכובדת ביותר. נתקלתי בתגובות שונות ומשונות ברגע הגיע החשבון. הבנות שמגישות את היד לארנק ומחכות שתעצור אותן, אלה שמתעקשות לשלם על עצמן, ואפילו כאלה שמשלמות עליך בקלילות ומרגיעות שאתה תשלם פעם הבאה. מימיי לא נתקלתי בתגובה כמו של נסיכה אמיתית זו.

החשבון? לא נוגע לה

אם להיות מדויק, לא היתה זו תגובה, אלא חוסר תגובה. הפרינססה פשוט המשיכה לשבת גאה וזקופה על כיסאה ולא הזיזה שריר אחד בגופה, כאילו החשבון אינו נוגע לה כלל וכלל, ומישהי אחרת בכלל שתתה עכשיו לאטה גדול עם עוגת שוקולד שגלידה בצידה. ידו של המלצר האוחזת בחשבון חלפה על פניה בלי שתעקוב בעיניה אחרי תנועתה או אפילו תמצמץ, דבר שבעיני הוא פלא על טבעי ודורש אימון רב והכנה מוקדמת.

אינני אדם הנוטה להתפרצויות או פליטות פה מיותרות, אך האדישות המופגנת הזו הוציאה אותי מדעתי שהייתה מעורערת ממילא בעקבות הויכוח הלוהט, ואז שמעתי את עצמי אומר:

- אז אני משלם?

- כן. אתה הגבר.

- שמעי נא, גברת נכבדה. אין לי בעיה להיות גבר קלאסי, אבל זה אומר שאת צריכה להיות אישה קלאסית, ולהיות אחראית לשוטף.

ניכר על פניה שלא ירדה לסוף דעתי, לכן הוספתי ואמרתי:

- שוטף כלים, שוטף רצפה, שוטף את הילדים…

למותר לציין שהדייט הראשון הזה הפך כהרף עין ובאותה שניה ממש לדייט אחרון. ידעתי זאת, אך לא הייתי מסוגל להתאפק. ממילא לא ראיתי עצמי מסתדר עם אישה, יפה ככל שתהיה, האוחזת בדעות מסוג זה.

אבל לא על סוגיית מי משלם בדייט ראשון הלעוסה עד לזרא רציתי לדבר. תנוח דעתכן, התבגרתי מאז, והריני משלם על בחורות בדייט ראשון, ולו מפני שמלחמה בטחנות רוח היא דבר מעייף, ושכרי בדרך כלל יוצא בהפסדי.

כושים, ילדים ונשים

כל הסיפור הזה, עורר בי תהיות על מושג הג'נטלמניות. לא פעם שמעתי בחורות מתאוננות על אובדן הג'נטלמנים מן העולם. גברים כבר לא משלמים, לא פותחים את דלת הרכב, לא מציעים סוודר כשקר, לא סוחבים עבורך את התיק.

הג'נטלמן, על פי ויקיפדיה הוא "כינוי לגבר החי ומתנהג לפי אמות מידה הנובעות ממעמד חברתי גבוה יחסית, וכוללות נימוסים טובים, בעיקר כלפי נשים, אמינות גבוהה, קור רוח, הגינות, נכונות להודות בהפסד ומאפיינים נוספים התלויים בתקופה ובמקום." המילה "בעיקר" המופיעה בציטוט לעיל היא מאחר שלמיטב ידיעתי, הג'נטלמנים היו מתיחסים ב"נימוס" גם כלפי כושים וילדים. בבסיס היחס המנומס הזה עומדת האמונה כי נשים, ילדים וכושים הם מעמד נמוך וחלש, ומתוך כך יש להתיחס אליהם בעדינות, חמלה ורחמים. מתוך החשיבה על נשים כחלשות ומסכנות הזקוקות לעזרה, עולה ממילא תפיסה פטרונית שעשויה להוביל ליחס פחות נעים, מזלזל ואף שתלטני.

אני נוטה לחשוב כי בימינו, כשהשאיפה לשוויון מסוים בין המינים מתגברת, ויש ציפייה הדדית לנשיאה משותפת בנטל, הן בתוך הבית והן מחוצה לו, אבד הכלח על ההתנהגות הג'נטלמנית. אם סדרת טלוויזיה נחשבת להוכחה מספקת, די לצפות בפרק או שניים של הסדרה מד מן (Mad Men) כדי להבין שאמנם הגברים המוצגים שם מנומסים לעילא, אבל יש לכך מחיר. בסופו של דבר הם מצפים לקבל משהו בתמורה, משהו שאם לא יקבלו בנימוס, לא יהססו לקחת בתקיפות.

לסיכום, הצעתי החלופית היא להסתפק בגבר שיהיה פשוט אדם טוב, קשוב לצרכייך ומשרה אווירה נעימה, אחד שרוצה להיטיב עימך ואף עושה זאת. לא בצורת גינונים וחוקים מיושנים, לא סביב דייטים, אלא משהו פשוט וטבעי המורגש לאורך הקשר.

באורח פלא, אגב, בדיוק אותם דברים שהוא צריך ממך. בזה אנחנו די דומים.