שאלה
בסד
שלום לכב' הרב,
אבקש את התייחסותך לדברים הבאים.
עובדת היותנו דתיים בעלי נטיה הומוסקסואלית לא צריכה לגרום לנו לוותר על חיינו כיהודים מאמינים. איש מאיתנו לא בחר בזהות הזו, ואנו מנסים לעשות את המיטב במסגרת המצב הקיים. אין בכוונתו כלל ועיקר לשנות ח"ו את ההלכה, שהיא יסוד קיומנו. מטרתנו היא לדאוג שתינתן ההדרכה הנכונה לבעלי הנטייה בקרב הציבור הדתי והחרדי.
המציאות שגורמת לאנשים להישאר בארון לא משנה את הנטייה או הזהות, אך גורמת להרבה כאב וסבל מיותר. בארגון הו"ד פועלים מכיוון שהגיע הזמן להפסיק את הכאב הזה ולנהל שיח רציני ואחראי, להכיר את האנשים מאחורי הסטיגמות והדעות הקדומות, לשמוע את הדברים לא מתוך פחד ולמצוא פתרון חברתי והלכתי.
ישנו עניין מעין הלכתי לגבי הנטייה, שחייבים להציגו - "הבחירה". אחד המרכיבים המהותיים במחשבה וההשקפה היהודית הוא קיומה של הבחירה החופשית בענייני החוק. ציווי מקבל משמעות רק אם יש לאנשים חופש פעולה לציית לו או לסרב. באופן זה, מידת הבחירה בעניין ההומוסקסואליות היא מרכזית בעיצוב התגובה ההלכתית אליה. אכן, ישנה כמות מסוימת של הומוסקסואלים הטוענים שביכולתם לשלוט בבחירה המינית שלהם. אך עבור הרוב המכריע אין "בחירה" במובן הרגיל של המושג.- הרגשות ההומוסקסואלים נטועים בתוך גופינו, מחשבותינו ולבנו.
המוזרות והמסתוריות ברגשות המיניים משותפים לכלל בני האדם. הומוסקסואלים והטרוסקסואלים כאחד חולקים את המוזרות המפתיעה של התשוקה המינית. המיניות ההטרוסקסואלית נראית פחות תימהונית, רק בשל היותה נפוצה יותר, אך כל הרגשה מינית היא מסתורית מאוד, רחוקה מהסבר או מושג פשוט של בחירה.
להיות דתי זו בחירה. אתה אומנם יכול להיוולד בבית דתי למשפחה דתייה, אך אתה בוחר את המשך חייך – האם להישאר דתי, האם לדלל את סל המצוות או לוותר על הכול. או להיפך, האם אתה חוזר בתשובה ושומר מצוות על אף שלא חונכת כך.
לעומת זאת, להיות הומו זו לא בחירה. האם זה גנטי? האם זה נרכש מהחברה? אין זה משנה בעצם, כל עוד ידוע שאין פה בחירה, שזה מה שיש וזהו. אם כך, למעשה, לא בחרנו להיות הומו דתי. נולדנו הומואים, בחרנו להישאר דתיים.
בעניין טיפולי המרה:
הסכימה התיאולוגית והטענה של עצת נפש כי העובדה כי ה' אסר על מ"ז אומרת שיש צורך או חובה לשנות את הנטיה הטבעית של האדם - טעות יסודית.
האם הם יוד
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום לך,
1. איני חושב שנושא כזה צריך לדבר עליו בפרהסיא כמו שבכל עניני צניעות צריך להיות צנועים.
2. כבר כתבתי באריכות באתר על המסמך הזה, ובכל אופן אשתדל לענות לך מעט בעיקר משום שאני מסכים לרוב הדוגמאות שלך.
3. ארגון כזה אינו נכון בעצם קיומו כמו שלא עושים קבוצות תמיכה ל'נושאים לים בשבת'.
4. הקביעה שאין בכוח לשנות את הנטיה היא לדעתי היפך הבחירה החופשית. הקב"ה מביא נטיה כזו כדי שנתגבר עליה בצורה כזו או אחרת. וכל אחד יחליט בעצמו למי לפנות וכד' לא אני הקטן אשלול ארגון כזה או דרך כזו. בכלל לשלול דרך של ארגון אחר – זו אינה דרך נכונה.
5. הקב"ה לא פטר אדם כזה מחתונה ומי אנו שנאמר שאין לו להתחתן. ברור שאשתו לעתיד צריכה לדעת מנטיתו. וכי אין גברים עם חשק מיני שואף לאפס שמקיימים זאת רק בגלל שהתורה ציותה עליו "עונתה לא יגרע". בעצם הציווי הזה של התורה אתה מבין שיש גברים שאינם רוצים וצריך היה לצוות עליהם כחיוב דאורייתא לנשותיהם. אחד הפתרונות שחשבתי הוא אולי להתחתן עם אשה שגם לה יש נטיה לנשים וכך הם לא יאכזבו זה את זה ויביאו ילדים לעולם לפי רצונם כמו שלוקחים תרופה מרה.
6. על החובות שבין אדם לחברו – כל המוסיף גורע, הדברים ברורים. יחד אם זאת צריך להבין גם את האנשים החוששים ומפחדים. בעלי הנטיה הזו מאיימים בתת מודע על אנשים כי הם יודעים להזהר ולהתרחק מנשים והם נזהרים מבשר וחלב אפילו בשני כיורים ומבעלי הנטיה הם לא יודעים מתי ואיך להזהר. (בדומה למקומות בהם יהודים שונאים דתיים מפחד שזה יגרום להם לחזור בתשובה, ואילו גויים לא מפחדים מיהודים דתיים).
7. אין ספק שבעל נטיה שאינו נכשל בעבירה מחויב במצוות כמו כל אחד בחברה וכך גם החברה מתייחסת אליו במציאות – כל זמן שאינו מפרסם את נטייתו !! ממילא לא יודעים עליה ואם הוא מספר על כך הרי שהוא נוהג בחוסר צניעות גדול, אין להתפלא אם אנשים מסתייגים ממנו מחוסר הצניעות, גם בלי הנטיה, אחד יספר בקהילה שיש לו משיכה כזו או אחרת אינו נוהג נכון ובצניעות.
סיכום
שורש הרע הוא שהחברה החילונית הפכה סטייה מנורמה חברתית למקור ל'גאווה'.
כל זמן שאדם אינו עובר עבירה בפועל:
מי שלא – לא ידעו – יתייחסו כרגיל.
מי שמספר – שלא יצפה שיתנהגו אליו כרגיל, הוא מביא זאת על עצמו.
בברכה ובהצלחה
דוד לוי