שאלה
שלום לכבוד הרב.
בעבודה בתושב"ע שעלי לעשות בחרתי בנושא מוסר בשעת הקרב. שאלותיי העיקריות הן: האם מותר לענות שבוי על מנת לקבל מידע מודיעיני? " " לקחת שלל? " " לפגוע ברכוש המחבל על מנת ליצור הרתעה (כגון הריסת בתי המחבלים בימנו)? מה יש לעשות במקרה שמבוקשים לקחו אזרחים כבני ערובה.. (אזרחים לא יהודיים)? האם לסכן את חיילנו בשביל למנוע הרג חפים מפשע או לא? האם צריך לרחם על מחבלים ולנהוג בהם כבני אדם?
או שמא יש פה עניין בכל המרחם על אכזרים סופו להתאכזר לרחמנים.. אשמח אם הרב יוכל להפנות אותי לכמה שיותר מקורות הלכתיים כגון- ספרים, גמרא, רמב"ם, שו"ע, תנ"ך, רבנים.. וכמה שיותר מקורות הידועים לרב העוסקים במוסר במלחמה..
ידוע לי שגם לרב יש ספר על העניין אשמח לדעת את שמו.
תודה מראש
-הדס-
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
הדס שלום
א. מותר לענות שבוי (או עצור) כדי לשאוב ממנו מידע מודיעיני, שבעזרתו ניתן יהיה לסכל או למנוע פיגועים, משום שיש בזה פיקוח נפש של יחיד או של רבים.
ב. שלל מלחמה הוא נושא מורכב, אך באופן כללי, לצה"ל מותר לקחתו, והחייל הפרטי צריך למסור לשלטונות הצבא כל רכוש שלל שנופל לידו.
ג. החובה לפגוע ברכוש מחבלים היא לא רק כדי ליצור הרתעה, אלא כדי להחליש את כוחה של הרשות הפלסטינית.
ד. מחבלים שלקחו אזרחים גויים כבני ערובה ובכך הם מונעים מצה"ל לפגוע בהם בהשתמשם בהם כמגינים חיים,שאלה זו שנויה במחלוקת בין הראשונים, שהרי לבני הערובה יש דין של "רודף מאונס", לכן אין לסכן חיי חיילים כדי למנוע הרג חפים מפשע, אך אין זה פשוט שמותר לפגוע במחבלים כשודאי ייפגעו גם בני הערובה, אך אם אין ודאות שייפגעו בני הערובה, יתכן שמותר.
ה. אין לנהוג במחבלים כבני אדם שהרי הם "חיות", ופועל לגביהם הכלל שציינת כל המרחם על אכזרים סופו להתאכזר על רחמנים.
ו. מקורות העוסקים במוסר המלחמה: סדרת ספרי תחומין כרכים א-כד בהוצאת מכון צומת.ספר עמוד הימיני לגר"ש ישראלי זצוק"ל. ספר מחייל אל חייל, ב חלקים, למו"ר הרב שלמה אבינר. ספרי אינם עוסקים במוסר המלחמה.
בברכה
אייל קרים