שאלה
שלום לכבוד הרב,
חז"ל אמרו שאסור להשתמש בשם הוויה ככתבו, אלא רק בכינויו- אדנות. נדמה לי שהם גם אמרו שמי שעושה כן אין לו חלק לעולם הבא (נאמר מהזיכרון)
מה המקור לכך? לפי פשט התנ"ך נראה שאבותינו הגו את השם ככתבו,וגם בענייני חול. רק במקרים מסויימים התנך כותב את כינויו. אם זהו שם שנכתב ולא נהגה, מדוע בכלל נכתב בתנ"ך?
כמו כן לא ברור לי מדוע אנו כל כך מחמירים בלאסור שימוש בכינוי אדנות, שהרי מקובל לומר "השם" במקום "אדנות" גם בשימוש בפסוקים. המשנה אומרת "אל תבוז כי זקנה אימך", ומביאה את דברי בועז אל הקוצרים כדי להראות ששימוש בשם ה' (לכל הפחות בכינויו) הוא מותר ולגיטימי. מדוע מחמירים כל כך?
שאלה זו נכונה גם לגבי שאר הכינויים "קה" במקום "יה", "צבקות" במקום "צבאות" "אלוקים" במקום "אלוהים" וכדומה.
התירוץ שקראתי כאן באחד השאלות שזה להראות את יחסנו המיוחד לשם ה', שאנו לא מרבים להשתמש בו כשם שאיננו קוראים להורינו בשמם הפרטי אינו נכון כיוון שאילו רצה ה' שכך נכנה אותו (השם, אלוקים צבקות) היה כותב זאת המפורש. למיטב ידיעתי הציווי "לא תישא את שם ה' אלוקיך" הוא על שבועת שווא ולא על איזכור כלשהו של שם ה', כי אם לא כן, הרי שאבותינו בתנ"ך הזכירו שם שמיים לבטלה מאות פעמים...
לתשובתך ממתין
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
בעזה"י
שלום,
את שואל שאלה טובה שגם אני מתלבט בה, ואסביר...
ראשית לגבי הגיית שם הויה, מסורת בידנו שאיננו יודעים כיצד להגות את השם נכונה ועל כן אנו מחליפים אותו בשם אדנות.
(היו עוד מספר שמות שאיננו יודעים כיצד לבטא אותם ונמנעים מלבטא אותם- גם בשל איבוד המסורת וגם בשל קדושתם).
לגבי שימוש בשמות קדושים אחרים- גם אני מתלבט.
מדוע?
מפני שמצד הדין מותר להשתמש בשמות קדושים לכל דבר שבקדושה.
לקריאת פסוקים, לברכות, לשירי שבת - ועד כדי כך שתיקנו חז"ל שיהא אדם מברך את שמו בשם (שמו של הקב"ה).
אכן, מבועז אנו רואים שהיו מברכים איש את רעהו בשם ה' (ויאמר בועז אל הקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה'- ומכאן גם הברכה המסורתית של בני עקיבא...)
ואני מודה שחרה לי שה' נמנעים מלעשות שימוש בשמות קדושים גם בהקשרים של קודש (ראיתי במספר בי"כ ספרדים שנוהג העולה לתורה לפני הברכה לומר "ה' עמכם" ולא אמרו בשם אדנות- למרות שאין קדושה גדולה מזו...)
בשירי שבת, בקריאת פסוקים ואפילו כשמדברים ומתפללים תפילות אישיות- מותר וראוי לנקוט בשם ה'.
מאידך- זה אכן עלול להביא לזילות...
שמות קדושים הופכים להיות נפוצים בפינו ומתגלגלים על הלשון ולא פעם שמעתי חילונים מסורתיים נשבעים בשם אדנות או סתם אומרים אותו כשהם מופתעים...
ועל כן הדעת נותנת להמנע ולהמעיט.
כלומר- מותר להשתמש בשם ה' לכל דבר שבקדושה (ובכלל זה אמירת שלום) אך מאידך יש סכנה לזילות ולהרגל שיגרום נקיטת שם שמיים לבטלה ואכן יש על זה איסור...
לכן צריך לדעת לאזן- ללמד עצמנו לחשוב לפני שאנחנו משתמשים בשם שמיים- בתפילות ובברכות ובשירי קודש- אפשר ורצוי, אך ביום יום עדיף להמנע, לא משום שזה בהכרח אסור אלא יותר כגדר וכהרחקה.
ועוד אוסיף כי לענד"תי אם השימוש בשינוי שמות (צבקות,קה וכו') עוזר לאדם לפתח רגש של יראה וכבוד כלפי השימוש בשמות קדושים- ראוי להשתמש בו ואפילו שמצד הדין מותר להשתמש בצרופים עצמם.
ומאידך, אם אדם מרגיש (ולרוב זה כך) ששימוש בשמות האמיתיים עוזר לו לפתח תחושה של קודש ויראת הרוממות- מותר ורצוי להשתמש ורק במקומות המותרים כמובן (ולשים לב לא להסחף)
ויהי רצון שיהיה ה' אחד ושמו אחד...
בברכה,
אור
צוות ישיבת צפת