רב ורבנות, סמכויות ותפקידים של רב ישוב בימינו.

ב"ה



ברכה ושלום.

נושא זה הוא טעון ורגיש ואני אשתדל להציע לך את אשר על ליבי.צדקת שאין אני יכול לכוון למקרה שאתה שואל כי אין אני מכיר את פרטיו ופרטי פרטיו ולכן לא אתייחס באופן ספציפי אלא באופן כללי בלבד.
אי אפשר לקבוע בנושא זה מסמרות כי הכל תלוי בנפשות הפועלות ובסוג האוכלוסיה ובדמותו ואופיו של הרב המרא דאתא של הקהילה.

וזה החלי בעזרת השם.


**ההנחה הראשונית היא שרב הנבחר להנהיג את קהילתו חייב להיות תלמיד חכם
[הבקיא בש"ס ובפוסקים ומצוי בהווית העולם ע"י שימוש של חכמים גדולי הדור.]
וכן שהוא [בעל מידות] ונפשו האצילית מותאמת לשמש מנהיג המוביל את הציבור.
תודעת שליחות

מדוד המלך למדנו שרב הוא שמנהיג צריך להפשיל שרווליו ולהתעסק ב"שפיר ושליה" גם אם זה מלוכלך ומלא דם. וגם לפזז ולכרכר כ "אחד מהריקים והפוחזים".
לא לחינם היה חותם הרב הראשי לישראל הרב קוק זצ"ל "עבד לעם הקודש "
בתיאור זה הוא ביטא בתמציתיות שתפקיד הרב איננו נבחר ע"י הרב עצמו אלה ע"י המציאות והעבודה הציבורית.
[רב לא יכול לברור את תחומי העיסוק שלו] כשם ש"עבד" מקבל עבודה ומשתדל לבצע אותה על הצד הטוב ביותר . עבודת הרב כמוה כעבודת העבד שהרי לא שררה היא זו אלא עבדות קודש לעם הקודש.תודעת שליחות זו היא ערובה להצלחה בתפקיד ההנהגה הרבנית.


[**תפקיד הרב מתבטא במישור המעשי ובעשיית חסד.]


רב צריך לרשום נישואין, לערוך חופות, לקבור מתים, להשגיח על עסקים בכשרות, לבדוק את הערוב , לקבל אחריות על הפעלת המקווה, לטפל בגניזה, לקיים ישיבה עם מטפלות מעון וסייעות בגני הילדים, להדריך גננות , להכניס חתן לחדרו וכלה לחופתה, להשכין שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו, לגשר נישואין ולפשר בסכסוכים, לבקר חולים ולנחם אבלים, לקיים ישיבות תכופות עם מדריכי הנוער , להכניס רוח חיים בתפילה ולשמח לב עצובים ונדכאים בטפיחה על השכם ובחיוך רחב של בוקר טוב. וגם, לקרוא לציבור 2 הלכות אחרי התפילה, למסור שיעור לילדים, ילדות, נערים ונערות, לגברים ,לדעתי ,העיסוק בדברים אלה שלכאורה חלקם מתאימים לעיסוקו של "פקיד " הם למעשה הנדבכים שדרכם יוצרים קשר עם הציבור. כפי שלמדנו הנהגת רבנות מ…אהרון הכהן במדרש אבות בר"נ פרק יב.

רב שמשתדל לעסוק בכל הנ"ל, יש לו סיעתא דשמייא מיוחדת בפסיקת ההלכה לאדם הפרטי ובפסיקה הציבורית . כי אם הוא מוסר נפשו על הציבור, הרי שהשם מסייעו. שהרי לא שררה היא זו אלא עבדות כדברי הרב קוק "עבד לעם הקודש".


[**מודל]

אני חושב שזה יומרני מידי לומר לציבור " אני המודל שלכם" .
ומה גם שגישה זו היא מאוד מסוכנת שהרי לכל אדם באשר הוא אדם ,
יש גם צדדים שליליים האם גם הם מודל ?
ועל כן הרב לא יכול לשמש מודל לחיקוי ואין לו ללכת בדרך זו של "מודלים"
הדיבורים אודות מודל אינם מתאימים כי אנו לא רוצים לחנך להערצה או לחיקוי
כי הסכנה שקיימת בחיקוי דמויות יכולה להזיק לאין ערוך מהחיקוי עצמו.


[**האהבה היא כלי חיבור דו כיווני]


רב צריך להיות רגיש לקהילתו, לאהוב את קהילתו.
אולם האהבה הזו צריכה להיות דו כיוונית גם הקהילה צריכה לאהוב את הרב כי רק כך הם יוכלו לקבל ממנו ורק כך הוא יכול להאהיב את שם שמיים על הציבור.
וכשיש אהבה אז מרגישים אותה ,נושמים אותה, חיים על פיה.כי בכוחה לדחוק את הבשר .
אהבה זו יש בכוחה גם לבנות יחסי אמון ואמונה הדדיים בין הקהילה לרב.
[האהבה הזו חייבת לבוא בראשונה מליבו של הרב אל לב הקהילה ולא הפוך.]
כי אם הרב אוהב את עדתו הוא גורם להם לאהוב אותו וחלילה אם במסתרי נפשו הוא לא אוהב את קהל עדתו הם לא יחזירו לו אהבה "כי כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם "


[**מנהיגות מעודכנת]


נראה לי כי שררה רבנית חייבת להיות מותאמת למציאות העכשווית השוררת במדינת ישראל.
הנהגת רבנות הגר"א או הרב מבריסק או הרב קוק או רבי יוסף חיים חלפו עברו, הן מבחינת ההתייחסות הביקורתית של הקהילה ,והן מבחינת האישיות הרבנית שאין היום מי שישווה לעוצמתם הרוחנית.

לא עוד פרנסת הרב מוטלת על הקהילה .לא עוד הרב הוא האדון לסדר יומו. לא עוד הרב מבלה את רוב יומו בישיבה.
האמון הבלתי מעורער עליו היו מושתתות הרבנויות הנ"ל לא קיים בדורנו .

[**רב צריך להיות בקונצנזוס]

חז"ל אומרים לנו שיש לרב המלמד תורה תכונה אחת ויסודית שבלעדיה הוא לא יכול להיות רב.
תכונה זו היא תודעת השליחות.
וחז"ל בטאו זאת על הפסוק במלאכי "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא".
אם היא דומה למלאך – אז יש לבקש ממנו תורה. ואם לא, אל יבקשו תורה ממנו.
ומה מיוחד במלאך ?
מלאך הוא שליח נאמן ללא סייג וללא בחירה. יש תפקיד אז מבצעים אותו.

[שליחות רבנית יש בה מן הכפילות.] הרב הוא שצריך להיות השליח של השם כלפי הציבור וגם שליח ציבור כלפי השם. זאת אנו למדים מדרך הנהגתו של משה רבנו.
כדי שרב יהיה שליח ציבור, הוא חייב לקבל תמיכה של כל הציבור ועל כן אינני מסכים למה שכתבת כי : "אין רב שמקבל מאה אחוז תמיכה מהציבור".
אין אנו מתכוונים במילה "תמיכה" לתמיכה כספית, נפשית או רוחנית. אנו מתכוונים לכך שהציבור מרגיש שיש לו שליח ציבור ואף שאין כל הציבור מסכים למה שהרב אומר אך הציבור רואה ברב את שליחו הנאמן.
סמכותו של הרב נובעת מהציבור. וציבור כידוע מורכב מצדיקים, בינוניים וגם מרשעים. וגם הרשעים צריכים לקבל הרגשה שהרב הוא שליח ציבור שלהם, ורק כך הם יוכלו לקבל תורה ממנו[ .כי מלאך השם צבאות הוא,וגם כי מלאך צבאות השם הוא.]

הרב צריך להיות הרב של [כולם]. כי רק כך יכול הוא "לפרק מתחים " ולבנות מעגלים חברתיים בקרב ציבור המגוון כל כך בהשקפת עולמו.

[****הרב כמחנך]

חינוך הוא עיקר עיסוקו של הרב

חינוך הוא יצירת מוטיבציה אצל הציבור להתקרב אל השם, חינוך הוא הנעה של חלקים רדומים אצל נפש האדם, חינוך הוא התחלה של תהליך רוחני פרטי וציבורי.
הרב הוא המניע את המערכות הרוחניות הקיימות אצל היחידים והציבור.
אסור שהרב ימלא את מקומם של אנשים בתוך הקהילה שיכולים לתרום מעצמם ומרוחניותם לקהילה.
אם הרב פועל לבדו ולא מצרף אליו כוחות נוספים זה עלול לגרום ל "שיתוק רוחני ".
קהילה דתית לאומית, מורכבת מהמון סגנונות של עשייה. ולכן יש לפעול במשותף עם כל הכוחות הרוחניים שקיימים בקהילה . וכך יהיה ניתן לפרוח ולהפריח שממה רוחנית וכך גם ניתן "לנטרל "רגשות ומעשים של הציבור שאינו מרגיש שותף.

[**פסיקת הלכה ]


ממהותה של קהילה דתית לאומית שהיא רב גונית , ולא יעלה על הדעת לעשות בה מעשה אחד בפסיקת ההלכה. מפני שהוא עלול לגורם לרגשות אנטי דתיים לפרוץ ,גם מפני שלכל יחיד יש את רבו שלו וגם מפני שלא כולם מקבלים עול מלכות רב הישוב באהבה. ועל כן יש לתת ליחידים "חופש " לבחור את רבם כרצונם ולא לכפות עליהם "דעת תורה " או "פסיקת הלכה "בניגוד לעמדתם ולעמדת רבותיהם.
יש להנהיג "מנהגי מקום " ולפעול בדרך זו.
רב המשתמש בשרביט הפסיקה על מנת לאלץ את היחידים לקבל את דעתו גורם אצלם מרמור נגד הפסיקה. ובכלל פסיקת הלכה היא מהתחומים המצריכים המון מחשבה כדי לקחת בחשבון לא רק את הפסיקה עצמה אלא גם את דרך שיווקה והטמעתה אצל נפש האדם.
אנו רואים אצל חז"ל שהשתמשו בשיטה שלא גילו את טעם הפסיקה אלא רק לאחר חודשים רבים וזאת על מנת לגרום לביצוע פסק ההלכה.בבחינת קודם נעשה ואח"כ נשמע.


[**רבנות בגובה העיניים]

רב יישוב בקהילה דתית לאומית צריך לשאוף לכמה שיותר [נקודות מפגש] עם קהילתו. טעות היא לחשוב שנקודות המפגש הללו הן רק בשעורים ומפגשים סביב עיסוק אינטלקטואלי בסוגיה בלימוד.
לדעתי רב צריך להסתובב בשבילים וליצור את המציאות שהוא נגיש בקשר עין לבני קהילתו.

[יש לו לשאוף להקים בית מדרש פעיל וערני למשך כל היום.] בית מדרש זה מהווה אבן שואבת לכל יום חופשי ולכל שאלה יש בבית מדרש זה חיים תוססים של תורה, נשמעים ממנו קולות לאוזני הילדים שמטיילים טיול יומי מטעם גן הילדים ורואים את אביהם ורבם עוסקים בתורה.
דרך בית מדרש זה ניתן לדון בהתלבטויות יומיומיות בשאלות תרבות וחברה ואף בשאלות בטחון.
רב שרואה ונראה הוא ההולך בדרכי הרב הרואה שמואל הנביא .והוא היכול להזדהות עם צערם ושמחתם של בני קהילתו.


[**"והייתם נקיים"]


כשנמצא האדם מול בוראו הוא זוכר את דברי רבותינו " דע לפני מי אתה עומד ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון " לא פחות חשוב למי שעוסק בצורכי ציבור לתת דין וחשבון לציבור .
לא בכדי גבאי צדקה צריכים להיות שניים אפילו הם גדולים וישרים.
לכן מאוד חשוב[ שמוסד הרבנות יהיה פתוח ,שקוף וחשוף לביקורת. לא צריך לפחד מביקורת.]
לכן חשוב להציג לציבור ["תוכנית עבודה " .]
תוכנית זו תגבש הקהילה סביב השגת מטרות רוחניות ברורות וקבועות מראש.
יותר קל להתארגן אליהם ויהיה קל להטמיע אותן בקהילה .
תוכנית זו צריכה לקחת בחשבון מטרות ויעדים רוחניים של הפרטים בקהילה בחלוקה על פי גילאים וכן לקחת בחשבון מטרות ויעדים כללים של הציבור כציבור.
תוכנית זו צריכה להביא לידי ביטוי גם שיתוף פעולה עם קהילות וציבורים נוספים
קרובים או רחוקים.

[****במקום סיכום]


ניסיתי לשרטט דרך .
ברור שיש להתאים כל דרך לכל קהילה על פי אופיה של הקהילה .
יש כאן רק הצעה ראשונית .
יש כאן הנחות שניתן לדחות או לקבל וכל המטרה היא לתקן.. כי כל זמן שהנר דולק צריך לתקן
כמו בסיפור המפורסם:


כל זמן שהנר דולק לילה, חורף אחד. גדול מישראל הולך יחיד. אפילה, יללת סופה.

רק בסמטה צרה אחת בבית צר, מאיר חלון קטן. הוא ניגש מציץ, ורואה:

סנדלר יושב כפוף, ולאור הנר המהבהב מתקן נעליים.

הוא נכנס ולשואל אותו:
"מדוע אינך שוכב לישון?"

והסנדלר עונה בתום:
"כל זמן שהנר עוד דולק, צריך לתקן!"

הצדיק עומד רגע, ופתאום הוא רועד כולו
"קרה משהו?" הסנדלר שואל

הצדיק אינו עונה,
הוא רץ בחושך

"כל זמן שנר דולק צריך לתקן"...



ויהי רצון שיזכני השם לראות מעלת חברי ולא חסרונם
ולאהוב כל חברי כנפשי ומאודי,ולא תצא תקלה ,מתחת ידי אמן.