היחס לפליטים

לעניות דעתי מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להפוך למקלט לכל פליטי סודן, אולם המוסר היהודי והניסיון ההיסטורי של עמנו אינם יכולים להשאיר אותנו אדישים לסבלם של אלה שכבר באו בגבולנו. לכן אני סבור שיש להעניק לאלה שנמצאים אצלנו סיוע הומניטארי בעין יפה. עם זאת יש לדעת שרבים מהסודנים אינם פליטי חרב, ואת אלה שאינם כאלה יש להשתדל להעביר בהקדם בחזרה למצרים ממנה הגיעו אלינו.
דומני שניתן למצוא מקור לדבר היחס ההומניטארי הנדרש ביחסה של התורה לעמון ומואב שאסורים לבוא בקהל ה' "על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים" (דברים כג,ה), זו היתה דרכם של מלכי בית ישראל, אפילו רשעים כאחאב, שהנהיגו מלכותם בחסד גם כלפי נכרים (מלכים א, כו, לא).
המקורות ההלכתיים מדברים על מתן צדקה לנכרים מפני דרכי שלום, אך בזמן חז"ל לא היתה מדינה ריבונית יהודית ולכן הם לא עסקו בהיבט המדיני, וניתן לדלות כמה מקורות נוספים אך בלתי ישירים וניתנים לפרשנויות שונות.
בברכה,
רונן לוביץ