(יד) וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה: (פרק מא)
לאחר ששמע פרעה את דברי שר המשקים על פותר החלומות המצוי בבית הסוהר, הוא שולח לקרוא ליוסף. דבר המלך מתבצע במהירות, ויוסף חיש קל, לאחר ההכנות הנחוצות, עומד לפני פרעה. לאן הלכו שליחיו של פרעה כדי להביא את יוסף? התשובה היא ברורה, ואם כן מה טעם פירטה זאת התורה: "וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר"; כך שואל השם משמואל (שנת תרע"ה):
"ויש להתבונן מאי אשמעינן הא דויריצוהו מן הבור, שהרי שם היה נתון ובודאי משם הריצוהו".
יוסף נתון עדיין בבור, וברור שמשם הריצוהו לפרעה, ומדוע ציינה זאת התורה?
משיב השם משמואל:
"ונראה לפרש מפני ששפלותו היתה בדיוטא התחתונה והיה נכנע מאד זה גרם לו לעלות לגדולה כל כך, ועומק רום לפי עומק תחת".
הביטוי "מִן הַבּוֹר" לא נועד לציין את המקום שמשם הריצו את יוסף אלא נועד לציין את מצבו "ששפלותו היתה בדיוטא התחתונה", ולא רק מבחינת המקום שבו הוא נמצא אלא גם מבחינת אישיותו – "והיה נכנע מאד". הכוונה היא להכָּנעות רצונית של יוסף. הכנעות זו באה לידי ביטוי גם בעובדה שנצרך לגילוח "מפני כבוד המלכות" כדברי רש"י. וכתב השם משמואל (בשם אביו): "פירש כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דאי לאו הכי לא היה מסיר ממנו את ההכנעה, כמו מרדכי ששב לשקו ולתעניתו". אלמלא היו מריצים אותו אל פרעה לא היה יוסף מתגלח מפני הכנעתו.
"עומק רום לפי עומק תחת" – עומק השפלות וההכנעה שהיה בהן יוסף הן שזיכוהו "לעלות לגדולה כל כך" עד כדי שהיה משנה למלך מצרים.
ממשיך השם משמואל:
"וכענין ששמעתי מכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שלכן תפלה נקראת קשת, דכמו הקשת כל כמה שנמתחה לאחור ביותר, כך מורה החצים לפנים ביותר, כך התפילה באותה מדה שהוא מיצר ונכנע כך היא עולה למעלה למעלה, עכ"ד".
בפרשת ויחי אומר יעקב ליוסף: "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי" (מח, כב). את המילים: "בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי" מפרש רש"י: "היא חכמתו ותפלתו". התפילה היא הקשת. השם משמואל מבאר בשם אביו את דימוי התפילה לקשת: בירי בקשת, ככל שמותחים את הקשת לאחור חזק יותר כך החצים נורים רחוק יותר; וכך גם לענין תפילה, "כמסת שלבו מיצר ודחוק והתפלה מתפרצת מלבו בכח, באותה מדה היא עולה למעלה" (לשון השם משמואל, חנוכה שנת תרע"ח).
השם משמואל קושר את הרעיון גם לחג החנוכה:
"וכן מלחמת החשמונאים עם היוונים נקראת בכתוב קשת כמו שכתוב (זכריה ט') "כי דרכתי לי יהודה קשת", כי אז היו בתכלית השפלות והצרה עד שהתפרצו כחץ מקשת, ומסרו נפשם על קידוש השם, על כן זכו נמי למדריגה גבוהה מאד. כמו שנראה ממנין ימי חנוכה שהם שמונה שמורה המספר שהוא על הטבע".
הנביא זכריה מנבא: "כִּי דָרַכְתִּי לִי יְהוּדָה, קֶשֶׁת מִלֵּאתִי אֶפְרַיִם, וְעוֹרַרְתִּי בָנַיִךְ צִיּוֹן עַל בָּנַיִךְ יָוָן, וְשַׂמְתִּיךְ כְּחֶרֶב גִּבּוֹר". והדברים התפרשו ביחס למלחמת החשמונאים ביוונים, כך כתב רש"י שם: "סוף שאנטיוכס יטול המלוכה מיד מלכי פרס וירעו לכם, ואני אדרוך יהודה להיות לי כקשת מלחמה וילחמו באנטיוכס בימי חשמונאים".
ישראל בזמן שלטון היוונים היו "בתכלית השפלות והצרה". במקום אחר הרחיב השם משמואל ותיאר את עומק הצרה שהיו בה (חנוכה שנת תרע"ח):
"והנה הצרה מהיונים היתה גדולה מאד מאשר בשאר המלכויות. שבבל ופרס ומדי וכן אדום כולם לא היו רוצים ליטול מישראל אלא המלכות ושיהיו נכנעים תחתיהם, וכל החורבן והרציחות היו מפני שלא היו רוצים להכנע תחתיהם. אבל היונים ימ"ש לא הסתפקו בהכנעת ישראל ובשפלותם, אלא היו דוחקים ולוחצים והצרו להם מאד מאד והיו רוצים ליקח מהם גם את דתם ובית חייהם והחשיכו עיני ישראל בגזירתם וכלשון הרמב"ם (ריש הלכות חנוכה): בבית שני כשמלכו יון גזרו גזירות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול וכו'".
עומק הצרה שהיו נתונים בה גרם להתפרצות החשמונאים "כחץ מקשת" עד כדי מסירות נפש על קידוש השם, ו"על כן זכו נמי למדריגה גבוהה מאד".
גובה המדרגה שזכו לה בא לידי ביטוי במספר המיוחד של ימי החנוכה: שמונה ימים. המספר שבע מסמל את הטבע, שבעת ימי הבריאה, והמספר שמונה מסמל את מה שמעל הטבע. "כמו שמסירת נפשם על קידוש השם והרהבת נפשם, לצאת לקראת היונים בחרב שלופה בני חשמונאי ומעט מעדת החסידים נגד אלפים אלפים יונים מלומדי מלחמה מזוינים בכל כלי מלחמה, היתה למעלה מכל חשבון וסדר הטבע" (לשון השם משמואל, חנוכה שנת תרפ"א) "כן הם שמונת ימי חנוכה שיש בהם הארה גדולה ממקום גבוה מאד" (לשון השם משמואל, חנוכה שנת תרע"ג).