לפני שבועיים נחטפו לנו נערים צעירים ויקרים. לב כולנו כואב ומלא צער, לא מעט שאלות ותמיהות מציקות לנו. אולם איננו יודעים מהי הסיבה הרוחנית לחטיפתם. חז"ל למדונו כבר "למד לשונך לומר איני יודע" (ברכות ד' ע"א) - לא תמיד אנחנו יודעים ומבינים הכל.
המצווה הפותחת את פרשתנו, פרשת חוקת, היא מצות "פרה אדומה", המוגדרת כ'חוק' וטעמה אינו ברור לנו. ולכאורה אף מנוגדת להגיון הפשוט. כל מהותה של מצות פרה אדומה היא כדי לטהר את מי שנטמא והיה בקרבת אדם מת, וזהו יעודה. אולם בו בזמן שהיא מטהרת את הטמאים, מטמאת הפרה האדומה את הטהורים העוסקים בהכנתה, בניגוד לכל היגיון.
שלמה המלך העיד בעצמו "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" (קהלת ז, כג) וחז"ל הסבירו שהוא התכוון למצוות פרה אדומה, וגם הוא, החכם מכל אדם, לא הצליח להבין מהו עומק טעמה (יומא י"ד ע"א). מצוה זו עלינו לקיים מכח ציווי נותן התורה, ועל כך נאמר - "חוקה חקקתי, גזרה גזרתי ואין לך רשות להרהר אחריה" (רש"י עפ"י יומא ס"ז ע"ב). כמובן שיש לה טעם, אך הוא נסתר ונעלם מבינתנו. הוא קיים, הוא עמוק, ותלוי אך ורק ברצון הבורא. מזה נסיק גם לכל המצוות האחרות שלפעמים אין אנו מבינים אותן לעומקן ולאשורן, אך לכולן יש טעם נפלא ונסתר.
משפחות החטופים הגיבורות הן מקור להשראה ולחיזוק במידת האמונה והביטחון, וכפי שאמרה רחל אמו של נפתלי פרנקל: "הקב"ה לא עובד אצלנו". אל לנו לעשות חשבונות שמים, עלינו מוטל לעשות חשבון נפש אישי ולפשפש במעשינו, להאמין בה' ולקוות לטוב, להתפלל מעומק הלב לשוב הבנים במהרה ולהצלחת חיילינו במשימתם הקדושה.
יהי רצון שנשמע ונתבשר בשורות טובות בקרוב,
שבת שלום.
חיים אמסלם