"אבל שמי מתוך שמות האימהות"

מבוא

במאמר הנוכחי מוצג לראשונה נוסח של המדרש החדש "אבל שמי מתוך שמות האימהות" שנערך על ידי, על בסיס קטע מדרשי ב"פתרון תורה", קובץ שהוא בהתאם לכותר המשנה שלו "ילקוט מדרשים ופירושים". עורכו של קובץ זה אנונימי ומועד עריכתו אינו ידוע לאשורו; פרופ' א"א אורבך מקדים אותו לימי רב האי גאון ואולם יש המאחרים אותו יותר.

הקטע הנדון ב"פתרון תורה" מובא משמו של האמורא הארצישראלי רבי לוי. בהתאם לנאמר בו קרח, במסגרת ניסיונו לזכות באמון הציבור, התגאה בפני הנשיאים ואמר להם ששמו של משה רבנו ניתן לו על ידי בתיה בת פרעה בעוד שמו שלו טומן בחובו אותיות משמות שלושת האבות בכבודם ובעצמם. למדרש זה אין הקבלות הידועות לנו מקבצים אחרים, וכצורתו זו לפנינו מקור יחידאי. קטע זה איננו מוכר וכמעט ולא צוטט.

למדרש זה התוודעתי במהלך הכנת הקובץ שפרסמתי "מדרשי בתיה בת פרעה: עיון נלווה לליל הסדר". בשנת 2015 חיברתי מדרש חדש המתכתב עם המדרש ב"פתרון תורה". מדרש זה עתיד להתפרסם בצירוף מראי המקום הרלוונטיים בקובץ השני של "דרשוני: מדרשי נשים" בעריכתה של תמר ביאלה, קובץ הנמצא בשלבי הפקה והעומד לראות אור בהוצאת "ידיעות אחרונות".

להלן מובא נוסח המדרש ב"פתרון תורה", לאחריו גרסת המדרש החדש, ולאחר מכן מובאת פרשנות מפורטת לשני המקורות הללו.

המדרש ב"פתרון תורה" והמדרש החדש

א'ר' לוי אמ' קרח לפני הנשיאים שמו של משה נתנה בתיה בת פרעה, שהיא ממים משיתיהו, אבל שמי אות אות מתוך שם שלשה אבות, משך ק' מיעקב, ר' מאברהם, ח' מיצחק (פתרון תורה, מהדורת אורבך, ירושלים תשל"ח, ויקח קרח, עמ' 162).

דבר אחר: אמר קֹרח לפני הנשיאים, שמו של משה נתנה בתיה בת פרעה, שהיא ממַּים משיתיהו, אבל שמי אות אות מתוך שמות שלוש אימהות, משך ק' מרבקה, ר' משרה, ח' מרחל.

ולא עוד אלא יש אומרים: משך ק' מרבקה, ר' משרה, ח' מחנה, שעדתו של קרח הייתה שוקעת ויורדת עד שעמדה חנה ונתפללה עליהם, ואמרה: "ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל" (שמואל א' ב, ו).

ועוד אמרו: קרח שהמעיט בערכה של בתיה בת פרעה, טעה וחטא בדבר זה, שהרי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מכל השמות שקראו למשה – קרא לו בשם שנתנה לו בתיה בת פרעה, כמו שנאמר: "וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה" (שמות ב, י) "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" (ויקרא א, א).

ו"קרח" אותיות "רחק", שלא חלק כבוד ראוי למי שהצילה את מושיעם של ישראל, שעליו דרשו: "'בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ' (דברים כח, ו) ... זה משה בביאתו לעולם קירב רחוקים זו בתיה בת פרעה".

ועוד אמרו: כשם שבתיה משתה והעלתה את משה מהיאור, העלתה חנה את עדת קרח מגיהינום; בתיה מילטה את משה בגופו, וחנה – את נשמות קרח ועדתו.

ניתוח הדרשה ב"פתרון תורה"

בקטע ב"פתרון תורה" מצוי ניסיון מצד קרח לטעון שהוא נעלה ממשה רבנו משום שאותיות שמו נעוצות בשמות שלושת האבות, ואילו שמו של משה הגיע אליו מבתיה בת פרעה. קרח ביקש אפוא להפחית מערכה של בת פרעה, ומשתמע כי בשל היותה אישה ובתו של פרעה לא היה זה למעלתו של משה. לעומת השקפה זו במקורות מדרשיים אחרים עולה תמונה שונה, של הוקרה רבה כלפי בתיה וכלפי העובדה ששמו של משה הוענק לו על ידי מי שהצילה אותו. נציין בין היתר מקור המובא בויקרא רבה אשר שולב במדרש החדש: "אמ' לו הקב"ה למשה חייך מכל שמות שנקראו לך איני קורא לך אלא בשם שקראתה לך בתיה בת פרעה. 'ותקרא שמו משה' (שמות ב, י). 'ויקרא אל משה'" (ויקרא א, א) (ויקרא רבה, מהדורת מרגליות, א, ג, עמ' יב-יג). אם כן בהתאם לדרשה זו הקב"ה בכבודו ובעצמו נתן גושפנקה לעצם הענקת שמו של משה בידי בתיה ולקריאתו בשם זה.

אנו מוצאים כי בהתאם למדרש ב"פתרון תורה" קרח עיוות את המציאות בטענה שמתן שמו של משה על ידי בתיה היה לו לגנאי. מבחינה זו אפשר לומר שקטע זה מצטרף למקורות המדרשיים בעניין דברי ליצנות שונים שקרח הציג בפני משה רבנו [ראו בין היתר מדרש תהלים, א, טו, עמ' 14–15; חננאל מאק, "נשים וגברים באגדות על קורח ועדתו", מדעי היהדות 40 (תש"ס), עמ' 131–143].

המדרש ב"פתרון תורה" צופן בחובו אירוניה על רקע דרשה ידועה בעניין קרח. הגניאולוגיה של קרח מוזכרת בתנ"ך כ"בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי" (במדבר טז, א), אולם לא נאמר שהיה "בן יעקב", אם כי שמו של יעקב מופיע בסוף רשימת שושלת בני קהת כולה בדברי הימים: "... בֶּן תַּחַת בֶּן אַסִּיר בֶּן אֶבְיָסָף בֶּן קֹרַח. בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל" (דברי הימים א' ו, כב-כג). היעדר שמו של יעקב אבינו משושלתו של קרח בספר במדבר נדרש בהוראה שיעקב עצמו לא רצה ששמו ייזכר בהקשר לפרשת המרגלים ולמחלוקתו של קרח (תנחומא בובר, קרח, ז, עמ' 87 ומקבילות; תורה שלמה על אתר). אם כן בהתאם לדרשה זו יעקב אבינו גופו ביקש שלא להשתייך לקרח, אלא רצה להתנער ממנו. לעומת זאת ב"פתרון תורה" קרח עצמו, בצורה מנוגדת ואירונית, חולק על משה רבנו ובד בבד מבקש להתהדר בייחוסו לשלושת האבות.

מבחינה עניינית חשוב גם להעיר בהקשר לדרשה ב"פתרון תורה" שאין הקבלה מוחלטת בין הרכיב הנוגע לשמו של קרח לבין זה הנוגע לשמו של משה רבנו. שכן טענת קרח בנוגע לשמו שלו מבוססת על הימצאות אות אחת מכל אחד משמות האבות בשמו, ולעומת זאת טענתו בנוגע למשה מוסבת על עניין חיצוני הקשור במתן השם.

ראוי להעיר עוד שאמוראים אחדים התייחסו בדבריהם לדמויות מקראיות הנושאות את שמם, כגון רבי יצחק שדרש דרשה על יצחק אבינו (יבמות סד ע"א. וכן ראו עוד בין היתר סנהדרין צח ע"ב). והנה, בדרשה ב"פתרון תורה" מצויה הידרשות מצד רבי לוי לדמויות מקראיות שהיו משבט לוי; קרח ומשה רבנו גופו. כמו כן אנו מוצאים דרשות נוספות של רבי לוי על קרח ועל אשת קרח במדרש משלי (פרשה יא, מהדורת וויסאצקי עמ' 96–100), ואף בהן הוא מגלה ביקורתיות כלפי דמויות אלה (ראו מאק, שם).

ניתוח המדרש החדש

המדרש החדש המתייחס לקטע ב"פתרון תורה" מטעים כי לאמיתו של דבר קרח יכול היה להיתלות גם בדמויותיהן של אימהות האומה לצד אבות האומה, וראוי היה לו לעשות כן. לפי נקודת הראות של המדרש החדש, קרח לא אזכר את מלוא ייחוסו, הסתיר את יניקתו גם מאימהות האומה, ולמעשה לא העריך כראוי את פועלן של האימהות, ואף לא את זה של בתיה בת פרעה, וזלזל בהן, בכבודן ובכוחן.

אם בהתאם למדרש המקורי ב"פתרון תורה" קרח התייהר על ששמו אינו קשור לדמות נשית, המדרש החדש בא ומהפך את המשמעות, וטוען כי שורשיו נטועים באימהות ונעוצים אף בהן. בתלמוד הירושלמי מוזכר שעדתו של קרח הייתה שוקעת ויורדת עד שעמדה חנה ונתפללה עליהם (ירושלמי, סנהדרין י, א, כח ע"א; י, ד, כט ע"ג), כאשר יש לומר שעל פי רשימות היחס במקרא היה אלקנה אביו של שמואל מצאצאי קרח (ראו דעת מקרא לשמואל א' א, א ולדברי הימים א' ו, ז-כג).

אם כן עדת קורח הייתה עתידה לעלות מגיהנום בזכות דמות נשית, ולכן ראוי היה לו לאזכר ששמו מכיל אותיות משמותיהן של אימהות האומה. מבחינה זו אפשר לומר שגרעין הישועה העתידי של בלועי קרח טמון באופן מיוחד בהשתייכותו של קרח לדמויות נשים מאימהות האומה. כל כמה שקרח נמנע מלהזכיר את האימהות – בסופו של דבר עדתו עלתה ממקומה בגיהנום בזכות תפילת חנה.

המדרש החדש מטעים שקרח טעה בכך שלא ייחס משמעות להשפעתן של האימהות עליו. בהתאם לגישה המכלילה את חנה כאחת הנשים שמהן ינק, המדרש החדש מוסיף ומוצא לקראת סיום נקודת דמיון בין בתיה לבין חנה; בשני המקרים מדובר בהעלאה של הנוגעים בדבר; כשם שבתיה משתה והעלתה את משה מהיאור, כך באותה המידה חנה העלתה את עדת קרח מגיהנום. באשר לבתיה בת פרעה מדובר בהצלה פיזית, ובאשר לחנה – בהצלה רוחנית.

בהקשר לדיוננו ראוי אף להצביע על מקורות מדרשיים המאזכרים את אשתו של קרח כמי שהסיתה אותו (מאק, שם). לפי מדרשים אלה קרח היה נטול עמוד שדרה משל עצמו, ואם חנה פעלה בהמשך הזמן להעלאת נשמות קרח ועדתו, הרי שאשת קרח גופה היא זו שמלכתחילה גרמה והורידה אותו שאולה. המדרשים הללו בדבר אשת קרח פועלים כמדומה להגביר את האלמנט האירוני הן בדרשה ב"פתרון תורה" והן במדרש החדש. לא די שקרח הפחית מערכה של בתיה, ולא די שנמנע ולא הזכיר כלל את השפעת אימהות האומה עליו – לאמיתו של דבר הוא היה שבוי בידי אשתו שהסיתתו ובגינה מצא את מותו.

המדרש החדש עושה שימוש בזיקה שבין השם "קרח" לבין המילה "רחק" שאותיותיה זהות. והנה, בספרות התנאים מוזכר שמשה רבנו קירב רחוקים והדבר מודגם בבתיה בת פרעה בדרשה לתיבות "וְזֹאת הַבְּרָכָה" (דברים לג, א): "'הברכה' אל תקרא 'הבר' אלא הבריכה מה בריכה מטהרת טמאים כך משה מקרב רחוקים להלן בתיה וכאן '"יחי ראובן ואל ימות'" (שם שם, ו) (מדרש תנאים על ספר דברים, לג, א, עמ' 208 ומקבילות). מדרש זה מופיע בווריאציה במדרש דברים רבה, ומקור זה שולב במדרש החדש: "'ברוך אתה בבואך' (דברים כח, ו) אמר ר' יהודה בר סימון המקרא הזה מדבר במשה 'בבואך' זה משה בביאתו לעולם קירב רחוקים זו בתיה בת פרעה. 'וברוך אתה בצאתך' (שם) זה משה ביצאתו מן העולם קירב רחוקים זה ראובן מנין שנא' 'יחי ראובן ואל ימות' (שם לג, ו; דברים רבה, ז, ה, קיג ע"ד–קיד ע"א). על בסיס הדרשות הללו אפשר להוסיף ולציין כי באורח דומה חנה בתפילתה קירבה את נשמות עדת קרח, קרובי בעלה.