חדשות כיפה

מי האשכנזים שהשתמשו באתרוג תימני ומי לקחו אתרוג מרוקאי?

מאתרוגי החזון איש ועד הפרדסים של כפר חב"ד. מורה נבוכים לזני האתרוגים של הרב שלמה אבינר

shutterstock

צילום: shutterstock

אתרוגי חזו"א

יש שני זנים של אתרוגי חזו"א: א. זן הלפרין. ב. זן לפקוביץ. החזו"א לא המציא זן חדש ולא גילה אותו ברוח הקודש אלא יגע וטרח, חיפש ובירר היכן מקום גידול האתרוגים אשר משם נטלו אנשי ירושלים בעלי מסורת ללא חשש כלשהו של הרכבה, והתברר לו שהם אתרוגים מיריחו, צפת, ואדי-קלט צפונה מזרחה ירושלים בדרך ליריחו ואום אל פחם. וכבר הזכירו גדולי האדמו"רים את האתרוגים האלה הנקראים ביידיש: "אַלְפַּאכְמֶער אתרוגים" (האדמו"ר מהר"י מבעלזא, הרבי רש"ב מליובאוויטש והאדמו"ר ממונקאטש בשו"ת מנחת אלעזר ג, עז).

א. זן הלפרין

הוא ניטע על ידי הרב חיים יעקב הלפרין על פי החזו"א. מנטיעות אלו נלקחו יחורים במשך הזמן וניטעו מהם אילני אתרוג בהרבה מקומות והתפשטו. האתרוג זן הלפרין הוא בעל פרי רחב יותר בראש.

הגרי"י קניבסקי ה'סטייפלר' היה גם לוקח מזן זה.

ב. זן לפקוביץ

הג"ר מיכל יהודה לפקוביץ, ראש ישיבת פוניבז' לצעירים, קיבל גרעיני אתרוג מידי החזו"א על מנת לנוטעם בחצר ביתו. ברבות השנים נלקחו יחורים רבים מהעצים שבחצרו וניטעו מהם אילני אתרוג רבים במקומות שונים, התפוצה שלהם היתה רבה והתפשטו בכל אתר ואתר. אתרוג מזן לפקוביץ הוא בדרך כלל בעל פרי מאורך עם חוטם חרוטי.

הגרי"י קניבסקי ה'סטייפלר' היה משתמש באתרוג הזה לברכה. גם שנה אחת כשהגרי"ז מבריסק שהה בבני ברק בסוכות ,הוא לקח אתרוג זה.

זן ברוורמן - אתרוגי מהרי"ל דיסקין

אתרוגי ברוורמן מיוחסים עד מהרי"ל דיסקין, ויש כאלו שהתחילו לקרותם משום כך "אתרוגי מהרי"ל דיסקין" כשהכוונה לאתרוגי ברוורמן מקוריים. הרב ישראל דוד ברוורמן שתל את האתרוגים האלה בחצר ביתו בפתח תקוה, ויש מסורת שהמהרי"ל דיסקין היה משתמש בהם ונוטל מהם לברכה. יש עדויות שונות מה מקורם - אום אל פחם, שכם או יריחו. האתרוג מטיפוס זה הוא לרוב חסר פיטם, מחוספס ובעל גבשושיות. יחסית לפעמים מבנהו מלבני קצת.

הג"ר יעקב לאנדא, מבני ברק, היה לוקח אתרוגים אלה. אמנם החזו"א אמר שיש סימני הרכבה, אבל אפשר לברך עליו.

זן קיבלביץ

הוא על שם אבי הזן ר' יחיאל מיכל קיבלביץ מבת ים. אתרוגים אלו מקורם מואדי-קלט. הם בעלי בליטות ושקעים גדולים.

גם על זן זה אומרים שמהרי"ל דיסקין היה נוטל ממנו לברכה. והחזו"א אמר שהוא זן כשר. הגרש"ז אוירבך היה משתמש באתרוג זה ומברך עליו. וכשרצו לגדל עצי אתרוג אלה במושב קוממיות, הג"ר בנימין מנדלזון, הגאב"ד דקוממיות, אמר לגדל שתילים של זן קיבלביץ בגלל המסורת המיוחדת שלהם. ושתיליו הופצו במקומות שונים: קיבוץ חפץ חיים, מושב בית מאיר וכפר סבא.

זן שלומאי

אתרוגי שלומאי גדלו בכפר הרואה הסמוך לחדרה, אצל המגדל ר' שרגא שלומאי, והם מהשתילים שנתקלו אצל ר' שניאור שניאורזון ומקורם מאזור שכם. יש לאתרוגים האלה יופי מיוחד, עם שקיעות ובליטות יפות, ומבנה מיוחד במינו.

הג"ר רפאל הלוי סולוביצ'יק בן הגרי"ז מבריסק אמר שלא ראה עוד אתרוגים יפים כמו אתרוגי שלומאי בשעתם, והחזו"א התייחס אל אתרוגי שלומאי בחיוב.

זן אורדנג

אתרוגים אלו גודלו על ידי הרב שרגא פייבוש אורדנג בפרדס בעיר חדרה. יש המייחסים מקורם מהגידולים המקומיים בשכם. המסורת המיוחסת העניקה להם תעודת כשרות של בד"ץ העדה החרדית בירושלים. צורתם מהודרת, ועור האתרוג סביב מבריק בדרך כלל. פרדסנים שונים גידלו את צאצאי אתרוגי אורדנג כגון אברהם גרוס שהקים "אתרוגי גרוס" ור' דב סוקולובסקי שהקים את "אתרוגי סוקולובסקי".

אתרוגי יאנעווע-קאלעבריא - זן כפר חב"ד

בארץ איטליה הדרומית ישנה עיר שנקראת על ידי היהודים יאנעווע, שם התקיים מסחר האתרוגים.בעצם יאנעווע וקאלעבריא הם אותו סוג, מקום גידולם - קאלעבריא, עיר הנמל - יאנעווע. הם נקראים בפי העם "יאנאווער אתרוגים".

כתב החת"ס: "אותן הבאים מיעניווע שמסורת בידינו מאבות אבותינו ורבותינו חכמי הצרפתים אשר מעולם יושבי מדינות אשכנז שיי"ח באתרוגים הבאים מיעניווע הן הנה הכשרים ואין צריך לשים סימן" (שו"ת חת"ס או"ח סי' רז). ומובא במשנה ברורה (תרמח ס"ק סה). ועיין בשו"ת התעוררות תשובה (סי' תלד) שקיבל אביו הכתב סופר בשם בעלי התוס' שיש בהם חזקה. והג"ר שלמה קלוגר היה מברך רק על אתרוג זה (שו"ת טוב טעם ודעת סי' קמא וסי' קעא). ובשו"ת נטיעה של שמחה (סי' כב) כתב שקבלה מהגר"א שמצוה מן המובחר לצאת באתרוגי יאנעווע.

וכתב בהוספות שו"ע הרב (ח"ג עב, א): "קבלה בידינו מאדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע להדר אחר אתרוגי קאלאברי יאנאווע מטעם הידוע לו, ואמר שכאשר אמר הקב"ה למשה ולקחתם לכם פרי עץ הדר וגו', הושיבו שלוחים על ענן ושלחום להביא אתרוגים מקאלאבריא" (וגם מובא באגרות קודש מוהרש"ב ח"א סי' רז. ואמר הג"ר מאיר מאזוז, ראש ישיבת כסא רחמים, שזה לא יכול להיות, קודם כל ספק אם היתה איטליה בזמן משה רבנו, כי הגמרא [שבת נו ב] אומרת שאיטליה של יון נוסדה בזמן שלמה שלקח את בת פרעה, ובא גבריאל ונעץ קנה בים ועליו נבנתה רומי, ומצאו תירוצים על זה. אבל יותר מזה, הרי הרמב"ם במורה נבוכים [ח"ג סו"פ מ"ג] אומר שהתורה בחרה דוקא בארבעת המינים האלה, כי הם מצויים בארץ ישראל, וכי משה רבנו ילך לקלבריה? אבל כיון שהאדמו"ר בעל התניא לקח מזה, אז סומכים עליו. עלון 'בית נאמן' - גליון 18).

והרבי מליובאווישט האחרון היה מברך על אתרוג יאנעווע. וגם שלח מגרעיני אתרוגו לכפר חב"ד ושתלו אותם ומאז מגדלים זן כפר חב"ד. הרבי היה לוקח גם אתרוג כפר חב"ד. ויש חסידי חב"ד המדקדקים לברך דווקא על אתרוגי יאנעווע כי כך נהג הרבי עצמו.

ומסופר שהגר"ח מבריסק היה לו בשעתו בבריסק אתרוג יאנאווער שנשלח אליו. וגם כשבנו הגרי"ז היה רבה של בריסק, היה חסיד חב"ד בעיר ואחד מבניו היה הולך בכל יום להביא אתרוג זה כדי לנענע בו לאחר התפילה (מובא בספר החסידות על העליונה ח"ב עמ' צט). ובשנת ת"ש אחרי פרוץ מלחמת העולם השניה הגרי"ז היה תקוע בוורשה והיה לא רק יאנאווער אתרוג שנשלח אליו מאת הרבי ריי"ץ מליובאווישט.

זן האתרוג התימני

אחרי שהעולים מתימן ראו שאתרוגי ארץ ישראל שונים מהאתרוגים שלהם, כתבו לאחיהם בתימן על כך, ואחרי איזה שנים הביאו העולים הבאים אחריהם זרעי אתרוגים מארץ תימן ונטעום בכמה מקומות בארץ ישראל, כגון באזור רחובות שליד רמלה ובשערייה שליד פתח תקוה. בהתחלה היתה הפצת זן זה רק אצל תימנים, ורק אחרי קום המדינה, התחיל האתרוג התימני להתפשט בארץ לאט לאט גם בין האשכנזים. יתכן מאוד שתרמה לכך העובדה, שמשנת תש"ח ואילך עם קום המדינה, שוב לא יכלו לקחת אתרוגים שגדלו באזור שכם, יריחו ואום אל פחם. זן האתרוג התימני מיוחד במינו, ובין השאר, אין לו שקיקי מיץ כלל והוא הרבה יותר גדול מזנים אחרים.

אמנם יש מערערים על האתרוג התימני מפני כמה טענות, משום שאין לו מיץ כלל (מועדים וזמנים ב, קיח. ו, ס. שו"ת תשובות והנהגות א, שפב) או משום שהוא מין אחר (שו"ת פאת שדך א, סב) ועוד. ודאי שאין ליוצאי תימן מה לפקפק על מסורת האתרוג התימני. אך למעשה גם גדולי האשכנזים השתמשו בו.

הגר"א גרינבלט מעיד: "ראיתי בסוכות בשנת תש"י שמו"ר הרה"ג ר' איסר זלמן מלצר זצ"ל הידר לנענע עם אתרוג תימני והיה גדול מאוד" (שו"ת רבבות אפרים ח, רנה). וכששימש כאב"ד של לונדון, הג"ר יחזקאל אברמסקי שלח מכתב לחכם א' בני ברק וביקש ממנו לקנות עבורו אתרוג תימני (פניני רבינו יחזקאל עמ' מה) והגרי"י קניבסקי ה'סטייפלר' היה נוטל אתרוגים מכמה זנים, גם זני חזו"א וגם זן תימני (אורחות רבנו ח"ב עמ' רנה). החזו"א אמר שהוא לא מורכב ואפשר לברך עליו, אבל הוא בעצמו לא רצה ליטול אותו כלל, כי הוא דבר חדש ואולי בעתיד יערערו עליו (שם עמ' רסא). והגרי"ז מבריסק היה נוטל אותו יחד עם שאר האתרוגים שהביאו לפניו, אך את הברכה היה מברך על אתרוג מזן אחר. ובניו של הגרי"ז מעידים שהוא אמר שזה האתרוג הכי בטוח מכולם שהוא לא מורכב או שהחשש פחות מבשאר אתרוגים.

אתרוגי מרוקו

אתרוגי מרוקו חזקתם בלתי מורכב אע"פ שאינם מאתרוגי ארץ ישראל. ובשו"ת מנחת יצחק (ח, נח), הגרי"י ווייס, גאב"ד של העדה החרדית בירושלים, האריך לבאר מעלתם וחזקת כשרותם של אתרוגי מרוקו. היו שפקפקו בכשרותם מטעם שלא נמצאים בו גרעינים, ומנחת יצחק דוחה דבריהם מכל וכל. וכן נטתה דעת הגר"ש הלוי וואזנר (שו"ת שבט הלוי ה, סה). וכן בשו"ת קנין תורה בהלכה (ה, סח). וכן הביא דעתו של הרבי מסטמאר ה'ויואל משה', שחזקת ומסורת אתרוגי מרוקו אין שום חשש ופקפוק בהם בהכשרם. וכן הגר"ח מבריסק ובנו הגרי"ז היו מהדרים מאוד ומחבבים לקחת אתרוגי מרוקו (אמנם החזו"א היה מנענע גם עם אתרוג מרוקו אך אחר כך הפסיק מחשש להם למורכבים).

[ע"פ ס' מסורת האתרוג לרב יצחק פרנקל עם הוספות

מס' פרי עץ הדר לרב יצחק ליברמן וס' טהרת האתרוגים לרב לוי יצחק סופר]

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר