בלבו של הסיפור עומד אליקום, נער בן שש עשרה, דמות מומצאת הנושאת את שמו של אליקום צונזער, הפזמונאי העברי הראשון בעת החדשה. מבעד לעיניו נפרשת ראשון לציון בבוקרה - מושבה קטנה של חול וכרם, שבה צומח עולם חדש מתוך חלום ישן.
אליקום מספר על הוריו, על משפחתו ועל התקווה הגדולה שנשאו הם ושאר העולים מרחבי האימפריה הצארית: לעלות לארץ ישראל, לעזוב את הגולה ולהשתרש באדמתה. רוב חבריו הם דמויות אמיתיות מתולדות המושבה, ומעשיהם - פרי מחקר היסטורי מעמיק ודמיונה של המחברת - נארגים לכדי עלילה חיה.
בבתים עוד מהדהדות לשונות הגולה, אך לאט לאט, כגשם ראשון על אדמה צמאה, מחלחלת העברית אל הדיבור היומיומי. אליקום מתחרה בחבריו על מי דיבר עברית ראשון, ובתוך אותה תחרות ילדית הוא מהרהר בשאלות עמוקות: מה מקומה של השפה בחייו? מה חלומות הוריו לעומת חלומותיו שלו?
דרך סיפורו נפתח עולמה של החברה העברית בראשון לציון ובמושבות השכנות: בית הספר העברי הראשון, המורים, העבודה במשק אחר הלימודים, המשחקים והחיים המוזיקליים, השבתות והחגים, הנופים והתחבורה של אותם ימים. מעל כל אלו מרחפים הגעגועים לגולה ולמשפחות שנותרו שם, והתקווה לעלייתן.
הסיפור מבליט את הפער - כמעט דיסוננס - בין עולם הילדים לעולם המבוגרים, ואת ההתמודדויות והחלומות של שני הדורות. בקפיצת זמן מתבקשת בסיומו, הוא מציץ אל העתיד שבחרו בו בני דורו של אליקום, ילדי העברית, בוני הבית החדש.