כתבתי מאות סיפורים ואלפי כתבות בחיי ומטבע הדברים גם קיבלתי ביקורות טובות ופחות טובות אודותיהם. אך ההבנה שמישהו מסיק מאחד מסיפוריי דעותיי שמאליות או חמור מכך פגיעה נגד חיילים המסכנים נפשם למען עם ישראל גרמה לי לצאת מגדרי ולהבהיר בצורה אינה משתמעת לשתי פנים כי אין ומעולם לא היתה לי מחשבה או דעה כזו והנני רואה בצבא הישראלי את הצבא הכי מוסרי ביחס לאויבינו. לטעמי עדין מדי.
הסיפור "המלחמה של ויקטור ניסנוב" נכתב לפני תריסר שנים הרבה לפני הוקם הארגון האנטי יהודי וישראלי "שוברים שתיקה" הממומן על ידי גורמים אנטי ישראלים. אם הייתי מעלה על דעתי שכמה שורות ממנו יזהו אותי כתומך בארגון זה או חלילה מותח ביקורת על חיילי צה"ל כלל לא הייתי כותב אותו.
כתבו בגוגל את שמי לצד המילה שמאל ותקבלו את דעתי לאורך שנים. אני נחרד לעצם המחשבה שיעלה בדעת מאן דהו תמיכה שלי בארגוני השמאל הבזויים כל רצונם הוא להחליש את הצבא ואת רוח החיילים.
כדי למנוע נזק שמאן דהו ייקח סיפור דמיוני ודעות שמאליות אנטי יהודיות ששמתי בפיו של עולה חדש שגם הוא דמות דמיונית ויראה בהם כדעתי הפרטית. אני רוצה לצאת מגדרי ולהבהיר כי צה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בין צבאות העולם בכל הנוגע ביחס לאוייב.
הסיפור עוסק דווקא ביכולת של הסביבה להשפיע על דעותיו של אדם מהשורה. במסגרתו הבאתי את דעות ועובדות המצדיקות את הקומניזם לצד דעות ועובדות המצדיק את הקפיטליזם. דעות ועובדות המצדיק את הימין וכאלה המצדיק את השמאל כאשר מטרתי בסיפור היה להזהיר את הקורא מפני מניפולציות רגשיות שנועדות לשנות את דעותיו ולהציע את תורת ישראל כדעה קבועה ומעוגנת שאינה תלויה באדם או בסיפורים שמספרים לו.