אוי ויי זמיר
הנה רעיון לסדרת דרמה חדשה: קבוצה של אנשים נורמטיבים לכאורה, המנהלים חיים כפולים עם שתי זהויות נפרדות, בבוקר אחת ובערב אחרת. נשמע טוב, נכון? עכשיו תוסיפו להם זקנים ופאות והרסתם הכל. השבוע עלתה למסך הסדרה החדשה "בהסתורה" (כאן 11 וכאן BOX) ולמרות השחקנים הנפלאים, העלילה המסקרנת והבימוי האינטליגנטי התוצאה פשוט לא מושכת את הקהל. הסיבה, ודאי ניחשתם, היא דווקא הרקע.
שטיסל. ריקוד האש. אוטונומיות. כיפת ברזל. שבאבניקים. המורדת. מתיר עגונות. אלו רק הדוגמאות שעלו לי בראש לסדרות על חרדים ששודרו בישראל בעשור האחרון, חלקן אפילו בתאגיד עצמו. אין ספק שמדובר באחד הציבורים המרתקים ביותר בישראל, עם חיים שמתנהלים ביקום כמעט מקביל בבני ברק או בשכונות מבודדות בירושלים, אבל התחושה הנוכחית היא שקיבלנו כבר מספיק ממנו. בפעם הראשונה זה היה מדהים, בפעם השנייה מסקרן, בשלישית וברביעית כבר התחלנו לשאול למה המסך שלנו נצבע שוב בשחור לבן.
אין לזה קשר לסוגיית הגיוס או למעמדם של החרדים במדינת ישראל של 2026 (גרוע מאוד, אם אתם לא בעניינים), אלא פשוט לתחושת מיצוי. "בהסתורה" יכולה הייתה להיות סדרה מרתקת על מורכבות וקריעה בין שני העולמות, והיא אכן כזאת, אבל שוב הגינונים החרדים משתלטים על המסך. האמת הפשוטה היא שכבר לא מרגש אותנו לשמוע בחור מזוקן אומר שכויח.
גל תורן בתפקיד יוסי זוכמיר. "מבין אותו מאוד", צילום: כאן 11, אולפני הרצליה, יונייטד קינג
על רגל אחת
מהרגע שעלתה העונה הנוכחית של "המירוץ למיליון" בקשת 12, יש כוכב אחד שמצליח למשוך את כל תשומת הלב - ובצדק. עמרי רוזנבליט, שנפצע במלחמה בעזה ואיבד את רגלו, רץ את כל הדרך למיליון עם פרוטזה. פעם אחר פעם הוא ואחיו איתי מגיעים לנקודת הסיום ראשונים אחרי יום שלם של משימות פיזיות ומנטליות וכך הוא מלמד את הצופים שיעור על כוח רצון, אמונה עצמית והצלחה כנגד כל הסיכויים. מעורר הערצה בכל פרק מחדש.
אלא שמפרק לפרק מתגלה הכוכב האמיתי של העונה הזאת, ומדובר בכלל באח הצעיר איתי. לא רק בגלל הכבוד שיש לו לאחיו, היכולת שלו לשמור על שיח מכבד ורגוע גם כשהטונים עולים והעובדה שהוא פשוט מצוין במשימות, אלא גם בגלל שבהיותו עומד על שתי רגליים בריאות הוא מוחל על כל התהילה המגיעה לו ומעניק אותה לעמרי. מבחינת ההפקה עמרי הוא הפצוע הגיבור, איתי רק הנלווה.
מי שצופה בפרקים יודע עד כמה האח הקטן הוא זה שמחזיק את עמרי, מדרבן אותו ונמצא שם עבורו מיום הפציעה ועד עכשיו ממש. הוא לא מאבד סבלנות, לוקח על עצמו את המשימות שדורשות הליכה או קפיצה ועושה את הכל בקלאס ובהרבה אהבה. אם עמרי הוא שיעור לפצועים, איתי הוא שיעור לקרובים שלהם - כמה רחוק אפשר ללכת עבור אדם שאוהבים מבלי לדרוש אפילו קצת מחיאות כפיים.
עמרי ואיתי, המירוץ למיליון צילום: צילום מסך קשת 12
ייצוג הולם
אחד הדברים שהפאנליסטים של "הפטריוטים" הכי אוהבים לעשות בתוכנית הוא לכעוס ביחד על שמאלנים ולהסכים אחד עם השני. השבוע התרחש אירוע חריג בתוכנית כשוויכוח סוער פרץ בין פרופסור משה כהן אליה ליותם זמרי, שניים מהכוכבים הפופולריים של הערוץ. כהן אליה סיפר על היוזמה שלו לפנות לנשיא טראמפ בבקשה להטיל סנקציות על בכירי מערכת המשפט בישראל, ואילו זמרי התנגד נחרצות למהלך. כהן אליה, "מתפכח" מהשמאל, הטיח בו: "75% מאנשי הימין תומכים בזה, אתם לא מייצגים את הימין".
עד מהרה צופי ערוץ 14 התחלקו לשניים, אלו שמצדדים ביוזמה של הפרופסור ואלו שתומכים בזמרי. הראשונים פמפמו ברשתות את המסר שנאמר בתוכנית: "יותם זמרי לא באמת מייצג את הימין", והיו גם מי שקראו להחליף אותו. ומדוע? כי הפעם, רק בפעם הספציפית הזאת, הוא לא אמר את הדעה המדויקת שלהם. הרשו לי לצטט את תגובתו של זמרי במהלך אותו ויכוח: "אצלנו בימין יש ויכוח, ומותר שיהיה ויכוח. מותר לך להסכים עם הדרך שלך ומותר לי לא להסכים איתה".
כמה מופלא מה שאומר זמרי, וכמה לא מובן מאליו בתוכנית הזאת. צופי הפטריוטים התרגלו לשמוע רק מסר אחד מהפאנליסטים על המסך, וברגע שאין אחידות - החריג צריך לעוף. אפילו בתוך הקלחת הימנית והמצומצמת הזאת אי אפשר להשמיע דעות קצת יותר מורכבות. לא זמרי ראוי לגינוי וגם לא כהן אליה, אלא שניהם ראויים לציון לשבח - סוף סוף נולד דיון מעניין באולפן.
"אתם תצאו מהאולפן!": וויכוח בין פרופסור משה כהן אליה ליותם זמרי סביב היוזמה לסנקציות אמריקאיות על היועמ"שית ליצחק עמית כמעט יצא משליטה | צפו#הפטריוטים@YinonMagal @YotYotam @moshecoheneliya pic.twitter.com/jqSFvwN5oD
— C14 (@C14_news) March 16, 2026
הר המוריה
אחת "הסערות" הגדולות של השבוע נולדה בעקבות ציוץ ברשת. הייתה זו הפובליציסטית מגי אוצרי שקראה לאסף רפפורט, מבעליה החדשים של ערוץ 13, לפטר את הכתבת מוריה אסרף. כמו רבים גם אני מתנגדת לפיטורין שלא עלו מעולם על הפרק, אך בניגוד לחבריה לתקשורת שהסתפקו בטענה שהיא "עיתונאית מצוינת" לי יש נימוקים אמיתיים.
הפרטנרית הקודמת של הפרובוקטור אייל ברקוביץ' הייתה אופירה אסייג, ולמרות דעותיהם השונות הם היו פאוור קאפל של צעקות וסערות בלי להגיד כמעט כלום. אסרף, בניגוד לאסייג שהיא דמות טלוויזיונית נפלאה ותו לא, מביאה קול הכרחי לערוץ בו היא עובדת. בין מתן חודורוב לרביב דרוקר היא שומרת על ייצוג ימני-ערכי-מזרחי ולא מתייאשת גם כשהיא חוטפת ביקורת כמעט על כל התבטאות שאינה מתיישרת עם הקו של הפאנל.
מוריה אסרף ואופירה אסייג, החדשה מול האקסית צילום: CC BY-SA 3.0 Ran Yehezkel , wikipedia, Yonatan Sindel,Flash90
במובנים מסוימים, אסרף היא נכס טלוויזיוני חשוב אפילו יותר מעמית סגל. בעוד הוא הפך למעצמה שגדולה מהערוץ בו הוא עובד, ובנה לו מעמד כזה שלא מאפשר לערוץ 12 להעיף אותו גם אם יגיע לאולפן עם חולצה של "כך", אסרף היא נטע זר בערוץ שלה. היא קול שכמעט ולא נשמע מחוץ לתוכנית שלה עם ברקו, וגם שם היא לא זוכה לא לאהדה ולא לקהל שיש לסגל. בערוץ עם מגוון דעות כל כך מצומצם, להעיף את מוריה אסרף תהיה הטעות הכי חמורה.