ים של דמעות
אני מחזיקה מעצמי בחורה די רגישה, ובכל זאת מצאתי את עצמי מגלה השבוע אדישות גמורה אל מול הבכי הדרמטי של דניאל רוט אבנרי. עם דמעות מתפרצות מהעיניים, רוט אבנרי שיתפה לעיני המצלמות על החרמות שעברה בעקבות שיבוצה כפאנליסטית-הימנית בתכנית "אולפן שישי" בערוץ 12, שם כיכבה לפני שקיבלה רצועה משלה בערוץ i24NEWS (תכנית הלילה בימי חמישי ב-23:00). רוט-אבנרי סיפרה על חברות קרובות וותיקות שנטשו אותה ועל איומים שקיבלה דווקא ממי שהיו אהוביה.
ובכן. איני דוגלת בחרמות, איני דוגלת בנטישת-חברויות, ואיני דוגלת בכך שחייה של רוט-אבנרי יהיו מרירים כפי שהיא מתארת בריאיון לפרופסור יורם יובל. ובכל זאת, אי אפשר שלא לחוש תחושת מאס מהקונספט של עיתונאים ימניים שאכלו להם ושתו להם. התבכיינות בלתי פוסקת על כך שלא ניתנה להם במה בתקשורת, וגם כאשר ניתנה כזאת - היא לוותה בגידופים והצקות מצד השמאל. באמת מבאס, אבל כמה אפשר לשמוע את זה?
השמאל עדיין שולט בתקשורת, איני מנסה להיתמם. ובכל זאת, בשנים האחרונות הוקמו כל כך הרבה גופי תקשורת ימניים וניתנה במה לכל כך אנשי תקשורת ימניים גם בגופים הקיימים. במקום להמשיך לבכות על היחס שקיבלתם בעבר, נצלו את הבמה שאתם מקבלים כעת. ובסוגריים: אנשי תקשורת מימין ומשמאל מותקפים בבוטות מדי יום, ובכל זאת אני מתקשה להאמין שאנשים ינטשו חברות עמוקה של שנים רק בגלל עמדה פוליטית. אם כל החברות שלך התרחקו ממך בבת אחת - אולי לא רק ערוץ 12 אשם. אולי.
הישן והטוב
בעידן שבו הטרנדים מתחלפים במהירות שבה עוגת השוקולד של דניאל עמית מתחסלת, ערוצי הטלוויזיה מנסים כל הזמן לחדש. לצד הפורמטים המוכרים שרצים כבר שנים כמו "האח הגדול", "חתונה ממבט ראשון" וגם "הפטריוטים", הערוצים המסחריים מנסים להמציא את עצמם בכל פעם מחדש. כך נולדות תכניות חדשות וטאלנטים חדשים פורצים, ואנחנו נהנים מטלוויזיה מגוונת שלא חוזרת על עצמה. אך לעיתים רחוקות, רחוקות מאוד, עדיף להישאר עם המוכר והטוב.
בקשת 12 קיבלו השבוע החלטה מפתיעה: אברי גלעד ויאיר שרקי, צמד שנולד על המסך לפני שנה וחצי, ימשיכו עם הצופים לתכנית נוספת מיד אחרי הנוכחית בה יראיינו בכל פעם אדם אחר "שלא בהכרח מקבל ביטוי בסדר היום החדשותי הדחוק". הרבה מגישים יכלו לקבל לידיהם את הרצועה הזאת, המשובצת בשעה מאוד-לא-יוקרתית ותשפיע על סדר היום התקשורתי בצורה מאוד זניחה, אך הבחירה דווקא בשניים האלה מדויקת.
במקום לקחת סיכון עם טאלנט חדש או אפילו מגיש ותיק אחר, החליטו בקשת ללכת על בטוח עם שניים שכבר הוכיחו את עצמם וגם את הדינמיקה ביניהם. בדיוק השניים שתפורים על המשימה הזאת, שידעו לתת במה גם למרואיינים לא טריוויאלים בדרכם ההומוריסטית, המהודקת והמעניינת. לפעמים כל מה שצריך זה להניח את הגיוון בצד ולתת קצת מקום לאיכות.
אברי ושרקי , צילום: קשת 12, צילום מסך
כן, בטח
אני בטח לא היחידה שמצאה את עצמה מתגלגלת מצחוק השבוע אל מול דיווח תקשורתי של רן בוקר: ירון אברהם, הכתב המדיני של ערוץ 12, קיבל הצעה מערוץ 13 להגיש תכנית אצלם. מהר מאוד הבהיר בוקר כי אברהם סירב להצעה, אך לאף אחד לא באמת היה צורך בהבהרה הזאת. אחרי שסיימתי לצחוק מעצם הרעיון והמחשבה המגוחכת שאחד העיתונאים המובילים של חברת החדשות יעבור לערוץ בקריסה - ולא, זה לא משנה כמה כסף יציעו לו, וסביר להניח שבמצב זה אין להם יותר מדי להציע - נאנחתי.
ערוץ 13 מנסה להוציא את עצמו מהמצב הנורא שהגיע אליו, אך כל פעם חופר לעצמו בור עמוק יותר. העונה הנוכחית של "האח הגדול" עוזרת להרים את הראש מעל המים אבל כולנו יודעים טוב מאוד מה יהיה כשהיא תיגמר. בינתיים, נראה שבחברת החדשות אף אחד לא יודע מה אפשר לעשות. כשהמנכ"לים עוזבים בזה אחר זה אין מי שיתווה קו ברור, וזה ניכר. אז בינתיים מגייסים את שי גולדן בשביל הכיף ומנסים לשכנע טאלנטים מהערוצים המתחרים לערוק (עם שרון גל זה לא צלח בסוף), כשברור לכולם שהניסיון נועד לכישלון. לא ירון אברהם יציל אתכם, וגם לא עונת חורף לאח הגדול. בשלב זה, כל עוד לא יקרה נס פלאי, נדמה שהמצב אבוד.
ירון אברהם |, צילום: Channel 2 spokesman/cc-by sa