בקיץ הזה תלבשו לבן
השבוע עלו למסך שתי תכניות טלוויזיה שמכניסות אותנו מתחת לחופה. הראשונה היא "ארבע חתונות" בכאן 11 המבוססת על הפורמט המצליח של "בואו לאכול איתי" - ארבע כלות מארחות ומתארחות באירוע אחת של השנייה, מבקרות ומדרגות את החתונה המוצלחת ביותר. התכנית השנייה היא "חתונה ממבט שני" שעלתה בקשת 12, גם היא מעין ספין-אוף של "חתונה ממבט ראשון" רק הפעם עם גרושים וגרושות שנפגשים לראשונה תחת החופה כדי לתת הזדמנות שנייה.
בשתי התכניות רב נושא דברים, כוס נשברת והכלה מפזזת בשמלה לבנה, אך שתיהן שונות בתכלית זו מזו. בעוד האחת חוגגת אהבה, השנייה מנסה למצוא אחת כזאת. התכנית "ארבע חתונות" מציעה אסקפיזם מהסוג הזול והנגיש ביותר: דמויות משעשעות שמרכלות אחת על השנייה תוך קריינות משעעשת לא פחות של שירה נאור. התכנית השנייה, לעומתה, הרבה יותר רצינית. הגרושים והגרושות שמגיעים אליה עוד יותר רציניים מהמשתתפים של "חתונמי". הם כבר חוו זוגיות רצינית, הביאו לעולם ילדים, ואין להם פנאי ורצון לשחק משחקים. החתונה נושאת איתה מטען רגשי עצום, הציפיות בשמיים והפחדים מרחפים תחת החופה.
"ארבע חתונות" החדשה מאפשרת לדוג בכל חצי שעה פנויה פרק רנדומלי וליהנות מטראש טהור בלי להפעיל את המוח. "חתונה ממבט שני", לעומתה, דורשת מכם להישאב אליה. להתחבר לדמויות, לעקוב אחרי הפרקים ותהליך בניית מערכת היחסים של כל זוג, ולהזדהות לא מעט עם הקשיים שהם מציפים. בערוץ אחד מציעים קרקס, ובשני חוויה מרגשת ואפילו קצת מלמדת. במה תבחרו?
"חתונה ממבט שני"/"ארבע חתונות" צילום: סטפני אברמוביץ להב/כאן 11, ארמוזה הפקות
הריאיון המושלם
אפשר לחתוך את ההתרגשות באולפן עם חוט. אחרי חודשים ארוכים של ציפייה, ראש הממשלה בנימין נתניהו מתיישב בחדר המיוחד שהוקצה לריאיון עבורו בתכנית "פגוש את העיתונות". רגע קודם הוא עוד עבר אצל עובדת ההפקה שסידרה לו את המיקרופון בידיים רועדות, וכעת הוא כבר על הספה מול צמד הכרישים עמית סגל ובן כספית. ברור למי מביניהם הראש שלו מופנה. סגל הוא גם הראשון לשבור את הדממה: "ראש הממשלה בנימין נתניהו", הוא פותח ברוב רשמיות, "22 חודשים למלחמה. כמה קרובים אנחנו לניצחון המוחלט?".
המשך הריאיון עובר כמעט כמצופה. בן כספית מקבל את ההזדמנויות שלו לשאול את השאלות הנוקבות, אך תוך פיקוח מלא של הפרטנר שיודע מתי לקטוע אותו. הוא, מצידו, שולף אמירות מהארכיון ומאמת את המנהיג שלו עם המחדלים. "אתה באמת לא חושב שאתה אשם בשבעה באוקטובר?", דווקא הוא שואל את השאלה המתבקשת. נתניהו לא ממצמץ: "על האשמה נדון אחרי שנגיע לניצחון, ואנחנו מתקרבים". כספית מתעקש: "איך מתקרבים? יש לנו 50 חטופים בעזה", וראש הממשלה נותר יציב: "אנחנו נחזיר את כולם".
הריאיון המתואר כאן לא התרחש מעולם. למעשה, בחודשים הארוכים מאז פרצה המלחמה נתניהו הספיק להתראיין פעמיים בערוץ 14, פעם בכאן 11 ואפילו בערוץ i24NEWS, אך נעדר בהפגנתיות מהערוץ המוביל ברייטינג - 12. ולא באופן מפתיע: באולפן הזה ממש תוקפים אותו באופן יום-יומי עוד לפני פרוץ המלחמה. נתניהו יודע היטב היכן יקבל גישה מלטפת ומי עלול לנשוך אותו ללא רחמים. ובכל זאת, אי אפשר שלא לפנטז על אירוע טלוויזיוני אדיר כזה.
זה בעצם כל מה שאנחנו צריכים: ריאיון שכולל גם את בכיר קולו של השמאל שיספק למחנה רק-לא-ביבי את הלחם והחמאה, ולצידו עיתונאי ימין שלא מסתיר את תמיכתו בראש הממשלה אך לא מרחם על אף מרואיין. כשנתניהו בידיים של השניים האלה, אפשר להיות בטוח בשני דברים: הראשון הוא שכל השאלות הקשות יישאלו. והשני, ולא פחות חשוב, הוא שנתניהו יקבל את ההזדמנות לענות עליהן. בשונה מעיתונאים אחרים שיגיעו רק לתקוף ולהשתלח מבלי להאזין לתשובות, דווקא ריאיון של ראש הממשלה ב"פגוש את העיתונות" יכול לספק לכולנו דקות מרתקות על המסך.
קולו של הזמרי
פעם ניסיתי להסביר לאחת החברות הדוסיות שלי מה משמעות המילה "קרינג'". אמנם לאקדמיה ללשון העברית יש הסבר מפורט, אך אין טוב ממראה עיניים, וכעת אוכל להפנות אותו למסמך שיסביר לה בצורה הנפלאה ביותר את המושג: פרק של "הפטריוטים" עם יותם זמרי. ינון מגל יצא לחופשה של שבוע מהמסך ומתכנית הבית שלו והפקיד את האחריות בידיהם של הפאנליסטים זמרי ופליישמן שמתחלקים בהגשה. התוצאה, כאמור, מביכה.
התחושה היא של אבא שהשאיר את הבן הבכור עם בית ריק וביקש ממנו לשמור על אחיו הקטנים עד שישוב. הבכור, כפרה עליו, לא באמת יודע איך לתפעל את האירוע. הוא אמנם מכיר כל פינה בבית ונמצא שם כל יום, אך כשצצה בעיה עם אחד הילדים הוא יודע רק לדקלם את המשפטים של אביו. "אם לא תסיים מהצלחת לא תקבל קינוח", הוא אומר, אבל גם הילד יודע שאת אח שלו הרבה יותר מעניין לחזור לפלייסטיישן מלהביא לו קוביית שוקולד.
זמרי מכיר היטב את אולפן "הפטריוטים" והוא אחד הכוכבים הגדולים שלו, אך הוא לא נינוח על כיסא ההגשה. הוא לא מנהל את האולפן בקלילות כפי שעושה מגל, אלא יודע רק לשחזר את הפאנצ'ים שלו ולדרוש מהקהל מחיאות כפיים במקומות בהם הוא אמור לעשות זאת. את הקסם של ינון מגל אי אפשר לשחזר וגם שונאיו הגדולים יודעים זאת. הוא סוחף את האולפן, הוא מצחיק, הוא יודע מתי להדליק פאנליסט ומתי לקטוע ויכוח בזמן. אף אחד מהפאנליסטים האחרים לא יכול להיכנס לנעליו, והשבוע האחרון רק מוכיח זאת. אם כן, אי אפשר שלא לתהות - מה יקרה כשיחליט לצאת לפנסיה? מה יעלה בגורלה של התכנית בלי הטאלנט שמחזיק אותה? דבר אחד בטוח: זה לא יעבור חלק.
יותם זמרי, ערוץ 14, צילום: תומר שלום, canva