על הגב שלה
לא רק אתם התכווצתם השבוע מול המסך כשאייל ברקוביץ', גבר בן 53, סיכם בשידור את הפסקת האש עם איראן כך: "סוף סוף אפשר לחזור לעשות אהבה, היה קשה בלילות האלה". גם מוריה אסרף, הכתבת המדינית שנגזר עליה להגיש לצידו ארבע תכניות בשבוע במקום אחת במוצאי השבת, פערה את עיניה וצחקקה במבוכה. זו יכולה הייתה להירשם כפליטת פה מוטרפת ואופיינית לטאלנט הזה, אילו היה מדובר באירוע חד פעמי.
האמירות המטומטמות של אייל ברקוביץ' הן הסיבה שבגללה הוא מקבל משכורת שמנה כל כך. הן הכוח שמניע אותו, שמספק לו רייטינג, שגרם לערוץ 13 להרחיב את התכנית גם לאמצע השבוע. אך הגיע הזמן לשאול: מה מוריה אסרף אשמה? מילא כשמדובר בשליפת אזיקים בשידור חי כדי להציע לכלוא את נתניהו, או כשהוא תוקף שורדת זנות שהגיעה להתראיין, אך הפרובוקציות של ברקו נוגעות לא פעם גם לפרטנרית שלו.
כשנתניהו הציע ג'קט לאישה שהתלוננה על קור וברקוביץ' רצה לרדת עליו, הוא קם באמצע השידור כדי לכסות את אסרף בג'קט ולחקות אותו - למרות שלא נראה שהיא מרגישה מאוד בנוח עם זה. כשרצה לדווח לעולם שהשימוש של נתניהו בביטוי "בעזרת השם" מפריע לו, הוא התפרץ באמצע דיווח שלה. פעם הוא גם רמז במהלך תכנית שבכלל לא אכפת לה מהחטופים. זה חוזר על עצמו שוב ושוב: הוא אומר דברים מטומטמים, היא צוחקת במבוכה, ממשיכים הלאה.
מוריה אסרף היא לא אופירה אסייג. היא לא כזאת שתיגרר לרמה הנמוכה שלו, ומראש היא הוצבה שם כדי לאזן אותו. ורוב הזמן היא גם עושה זאת מצוין עם קלאס שמאפיין אותה, מעמידה אותו במקום כשהוא מגזים ומתעלמת כשהוא לא ראוי להתייחסות רצינית. אך מתכנית לתכנית גובר בי הרצון לפרוץ פנימה לאולפן באמצע השידור, להזכיר לה שהיא כתבת מדינית מכובדת ולחלץ אותה משם. מוריה, רק תמצמצי פעמיים אם את זקוקה לעזרה.
זאת הזירה שלנו
ארבעה אזרחים נרצחו השבוע מנפילת הטיל האיראני בבאר שבע, אך זה לא עצר את תושבת העיר שעברה בזירה מלתקוף בבהמיות את כתב חדשות 13 פז רובינזון במהלך השידור. ומילא היה זה רביב דרוקר או ברוך קרא - עיתונאי עם עמדה שמאלנית מובהקת - (גם אז זה לא היה בסדר כמובן) אך מדובר בכתב שטח תמים המככב בתכנית הבוקר של הערוץ ופחות עוסק בנושאים פוליטיים או אידיאולוגיים בכלל.
כל הדבר הזה - עובדות, נושא זניח כל כך בישראל - לא מנע מפרחיה קשמיר להפריע לו בשידור, לסלק אותו תוך נפנוף אלים בידיה ולכנות אותו "נאצי", "אל ג'זירה", "בא לעשות חגיגה על גופות". אך אין לי כוונה לעסוק בפרחיה. היא רק סימפטום לתופעה שהיא בכלל לא קשורה אליה - המחנאות. הכל מתחלק בין טוב לרע. בין נכון ללא נכון. בין ימין לשמאל. וכל מי שלא במחנה שלך, שלא מדבר את הדעות שלך, הוא אויב שאפשר לגדף אותו.
מי אשם בכך? כל מי שיש לו אינטרס. ביבי שמחלק את התקשורת לערוצי תבהלה מול ערוץ 14 הקדוש, ינון מגל שמאשים את המתחרים שלו בכל עוולות העולם הזה, וגם המתחרים האלו שעושים את אותו הדבר כלפיו. כמוהם גם צייצני הטוויטר, אלו שחותכים קטעים משידורים במטרה לעצבן הרבה מאוד אנשים, וכל חבר כנסת שלא מסוגל להכיל דעה מורכבת. פז רובינזון רק נקלע לסיטואציה. גם פרחיה. אבל כל עוד בישראל לא יהיה אפשר להיות סתם אדם, בלי להשתייך לאף קבוצה, סיטואציות כאלה ימשיכו לקרות לא מעט.
תקשיבו למגי
ובאותו הנושא, עימות חריג התרחש השבוע באולפן חדשות 14 של חמש לפנות בוקר. הכל התחיל מהצעה מהפכנית עד כדי הזויה של מגישת החדשות מגי טביבי, שניסתה לקטוע את נאומו של הפרשן יעקב ברדוגו כנגד פרשני הערוצים האחרים (תוך נקיבת שמות) על יחסם המחריד לנתניהו, באומרה: "אנחנו מתעסקים בחלקת האלוהים שלנו ופחות במה שקורה בערוצים אחרים".
ברדוגו לא יכול היה לקבל רעיון שכזה. למה שנתעסק רק בעצמנו כשאפשר לברבר במשך שעות על אחרים? הרי על זה בנינו את כל הערוץ שלנו, מה באת עכשיו להרוס. "אני מרשה לך להתעסק בחלקת האלוהים שלך, תני לי להתעסק בשלי", התעקש ברדוגו, כשחלקת האלוהים שלו היא כמובן לגדף ולתקוף את כל מי שלא חושב בדיוק כמוהו, ואחר כך להלל את ראש הממשלה בפרהסיה. טביבי ניסתה לקטוע אותו עוד כמה פעמים אבל הוא לא ממש אפשר לה.
מגי טביבי לא צריכה ללכלך על הערוצים האחרים כי היא כבר בנתה את הקהל שלה. גם בימים של "האח הגדול" ו"רוקדים עם כוכבים" מצליחה מהדורת חדשות 14 לשמור על יציבות ברייטינג, למעט הבלחות קלות בלבד. טביבי לעולם לא מתלהמת, לא שוברת את הכלים ולא באה לעשות טלוויזיה על חשבון אחרים - היא בכיסא שלה כדי לספק חדשות והיא עושה זאת מצוין. אם ברדוגו וחבריו רק היו נשמעים להצעה שלה להתעסק ב"חלקת האלוהים שלהם" ולהפסיק עם האובססיה לאחרים, היה לערוץ הזה סיכוי להיות הרבה יותר שפוי.