גילוי נאות לפני שנתחיל - טרילוגיית סרטי "הדרקון הראשון שלי" היא מבין הטרילוגיות האהובות עליי. שלושה סרטים שמספרים סיפור עלילה קוהרנטי, מקורי ומרגש של התבגרות וחברות מהטובים שראיתי, ברמה כזו שעד היום צלצול הטלפון שלי נלקח מהפסקול של הסרט, ויעדיו על כך אלו שחזרו איתי מהצפייה ושמעו את הטלפון שלי מלצלצל בנעימה שהזכירה להם את אחת הסצנות החזקות ביותר בסרט.
לכן, כששמעתי שאולפני דרימוורקס - אלו שהביאו לנו סרטים רבים וטובים כמו "שרק", "החתול של שרק 2" (עד היום אחד הסרטים הכי טובים שיצא לי לראות) ו"קונג-פו פנדה" - מצטרפים לטרנד שאולפני דיסני מובילים בשנים האחרונות של לקחת את סרטי האנימציה שלהם ולתת להם עיבוד חדש בלייב אקשן עם שחקנים בשר ודם - קיבלתי את הבשורה בחשש. מצד אחד הסיפור יכול לבוא לידי ביטוי בצורה מדהימה עם הטכנולוגיה של היום, אך מצד שני דאגתי בעיקר בגלל הדבר שבדרך כלל נלווה אל העיבודים החדשים האלו אצל דיסני - שינויים משמעותיים בעלילה ובדמויות, פעמים רבות בעקבות תרבות ה"ווק" והפרוגרס שמציפות את ארצות הברית בשנים האחרונות.
ליהוק תמוה בהתחלה, אבל עושה את העבודה. פרקר (מימין) ות'אמס צילום: טוליפ אנטרטיימנט ישראל
החשש הזה רק הלך וגדל כשהליהוקים לסרט פורסמו, ולדמותה של אסטריד - בת זוגו של הגיבור שבסרט האנימציה היא ויקינגית בעלת עור בהיר ושיער בלונדיני - ליהקו את השחקנית הבריטית ניקו פרקר, לה עור כהה ושיער שחור. דאגתי שדרימוורקס הולכים באותו הכיוון שהוביל את דיסני לכישלונות נוראיים (לדוגמה העיבוד האחרון ל"שלגייה" עם רייצ'ל זגלר הפרו-פלסטינית לצד גל גדות שלנו) וחששתי שיעשו עוול לסרט האהוב עליי. אז האם החששות התבדו? בוא נתחיל בהתחלה.
העלילה: אותו הדבר
למי שלא מכיר, הסרט מתרחש על האי ברק, המקום בו קיימת יריבות עתיקת-יומין בין ויקינגים לדרקונים. היקאפ (מייסון ת'אמס, "בלאקפון") בנו של צ'יף הכפר סטואיק "הרחב" (ג'רארד באטלר, שבעבר דיבב את הדמות בסרטי האנימציה וחוזר עם מבטא סקוטי נהדר), הוא עוף מוזר בשל העובדה שאינו קשוח כמו שאר הויקינגים. בנוסף, הוא מפר את המנהג העתיק של חיסול דרקונים כשהוא מתחבר לשום שן, דרקון מסוג זעם לילי. הקשר הבלתי צפוי שלהם חושף את האמת על טבעם של דרקונים, ומאתגר את כל היסודות של הויקינגים.
כשאיום עתיק מגיח ומאיים על הויקינגים והדרקונים כאחד, החברות של היקאפ ושום שן היא המפתח ליצירת עתיד חדש. יחדיו, הם חייבים לסלול את הדרך לשלום, ולהתרומם מעל הגבולות של העולמות שלהם בכדיי להגדיר מחדש את המשמעות של גיבור ומנהיג.
חוזר לתפקיד. ג'רארד באטלר, צילום: טוליפ אנטרטיימנט ישראל
כמו שציינתי - בדרך כלל בעיבודים כאלו ישנם שינויים כאלו ואחרים בעלילה - זה יכול להיות הרחבת הרקע על אחת הדמויות כך שתסביר את המניעים שלה בצורה טובה יותר, דמויות חדשות או אפילו לקחת את הגה העלילה לכיוון אחר לגמרי. אבל התחושה שהייתה לי לכל אורך הצפייה הייתה פשוטה - הם לא שינו כלום.
כלום. נאדה. גורנישט. העלילה הייתה בדיוק אותו הדבר כמו שקיבלנו בסרט המצויר משנת 2010, לא רק ברמת סדר העלילה, אלא ברמת הדיאלוגים (ברמה שממש השלמתי אותם לעצמי בראש) ואפילו ברמת כיווני המצלמה וסוגי השוטים. מלבד הסבר קצר על האנשים שנמצאים באי - והסביר קצת את הסיבה לליהוק של אסטריד אליו התייחסתי בהתחלה - התחושה הייתה שאני צופה בדיוק באותו הסרט שראיתי כבר כמה וכמה פעמים, כשמלבד אולי שתי בדיחות (שהיו גם היחידות שהצחיקו אותי) - הכל זהה.
עטיפה מדהימה
עם זאת, היתרון המשמעותי בסרט הזה הוא הויזואליות שלו. צפיתי בסרט בפורמט IMAX בתלת-מימד, ואני חייב לומר שהעלילה שכבר אהבתי קיבלה שדרוג משמעותי, עם נופים מרשימים, שוטים מטורפים ועיצוב נהדר של הדרקונים - כזה שהצליח מצד אחד לשמור על העיצוב המקורי שלהם אבל מצד שני להציע משהו חדש ומרשים. הקרבות - בין בני האדם והדרקונים ובין הדרקונים עצמם - היו מטורפים וחדיםם, ומתחו את פורמט ה IMAX עד הקצה.
וכשכל הדבר הזה משתלב יחד עם הפסקול האגדי שהלחין בזמנו ג'ון פאוול, נוצרת חווית צפייה מרהיבה ועוצרת נשימה. במקום מסוים, הידיעה שאני יודע איזה קטע עלילתי הולך להגיע גרמה לי רק להתרגש אף יותר - כי חיכיתי לראות איזה ביצוע הוא יקבל.
עיצוב דרקונים מרשים, צילום: טוליפ אנטרטיימנט ישראל
לסיכום
הדרך הטובה ביותר להגיע אל "הדרקון הראשון שלי" היא להבין למה אתם נכנסים - לא לצפות לעלילה חדשה ומפתיעה אלא פשוט לראות את מה שאתם כבר מכירים פשוט בצורה יפה יותר. ואכן מדובר בכזו שתשאיר אתכם פעורי עיניים. מדובר בעיצוב ראוי, שמשאיר לי ציפייה לראות כיצד יעצבו את הסרטים הבאים בסדרה - והקטעים המרהיבים שבהם.
https://youtu.be/xIIkcp_Ubko?si=zD5wv3esTThw4QYA
ואני בעיקר נשארתי עם השאלה המרכזית - האם בעיבוד לייב אקשן אני מעדיף שישנו דברים או שאקבל את אותו הדבר בצורה שונה? מצד אחד לא התאכזבתי מהעלילה שהייתה טובה כמו לפני 15 שנה, ומצד שני, כשנזכרים שהסרט המקורי בעצמו לקח את הספר עליו הוא מבוסס ושינה את העלילה לגמרי (ותודה לאל על זה. מדובר באחד המקרים הבודדים בהם הסרט עולה עשרות מונים על הספר), נזכרים שאין תשובה חד משמעית.
ובשורה התחתונה - אם אינכם מכירים את סרט האנימציה, אתם הולכים להינות משעתיים וחצי של יופי מרהיב ועלילה מדהימה. ואם כן צפיתם במקור (ואולי אתם גם זוכרים אותו אחד לאחד כמוני) - החוויה עדיין תהיה מטורפת, גם בשבילכם.