ההפך
באמצע שנת 2023, לפני שהחיים של כולנו התחילו להיחרב והיה אפשר לעסוק בנושאים מאוד-לא-חשובים בלי לחוש טיפת מצפון, תאגיד השידור הציבורי עבר מיתוג מחדש. לא משהו קיצוני, לא מהפך מהקצה אל הקצה, אך כן שינוי כזה שהיה אפשר להבחין בו. כמתבקש, זה לא ממש עניין אף אחד. לעומת זאת בשבוע האחרון, בין עסקת חטופים אחת לאחרת, הכריז ערוץ 14 על מיתוג חדש והפעם הרשת געשה. לא בגלל האסתטיות, כמובן.
ערוץ 14 מצליח לעורר את זעם הציבור כמעט בכל נושא, לכן לא מפתיע במיוחד שגם המיתוג החדש הצליח לעורר עניין. ברוב חשיבות וחגיגיות בערוץ הכריזו על השקת מיתוג חדש לאחר חצי שנה של עבודה, שזכה גם לשלטי חוצות עם תמונתה של המגישה הפוטוגנית מגי טביבי המתנוססת לצד הלוגו. הבעיה לא הייתה בטיימינג (זה כבר לא ממש מעניין אף אחד) אלא בדמיון החזותי הבולט ללוגו של חדשות 12. אותו צבע, אותו גופן, כשההבדל היחיד בין השניים הוא שני חיצים בערוץ 14 לעומת קווים ישרים בגרסה של 12.
לא ברור אם ערוץ 14 עשה זאת בכוונה (קשה להאמין שלא), אבל כן ברור שמדובר בצעד מטופש. אם ערוץ 14 מנסה להידמות לערוץ 12 הוא עושה טעות חמורה. הסיבה היחידה להצלחתו של ערוץ 14 היא השוני שלו מערוץ 12. הניסיון להביא בשורה אחרת, טאלנטים אחרים, דעות אחרות למסך. הצופים שלוחצים פעם אחר פעם על 14 רוצים לראות את מגי טביבי ואת ינון מגל, לא חיקוי של קרן מרציאנו ולא גרסה ימנית לאמנון אברמוביץ'. אם ערוץ 14 מעוניין להמשיך במגמת העלייה שלו עליו לבדל את עצמו, להתרחק כמה שיותר מסממנים שיזכירו את ערוץ 12 ולהתבלט באמצעות הדרך (השנויה במחלוקת) שבחר. עם כל האהבה לערוץ 12, מספיקה לנו יונית לוי אחת.
המיתוג של ערוץ 14/ערוץ 12 צילום: ערוץ 14/Yonatan Sindel,Flash90, ערוץ 12
זכות הציבור לא לדעת
מאז השבעה באוקטובר כולנו נחשפנו למראות, סרטונים ותמונות שלא חשבנו שנראה מעולם. כבר ביום עצמו הופצו ברחבי הרשת סרטונים מזעזעים שחלקם קובצו בסופו של דבר למסמך המזעזע "סרט הזוועות", ומאז המשיכו לרוץ ברחבי הרשת תיעודים שקשה להוציא מהראש. על שאלת המחויבות שלנו לראות, לזכור ולנצור אפשר לדון לא מעט, אך אני רוצה להתייחס דווקא לכיוון ההפוך - הזכות שלנו לא לדעת.
השבוע האחרון היה כתום ונורא, עם הלוויתם של שירי ביבס וילדיה הקטנים אריאל וכפיר שנחטפו ונרצחו. לא צריך יותר מתמונה של אריאל מחבק את כפיר כדי להתפרק בבכי, ובטח שאין צורך בתיאור מדויק של הזוועות שעברו בשבי. ובכל זאת, בחדשות 12 התנהל דיון בראשות הכתב המדיני ירון אברהם ובו תיאורים גרפיים של מה שעברו הקטנטנים. אברהם טען שמדובר בבקשה של ירדן ביבס, האב שנותר לבדו בעולם וביקש להפיץ את הזוועות לעולם, אך זה לא מדויק.
ירדן אכן ביקש לשתף את אכזריות חמאס, אך בתיאורו של אברהם התגלה פרט שאפילו משפחת ביבס לא נחשפה אליו. בתום לב (אני בטוחה בכך) אברהם הפריז בתיאור וחשף מידע קשה מאוד שלא היה צריך להיאמר, בטח לא בשידור עם אחוזי רייטינג גבוהים כל כך. חשוב לזכור: בערוץ 12 אמנם מחויבים להעניק מידע לציבור, אך מחויבים גם לבחור איזה מידע להסתיר ממנו. על כל ערוץ וכל עיתונאי להבחין בין מידע שהכרחי עבורנו - כזה שיכול להשפיע על חיינו באופן ישיר או להניע אותנו לפעולה - לבין מידע שעלול בעיקר להזיק לנו.
למרות הרצון לדווח בפרטנות ולהיות שקופים מול הציבור, יש חשיבות גם לרגשות הצופים ולהשפעות הנפשיות שעלולות להיות למידע כזה עלינו. בתקופה שבה אנחנו חשופים מדי יום לכל כך הרבה עדויות מכמירות לב, תיעודים מזעזעים והספדים מטלטלים - מגיע לנו לפעמים פשוט לא לדעת.
ירדן ביבס בהלווית משפחת. זכות הציבור לא לדעת צילום: איתן אונר
מה הסיכויים?
אחרי למעלה משנה וחצי של משכורת שהוזרמה לחינם לכיסו של אייל ברקוביץ', במוצאי השבת הקרובה תעלה סוף סוף תכנית בכיכובו - "מוריה וברקו", אותה יגיש לצידה של הכתבת המדינית מוריה אסרף. תכנית האקטואליה החדשה תשודר מדי שבת בין השעות 20:00-18:00, ועל פי ההודעה שפורסמה בערוץ 13 הצמד "יעסוק בנושאים החמים והחשובים שליוו אותנו במהלך השבוע, לצד ראיונות עם בכירי הפוליטיקאים, ולא יעשו להם חשבון או הנחות".
בדמיונותיהם עורכי ערוץ 13 רואים את אייל ברקוביץ' צועק על האורחים בדיוק כפי שעשה בתכנית עם אופירה אסייג בקשת, אסרף תאזן במתינות והפאנליסט שי גולדן שצפוי גם הוא לקחת חלק בתכנית החדשה יביא קונטרה מימין. ייתכן שהדמיונות אכן יתממשו והאולפן יסער בכל תכנית מחדש, השאלה היא מי יצפה בסערות האלו? בערוץ 13 מתאמצים להקים לתחייה טאלנטים שכבר איבדו את הקהל שלהם ולהשקיע כספים בתכנים חדשים, אך מפספסים שבינתיים הם מאבדים את הצופים.
מוריה אסרף ואייל ברקוביץ' צילום: יחצ