תכנית הרדיו "ינון מגל ובן כספית" רצה כבר למעלה מחמש שנים ברדיו 103FM, וזוכה לעשרות מיליוני האזנות בשנה. סוד הקסם של התכנית פשוט מאוד: שני אנשים מוקצנים בדעותיהם ובהתנהגותם שלא סובלים אחד את השני ולא מסכימים על שום דבר בעולם, האחד מהצד הימני של המפה הפוליטית והשני מהשמאל, רבים בצעקות בזמן שהם מצולמים ומוקלטים. הקהל מצביע בהאזנות, קטעים מהתכנית רצים ברשת והשניים שומרים על המעמד שלהם כשדרני רדיו מהפופולריים בישראל.
נדמה שבתקופה האחרונה הבחינו בתחנת הרדיו בהתרופפות בתכנית - לא במספר ההאזנות, כנראה, אלא בעובדה שהריבים בין השניים (אותם ריבים שהפכו את התכנית למה שהיא מלכתחילה) גורמים בכל פעם לאחד מצמד השדרנים להכריז על סכסוך ועל היעדרות לתקופה בלתי מוגדרת - והחליטו לארגן גיבוי. כך קיבלנו את התכנית החדשה של אראל סג"ל ואייל ברקוביץ'.
שחזור מדויק: מגיש מערוץ 14 ושדרן ששונא את ביבי
השחזור מדויק: אחד מערוץ 14 (ואפילו הנחה בעצמו את "הפטריוטים" לפני מגל), השני עזב את ערוץ 12 לאחרונה ועבר לרשת 13. אחד ימני בדעותיו, השני שונא את ביבי. שניהם אוהבים לצעוק, להתווכח, לעורר פרובוקציות באולפן וממש לא אוהבים אחד את השני. כבר בתכנית הבכורה שלהם נשא ברקוביץ' את הנאום המלבב: "אני שונא אותך. אני שונא את ינון מגל. אני שונא את כל אלה שהולכים כמו כת אחרי נתניהו ואחרי האג'נדה שלהם ולא מוכנים לשמוע את הצד השני". הקלטתם? צילמתם? יש לנו את זה.
בן כספית וינון מגל בתכנית הרדיו המשותפת, צילום: Avshalom Sassoni,Flash90
מעולם לא חיבבתי את תכנית הרדיו של ינון מגל ובן כספית ובטח לא האזנתי לה מרצוני החופשי, אך אני יכולה להבין את זכות הקיום שלה בתחנה. הקונפליקט הבוער בין ימין לשמאל, העובדה שכל אחד מהם מייצג ציבור מסוים והאהבה (הבלתי מוסברת) של הציבור הישראלי לשמוע אנשים רבים (ראו ערך "האח הגדול"). ועדיין, אין לי שום דרך להבין למה אנחנו זקוקים לגרסה חדשה של התכנית, מודל עלי אקספרס.
במקביל: תוכן איכותי בכאן רשת ב'
במקביל לתכנית החדשה, המשודרת בשעה 11:00, בתחנת הרדיו המתחרה משדרים את התכנית "סדר יום" עם קרן נויבך. קודם לכן, מול הצמד המקורי של 103FM, משודרת אחת מתכניות הרדיו האהובות עליי - "קלמן ליברמן" עם קלמן ליבסקינד ואסף ליברמן. בשתי התכניות האלו המגישים דנים בנושאים אקטואליים, מעלים לראיונות קצרים חברי כנסת, הורים שכולים, דמויות ביטחוניות, אנשי ציבור ועוד. בחלק מהתכניות (כמו בדוגמה המופלאה עם מירי רגב) הצליחו המגישים לחשוף שערוריות, עוולות ציבור וסיפורים חדשים שלא מצאו במה אחרת.
בזמן שכאן רשת ב' מתאמצת להעניק למאזינים שלה ערך מוסף בדמות מידע חדש, ריאיון מסקרן או אפילו שיחה מעמיקה בין השדרנים, בתחנה המתחרה ממשיכים לנסות לספק בעיקר טראש רדוד ועממי שישבור את הרשת - פעם על ביבי, פעם על תפילין, העיקר שהאולפן יסער. זה נחמד למי שמחפש תכנית ריאליטי ברדיו, אבל לא ברור איזה ערך מביאה התכנית הזאת לעולם - ולמה צריך אותה פעמיים.