אביתר בנאי הוציא הבוקר (ה') שיר חדש בשם "חלל", מאלבום שעתיד לצאת בקרוב. השיר עוסק במלחמה, ונפתח בסיטואציה של בנאי עצמו מנגן בבית החולים. "טיפול נמרץ שערי השמיים פתוחים
אני מנגן נשמת חייל עולה אנחנו מסתכלים, אמו יושבת לידו אביו ואחותו עומדים".
עבר זמן מאז שהקשבתי באדיקות לאביתר בנאי. לאחר שהכרתי כל שיר מכל אלבום, (כן גם שיר טיול) על פרטי פרטיו, הייתה תקופה שהרגשתי שאני זקוק למעט הפסקה. השיר החדש הזכיר לי כמה הוא אמן בלתי נשכח.
"באדמה הזאת תקום חברת מופת"
את בתי השיר, אביתר שר בדיקציה חותכת ומדויקת, כמו כל מילה חשובה ושברירית. "באדמה הזו תקום חברת מופת", הוא שר, "ראיתי אב צועק על קבר בנו המת ואת הרוח מנשבת בצמרות העץ". את הפזמון הוא שר ברחף - "השדה הבוער הלב הזועק. שליחים של האל שהפעם שותק ואולי ואלי הפעם תורי, אין חלל ריק בין שירי לביני".
בהפקה אופיינית של תמיר מוסקט, התופים נוכחים והשיר נע בין נמוכים לגבוהים, בין גיטרות חשמליות לחליל צד, בין כפפות האיגרוף שבנאי עטה על ידיו בקליפ, לבין הים השקט והרוגע. "מטוס סילון חוצה את שמי ירושלים, המלחמה בינינו ממשיכה בינתיים, אני מנגן יורד על הברכיים. השדה הבוער הלב הזועק. שליחים של האל שהפעם שותק ואולי ואלי הפעם תורי אין חלל ריק בין שירי לביני"