צניעות לבנות- מרפק וברך,למה?

חברה יקרה,
שלום לך!

קלעת לנקודה חשובה ואמיתית. באמת, צניעות זה דבר כ"כ חשוב וכ"כ יפה – אלוקי ממש... וזה ממש רדוד וחסר טעם לדחוס את כל המושג הגדול הזה אל תוך גבולות של בד וסנטימטרים.
את צודקת שמה שבאמת קובע אם בת היא צנועה או לא – זו הפנימיות שלה, אם היא מתייחסת לעצמה בתור צלם אלוקים, אם המחשבות שלה טהורות, אם היחס שלה לסביבה הוא צנוע ומכבד. הרי כשצניעות נזכרת בתנ"ך היא בכלל לא נזכרת בקשר לשרוולים, אלא במובן הכי פנימי שיש: "הגיד לך אדם מה-טוב ומה ה´ דורש ממך, כי אם-עשות משפט ואהבת חס, [והצנע לכת עם-אלוקיך]" – צניעות בהתנהלות שלנו מול הקב"ה – זו הצניעות כפי שה´ מבקש מאתנו.
הצניעות הזאת מתבטאת בין השאר בכך שכשאנחנו ניגשים ללמוד את התורה, אנחנו קוראים כל פסוק וכל הלכה כפי שלימדה נחמה ליבוביץ´ – כמו שאהובה קוראת מכתב מאהוב: היא מחפשת את המשמעות בכל מילה ובכל פסיק, מנסה להבין למה כתב כך ולא אחרת וכו´...
הרב סולובייצ´יק מזכיר לא פעם שאם יש משהו שהיהדות רואה בו חשיבות, זה חייב לקבל ביטוי בהלכה. הרי היהדות היא החיבור בין חומר לרוח, עולם הזה ועולם הבא, ולכן לא ייתכן שערך כ"כ גדול יישאר תלוש מהמציאות היומיומית.
לכן, [חלק] מהיישום של מידת הצניעות היא בהלכות של מה ללבוש. חלקים אחרים יגעו באיך להתנהג, איך להתנהל במצבים שונים, איך כדאי לנהוג בחברה מעורבת וכו´. ביחס לבגדי נשים ההלכה קבעה גבולות ברורים, כיוון שבלעדיהם עלול היחס לאישה להיות משפיל ומיני – מה שלא קשה לראות היום. יותר מזה – נשים יודעות שיש לגוף שלהן ולנשיות שלהן כוח. הצורך לרסן את הכוח הזה ולשמור אותו לבית שכל אחת תבנה בע"ה, מכוון כל אחת מאתנו לבנות עולם פנימי עשיר ומשמעותי, כלומר להשקיע ברוח יותר מהחומר. נסי לחשוב על איך הנשיות נתפסת היום ומהו הדבר שנשים משקיעות בו יותר מכל, ואולי כך התמונה תהיה יותר ברורה.
אם ככה, אז למה דווקא מרפק וברך?
אני מכירה שתי תשובות, ומאמינה שתוכלי למצוא עוד.
הראשונה, היא שחז"ל לא סתם קבעו, לדוגמא, "שוק באישה ערווה". ייתכן ובאמת חלקים מסויימים בגוף הם מושכים יותר ואינטימיים יותר, ולכן ההלכה מכבדת את בת ישראל ומכוונת אותה כיצד לשמור על פרטיותה. בנוסף, הירך והזרוע שתיהם קרובים לחלקים הפנימיים והאינטימיים של הגוף, ובכיסוי שלהם את שמה מן ´גדר´ שמוודאת שאת שומרת על כבודך בכל מצב.
התשובה השניה היא, שלא מספיק לקבוע "תהיי צנועה", אלא יש לקבוע גבול מסויים. אם לא ייקבע גבול – איך תגדירי מה צנוע ומה לא צנוע? הרי לכל אחת ההגדרות שלה, לכל חברה ההגדרות שלה וכו´. לכן התורה פשוט אומרת לנו – תכסי עד הברך ועד המרפק. יהיו רבנים שיגידו לך שאפשר טפח לפה או טפח לפה – אבל זה כבר באמת העיסוק היותר "סנטימטרי", כפי שהיטבת להגדיר. מה שחשוב הוא שההלכה לא משאירה אותך תלויה באוויר אלא מציירת לך איזושהי נקודת אחיזה.
אם נחשוב על זה, נראה שבעצם בכל ציוויי התורה זה ככה: למשל, התורה מצווה "כבד את אביך ואת אמך". אנחנו יכולים להגיד – כבוד זה דבר כזה יפה וטוב וחשוב... אבל רגע, מה זה אומר לכבד? להגיד כן על כל דבר שהם אומרים? לא להעיר להם כשהם עוברים בטעות על הלכה?
הערפול יכול לבלבל, ולכן התורה קובעת לנו הגדרות ברורות של מהו כבוד וכיצד יש לכבד. כמובן שההלכה לא ממצה את מהות העניין – אך כפי שהגדיר זאת הרב חיים נבון, ההלכה היא השלד – שעליו מונחים הבשר, כלי הדם, העור וכו´.

אני רוצה להוסיף לסיום, שאין ספק שלהתמיד בלבוש צנוע זה ממש מסירות נפש, במיוחד כשהבגדים היפים בחנויות כמעט אף פעם לא מתאימים גם למזג האוויר וגם להלכה. אני מזדהה איתך מאוד וגם אני מרגישה שזה נסיון שהוא לא פשוט. הרצון שלך לברר ולהבין עוד זה ממש ממש גדולה – הרי כ"כ הרבה יותר קל להגיד שזה שטויות ופשוט לעזוב הכל... ואת כ"כ צודקת בכך שעם כל זה שההלכה חשובה ועלינו לקיים אותה – אסור לה להשכיח ממנו את מהות הצניעות, ובה אנחנו צריכים באמת להשקיע.

אז יקרה,
אני מקווה שהתשובה פתחה אצלך כמה כיווני חשיבה
ואם תרצי עוד לשאול ולברר את מוזמנת בשמחה לפנות לאימייל.
אני מצרפת שאלה דומה שנשאלה בעבר, לעיונך.

http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=256826

רק טוב והצלחה,
ליאורה
leora.d.c@gmail.com