שאלה
היי,
עלתה לי שאלה לגביי הגיל הנכון שעדיף להתחיל בו לצאת לדייטים.
אני חושב שיש פער בין המוכנות הרגשית והמנטלית של ”אני מוכן להקים בית” שזה יכול להיות בגיל 20-21 לבין הקושי והחיים הפרקטים שבגיל הזה הצבא עדיין לפניי, ותואר ועוד קצת זמן בישיבה.. ואם מחכים מגיעים לגיל 23-24.
אז מתי נכון יותר להתחיל כשיש מוכנות רגשית לקשר או שיש מוכנות פרקטית לבניית בית עצמאית בלי תלות בהורים ועם בסיס יציב יותר?
ברור שעדיף איזון וכו’ אבל המציאות היא שאין באמת איזון, כי הצבא מפריד בין המוכנות הרגשית לפרקטית ולהתחיל תוך כדי צבא (גם כגובניק) זה מורכב ובדר”כ זה ידחה פשוט לאחר כך לדעתי...
תשובה
שלום נהוראי היקר!
קודם כל, עצם זה שאתה חושב על זה, שזה מעניין אותך, זה כבר מראה על המון בגרות ורצינות.
אתה מעלה שאלה טובה. סיימת תיכון, התחלת ישיבה, הצבא מעבר לפינה, ואני מאמין שאתה מרגיש כבר מוכן לשלב הבא. הגיוני וטבעי מאוד. ומצד שני, כמו שאתה אומר, יש חלקים שאתה מרגיש עדיין רחוק מהם. אתה כבר צופה לעתיד, לתואר, לעבודה, לחיים עצמאיים ויציבים.
אני אתחיל דווקא מהסוף. קשה להגדיר גיל מוגדר וברור כדי להתחיל לצאת לדייטים ולהתחתן. זה דבר שמשתנה מאוד בין אדם לאדם, כל אחד לפי הבגרות שלו, היכולות שלו, ומה שהוא עבר בחיים. יש אחד שכבר אחרי התיכון הוא מאוד בוגר ויציב, ויש אחר שצריך בשביל זה עוד מספר שנים. בדיוק כמו שבגיל ההתבגרות, שאגב, אפשר לומר שעדיין נמשך גם אחרי גיל 18, כל אחד מתבגר וגדל בקצב שלו, כך גם בעולם הנפש והמידות. אז הגיוני מאוד שמישהו קרוב אליך, שמכיר אותך טוב, כמו רב או חבר, ידעו טוב יותר לעזור לך להבין מה נכון לך ומה מתאים לך יותר כרגע. ובכל זאת, ננסה יחד לתת כמה כיוונים ונקודות לחשוב עליהם כדי שתבין מה נכון לך.
שנות התיכון או הישיבה תיכונית הן וודאי שנים חשובות ומשמעותיות, ועדיין, לדעתי, זו רק ההתחלה. השנים הקרובות, בישיבה ובצבא, הן שנים חשובות מאוד בבנייה העצמית. דווקא השנים בהן הבחירות הן הרבה יותר שלך באמת ולא של ההורים, שנים שבהן יכולים לצוף אתגרים חדשים מול עצמך או להתמודד מול אתגרים שאתה כבר מכיר ועכשיו זה הזמן להבין איך להתמודד מולם נכון. דווקא השנים האלה הן שנים כה חשובות לבנייה העצמית שלך, לבירור האישיות שלך, מי אתה, מה חשוב לך, איך אתה בוחר לחיות את החיים שלך מתוך הבחירה והרצון שלך. לכן אלו שנים שחשוב שחלק מהן עוברות בישיבה, כי שם נעשית בנייה משמעותית מאוד, מתוך לימוד, מתוך עבודת מידות, מתוך בירור ומחשבה עמוקים יותר ממה שהתרגלת עד עכשיו. לפחות ככה אני חוויתי את השנים האלה.
יצא לך לעצור ולחשוב מה זה אומר להכניס אדם נוסף לחיים שלך? זה מתחיל בלחשוב על חבר קרוב מאוד, שיודע עליך הרבה, שמכיר אותך ממש, שאתה מוכן לשתף אותו גם בדברים שפחות נעים לך לדבר עליהם, ושמצד שני אתה מוכן בעצמך להיות קשוב ורגיש אליו, לשמוע אותו, להכיל את מה שיש לו לומר על עצמו, גם אם זה לא תמיד נעים. עד עכשיו עוד דיברתי על חבר קרוב, אבל בזוגיות וודאי שיש יותר מזה. זה ממש לקחת אחריות נוספת על מישהו אחר, לדאוג לו לגמרי, להיות מוכן לעשות עבורו הרבה, גם אם לפעמים זה יכול לבוא על חשבונך ועל מה שנוח לך. זה יכול להישמע מאתגר וקשה, זה נכון. אבל זה גם הדבר הכי מופלא שיש, כי גם הצד השני מוכן לאותו הדבר ביחס אליך. אפשר לתת לכל הדבר הזה מילה אחת מרכזית- מחויבות. מילה גדולה ומשמעותית. נכון, דייטים וזוגיות לא מתחילים בהכרח במחויבות, אבל ברור שזה הכיוון, שלשם אנחנו רוצים להגיע. מחויבות זה אחריות, זו התמסרות, זה מוכנות להיכנס למשהו ולהיות בו כל כולך.
האמת, דווקא כשאנחנו מבינים כמה מחויבות יש בקשר זוגי, זה מעלה לנו את המחשבה כמה זה נכון בזמן שרק מתחילים להיכנס לישיבה ולצבא. להתחיל דרך חדשה, משהו חדש, שגם הוא בפני עצמו דורש התמסרות ועבודה, ואז לנסות לשלב את זה מיד בדרך חדשה נוספת שגם היא דורשת את תשומת הלב שלך. זה מאתגר מאוד, ולרוב גם פחות מצליח. אדם לא יכול להשקיע ולהתמסר לשני דברים יחד, לפחות בשלבי הבסיס, בהם הוא בונה את הדבר עצמו ואת היחס שלו אליו.
מצד שני, אם הלחצתי אותך, אני רוצה להרגיע. הרצון שלך, הדחף, החשק, להתחתן, הוא בריא ונורמלי. כולנו בנויים לזוגיות וקשר, כולנו רוצים בזה. כולנו רוצים להגיע לשם בדיוק בזמן הנכון. לא רוצים לפספס את ההזדמנות, לא רוצים להישאר מאוחר. ועדיין, צריך לדעת שזו עבודה, תהליך, דרך. שאמנם כרגע זה יכול להיראות ורוד ונעים, אבל כדי להגיע לנעים ולכיף ולאהבה, צריך הרבה עבודה. שהעבודה עצמה רק מתגברת כשנכנסים לקשר ולזוגיות, כל שכן כאשר מתחתנים.
אתה גם מוסיף את העניין הפרקטי והמעשי. הזכרת תואר, עבודה, כסף, יציבות. אלו כמובן דברים חשובים מאוד, שגם אותם צריך לקחת בחשבון. הם דברים חשובים, אבל בעיניי לא העיקר. עדיף אדם בוגר ובשל רגשית עם עזרה מההורים, מאשר אדם מבוסס מאוד כלכלית, עם עבודה מסודרת, אבל שלא בוגר ובשל מספיק, או שלא מוכן לעשות את העבודה הזוגית הנדרשת. אפשר לשער איפה יש יותר סיכוי לזוגיות יציבה ונעימה. ברור שכולנו רוצים גם וגם, רוצים להיות עצמאיים ויציבים בלי עזרת ההורים, וגם מוכנים נפשית. וכמו שאתה אומר, המוכנות הנפשית, בהנחה שנעשית העבודה, מגיעה לרוב לפני היציבות הכלכלית, במיוחד בשנים בהם נמצאים בצבא ובישיבה. בעיניי, לא בושה להיות מעט תלוי בשנים הראשונות כשאדם מתחתן בהורים, במלגות, בעבודות קטנות יותר. לאט לאט מוצאים את הדרך להיות יציבים, עצמאיים, לומדים תואר, מוצאים עבודה. העבודה הזוגית חשובה הרבה יותר.
אז מה עושים בעצם? מקווה שכבר ממה שכתבתי עד כה יש לך חומר למחשבה. אוסיף עוד כמה נקודות מעשיות מעט יותר.
א. אתה נכנס לשנים הכי משמעותית בבנייה ובעיצוב שלך, תשקיע בהן! תלמד, תברר, תחשוב, תבין מי אתה ומה נכון לך.
ב. מעניין אותך הנושא של זוגיות? תלמד על זה, תקרא, תשמע שיעורים, זה תמיד טוב.
ג. זוגיות טובה וחברות טובה מתחילה מהיומיום שנמצא לך כבר עכשיו. לא התכוונתי זוגיות ממש, אבל אדם שיודע לוותר כבר עכשיו, לדבר על הרגשות שלו, לשתף חברים במה שעובר עליו או לעבוד על המידות שלו, זה אחד שיהיה לו קל יותר לעשות זאת בעתיד, בקשר רציני.
לסיום, מעריך ממש את הרצון והנכונות שלך לברר ולשאול, להיות כנה עם עצמך ולשים לב מה אתה מרגיש ומה נכון לעשות עם זה. בעיניי זה מדהים וחשוב ממש! זה מראה על בגרות ורצינות וזה ממש התחלה טובה בדרך לזוגיות טובה ובריאה.
מאחל המון הצלחה,
נתנאל, חברים מקשיבים.