שאלה
שלום לכבוד הרב,
אנו זקוקים לעצתו ולהדרכתו של הרב בעניין משפחתי רגיש ומורכב מאוד.
אני האח הבכור יונתן ולאחרונה התברר לנו שאחותי מגדירה את עצמה כלסבית ובחרה בדרך חיים זו.
חשוב לי להדגיש "בחרה" מכיוון שאני רואה בה נפש עדינה עם חששות פחדים ובעיות התנהגותיות .
היא בגיל 27 מאמינה שומרת שבת שנים רבות
המצב הזה יוצר מתח רב בתוך המשפחה
בעיקר מהצד שלי כי מתנגד לכך, ההורים אין להם כל כך ברירה ולא מדברים איתה על הנושא כדי שלא תתרחק או תחשוב שלא מקבלים אותה. ההורים גרושים והיא גרה לבד קרוב לאמא .
אחרי הרבה מלחמות שלי איתה ועם ההורים אין שום שינוי והתשובה היחידה שאני מקבל מההורים היא : "גם לנו בתור הורים יש גבול לכמה אנחנו יכולים לשנות" "אנחנו מקבלים אותה" "הדבר היחידי שאנחנו יכולים לעשות זה להתפלל עלייה"
והתגובות ממנה : " שאין איסור מפורש בתורה, שכן יש רבנים שמחתנים נשים, שהיא לא במצב מסכן חיים ואין לי מה לדאוג והכל בסדר.
אני מאוד מודאג מהנושא כי נשמות באו לעולם הזה לא רק לעשות את התיקון שלהם אלא להיות שליחים
אני יודע שרוב האנשים של ה 7 באוקטובר היו שליחים גיבורים שהצילו אנשים אחרים שלעולם לא פגשו, ולא רק הם מערכות החינוך ושיקום האסיר למשל טיפולים באלימות התמכרויות ועוד המון דברים שמצילים חיים שלמים של אנשים .
אני לוקח את זה מאוד קשה ומרגיש שאני לבד במערכה הזאת, אני מרגיש שיש לנו מחויבות להחזיר אותה לדרך האמת הנכונה הייעוד של אישה בדת ולא רק אלה טבע האדם, לעזור לה להתגבר על פחדים ולהתמודד עם החיים כולנו רוצים ומוכנים לעזור לה אבל היא לא נותנת אפילו לא פתח קטן אז זה בלתי אפשר !!
חשוב לי לציין שמגיל קטן היה לה בעיה ללבוש בגדים מסוימים וכיום מתלבשת בצורה גברית והורידה את כל השיער שלה יחד עם זאת היא נושאת חזות גברית או קשוחה אך בעלת נפש עדינה ורגישה.
מצד אחד, כמשפחה מאמינה, כואב לנו מאוד על הבחירה שלה ואנו רוצים לראות אותה מקימה בית יהודי נאמן. מצד שני, אנו חוששים מאוד שכל לחץ או ניסיון "להילחם" עליה ירחיק אותה מאיתנו לחלוטין ויגרום לשבר בלתי הפיך.
נשמח לקבל את דעת התורה של הרב:
מהו הגבול בין מחאה וניסיון להשפיע לבין שמירה על שלום הבית והקשר המשפחתי ?
האם נכון לנסות לשנות את דעתה, או שהתפקיד שלנו כעת הוא בעיקר לשמור על קשר חם כדי שלא תתרחק לגמרי?
או האם יש דרך אחרת לנהל את העניין , נשמח לבחון אם ישנן דרכים נוספות לניהול הסוגיה
מודים לרב מראש על הזמן וההקשבה.
תשובה
שלום יונתן היקר,
קראתי את דבריך בעיון, ואני מבקש לפתוח בכך שאני מבין את הכאב שלך. אני מבין את הדאגה שלך לאחותך, את תחושת האחריות שאתה חש כלפיה, ואת הקושי שלך לראות אדם יקר לך בוחר בדרך חיים שלתפיסתך ולתפיסת התורה אינה הדרך הראויה.
כמי שמחויב לתורה ולהלכה, אני מבין היטב את הכאב שאתה מתאר. התורה מציבה בפנינו דרך ברורה ביחס לחיי אישות ולבניית משפחה, והזוגיות שאתה מתאר אינה מתיישבת עם הדרך שהתורה מדריכה אותנו בה. אין צורך לטשטש את הפער הזה או להעמיד פנים שאין כאן שאלה דתית וערכית משמעותית. אפשר לומר בכנות שיש כאן דבר שאיננו תואם את דרך התורה, ובו בזמן להמשיך לאהוב את האדם שנמצא מולנו.
עם זאת, אני רוצה להציע לך כמה מחשבות על הדרך שבה נכון להתמודד עם המציאות המורכבת הזאת.
א. בין האחריות שלנו לבין הבחירה של הזולת
אתה כותב דברים חשובים על השליחות של האדם בעולם. אכן, אנחנו מאמינים שהנשמה יורדת לעולם כדי למלא שליחות, ושחיינו אינם מיועדים רק לעצמנו אלא גם לתרומה לאחרים. מתוך כך מובן הרצון שלך שאחותך תזכה לבנות את חייה בדרך של קדושה, להקים בית נאמן בישראל ולממש את ייעודה.
אבל לצד האחריות שלנו כלפי הזולת, התורה מכירה גם בבחירה החופשית של האדם. איננו יכולים לבחור במקומו, וגם לא תמיד אנחנו יודעים מה עובר עליו ומה מוביל אותו למקום שבו הוא נמצא.
יש הבדל בין האחריות שלנו לומר את האמת כפי שאנחנו מבינים אותה מתוך התורה, לבין התחושה שאנחנו חייבים להצליח לשנות את האדם שמולנו. אתה יכול להביע את עמדתך, להתפלל עליה, להציע לה עזרה ולהיות שם בשבילה. אבל אינך יכול לקבל במקומה את ההחלטות הנוגעות לחייה.
ב. האם המאבק מקרב אותה או מרחיק אותה?
אני מבין את הרצון שלך שלא להשלים עם מצב שאתה רואה בו סטייה מדרך התורה. עם זאת, אני מציע לך לשאול את עצמך שאלה כנה: האם המאבקים שאתה מנהל עם אחותך מקרבים אותה אליך ואל עולם הערכים שאתה רוצה שתכיר, או שהם דווקא מרחיקים אותה ממך?
כאשר אדם מרגיש שכל שיחה איתו הופכת לוויכוח על אורח חייו, הוא עלול להפסיק להקשיב, להתגונן ואף להתרחק מבני משפחתו. ייתכן שבמקרה שלכם זה כבר מתחיל לקרות.
העובדה שהדרך שבה אחותך בוחרת לחיות אינה מתיישבת עם דרך התורה אינה אומרת שכל ניסיון לשנות אותה הוא נכון או מועיל. צריך להבחין בין הנכונות העקרונית להשפיע לבין הדרך שבה עושים זאת.
חז"ל לימדו אותנו ש"דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". אין פירוש הדבר שעלינו לוותר על עקרונות התורה, אלא שעלינו לבחון כיצד אנחנו מביאים אותם לידי ביטוי בחיינו וביחסינו עם אחרים.
לפעמים דווקא כאשר מפסיקים להיאבק באדם, נפתחת אפשרות לשיחה אמיתית. לא מפני שוויתרנו על האמת, אלא מפני שהאדם שמולנו כבר אינו עסוק רק בהתגוננות מפנינו.
ג. אהבת האדם אינה הסכמה עם כל בחירותיו
חשוב לי להדגיש נקודה יסודית: אינך נדרש לשנות את עמדתך ההלכתית כדי לאהוב את אחותך. אינך צריך לומר שדרך החיים הזאת ראויה בעיניך, אם אינך מאמין בכך. מותר לך לכאוב, מותר לך להתפלל שהיא תבחר בעתיד בדרך אחרת, ומותר לך לקוות שתקים בית בדרך התורה.
אבל לצד כל אלה, היא אחותך, והיא ראויה לאהבה, לכבוד ולקשר משפחתי גם כאשר אתם חלוקים באופן עמוק.
אפשר לומר לה בכנות: "אני אוהב אותך מאוד. יש דברים בדרך החיים שבחרת שקשים לי מבחינה דתית, ואני לא רוצה להעמיד פנים שאני חושב אחרת. אבל אני גם לא רוצה שהקשר שלנו יהפוך למלחמה מתמדת. את אחותי, את חשובה לי, ואני רוצה שנוכל להמשיך להיות קרובים גם כשאנחנו לא מסכימים".
אמירה כזאת אינה מבטלת את הפער שביניכם. היא מאפשרת לכם לחיות עם הפער בלי שהוא יבלע את כל הקשר.
ד. להיזהר מהניסיון להסביר לה מה מקור הבחירה שלה
ציינת במכתבך את הרגישות שלה, את החששות שלה, את סגנון הלבוש ואת המראה החיצוני שלה. אני מבין שאתה מנסה להבין מה הוביל אותה למקום הזה, ואולי גם מחפש דרך לסייע לה.
עם זאת, חשוב להיזהר מלהסיק מכך שהנטייה שלה נובעת מפחדים או מקשיים התנהגותיים. לבוש גברי, תספורת קצרה או אופי רגיש אינם מוכיחים שיש בעיה נפשית או שהנטייה שלה נובעת מקושי שאפשר לפתור.
אם אחותך עצמה תרגיש שהיא מתמודדת עם מצוקה או עם שאלות אישיות, אפשר להציע לה תמיכה מקצועית רגישה, המכבדת את עולמה ואת אמונתה. אבל חשוב שהצעה כזאת לא תבוא מתוך הנחה מוקדמת שאנחנו יודעים מה צריך לתקן בה, או מתוך ניסיון לכפות עליה שינוי.
היכולת להקשיב לה באמת, בלי להניח מראש שאנחנו יודעים מה מקור הקושי שלה, יכולה להיות צעד משמעותי בבניית האמון ביניכם.
ה. ומה ביחס להורים?
אני מבין את התסכול שלך מול תגובת ההורים, שלפיה הם מקבלים אותה ואינם יכולים לשנות אותה. ייתכן שאתה מרגיש שהם מוותרים על האחריות ההורית שלהם.
אבל אפשר לראות את הדברים גם אחרת. ייתכן שההורים מבינים שיש גבול ליכולת שלהם להשפיע, ושהמשך המאבק עלול להביא לתוצאה קשה יותר: התרחקות של בתם מהם.
קבלת האדם אינה בהכרח הסכמה עם כל בחירותיו. לפעמים היא הכרה בכך שהקשר איתו חשוב מכדי להפוך אותו לזירת מאבק מתמדת.
אני מציע לך שלא להפוך את המחלוקת עם אחותך גם למחלוקת עם הוריך. נסה לדבר איתם לא מתוך דרישה שינהלו את המצב כפי שאתה היית רוצה, אלא מתוך רצון משותף לשמור על המשפחה ועל האפשרות להשפיע בעתיד.
אפשר להסכים שיש כאן פער דתי וערכי אמיתי, ובכל זאת לבחור שלא להפוך כל מפגש משפחתי להזדמנות להעלות אותו מחדש.
ו. האם נכון להפסיק לנסות להשפיע?
לא בהכרח. אבל צריך לשנות את אופי ההשפעה.
אם אחותך תדע שאתה אדם שאפשר לדבר איתו, גם כשיש ביניכם מחלוקת, ייתכן שבעתיד היא תהיה מוכנה יותר לשמוע את עמדתך. אינך יכול להבטיח שזה יקרה, אבל אתה יכול לשמור על האפשרות הזאת פתוחה.
במקום לחזור שוב ושוב על השאלה מדוע היא אינה משנה את דרכה, נסה להתעניין בה כאדם: מה מעסיק אותה, מה משמח אותה, מה קשה לה, ואיך היא מרגישה בתוך המשפחה.
אם תיווצר הזדמנות לשיחה על אמונה, תורה וזוגיות, תוכל לומר את עמדתך בכנות ובנחת. אך אם היא אינה מעוניינת בשיחה הזאת, חשוב לכבד את הגבול שהיא מציבה.
אני גם ממליץ לך לשקול שיחה אישית עם רב בעל ניסיון בליווי משפחות במצבים דומים, או עם איש מקצוע מתאים. לא כדי ללמוד כיצד לכפות על אחותך שינוי, אלא כדי שתוכל להתמודד עם הכאב שלך, לשמור על נאמנותך לתורה ולבחור בדרך פעולה שתהיה נכונה ומועילה.
לסיום,
יונתן היקר, אני רוצה לומר לך דבר שאולי אינו פשוט לשמוע: ייתכן שכרגע השליחות שלך כלפי אחותך אינה להצליח לשנות אותה, אלא להיות אח שהיא יודעת שאפשר לסמוך עליו, גם כשהוא אינו מסכים עם דרכה.
זה הגיונית בהחלט להמשיך להאמין בדרך התורה, לכאוב את המרחק בינה לבין הדרך הזאת, להתפלל עליה ולקוות שתבחר אחרת. אבל אינך חייב להפוך את הכאב הזה למאבק יומיומי.
לפעמים אנחנו כל כך עסוקים בניסיון להציל את האדם שאנחנו אוהבים, עד שאנחנו עלולים לאבד את הקשר איתו. ואז אנחנו מאבדים גם את האפשרות להיות עבורו כתובת משמעותית בעתיד.
אחותך היא אדם שלם, עם עולם פנימי, רגשות, כוחות, קשיים ובחירות משלה. הקשר שלכם יקר גם עכשיו, והוא אינו צריך להיות מותנה בכך שתסכים עם כל החלטה שלה.
אני מאחל לכם שתזכו למצוא את הדרך לשמור על האמת התורנית שאתם מאמינים בה, ובו בזמן לשמור על אהבה, על הקשבה ועל קשר משפחתי עמוק. יהי רצון שתזכו לראות הרבה נחת, ושייפתחו בעתיד אפשרויות לשיח ולקרבה שלא ניתן להגיע אליהן מתוך מאבק.
בברכה ובתפילה לבשורות טובות.
הלל מרצבך