זרע לבטלה

שלום אח יקר.

לפני שאנסה לייעץ מה כן כדאי לעשות, אתחיל במה ממש לא כדאי.

ממש לא כדאי ולא נכון לחשוב שהנפילות מבטלות את כל החזרה בתשובה שלך ביום כיפור ובכל שאר הפעמים שהתחרטת. עבירה לא מכבה מצווה, וכל דבר טוב שאתה עושה וכל תפילה שלך וכל הרהור תשובה שלך הם יקרים מאוד לפני הקב"ה, ואף פעם לא הולכים לאיבוד.

כל מחשבה של ייאוש או של דיכאון או של עצבות (בניגוד לצער) או כזאת שעוצרת אותך מלהתקדם, היא חלק מהמלחמה של היצר הרע כנגדך. לכן אל תיכנע לו, ואל תתייאש לעולם. אתה טוב ואתה רוצה בטוב, אלא שקשה להוציא את זה אל הפועל והניסיונות קשים מאוד.

לגבי מה כן כדאי לעשות:

ברמה המעשית, לפי מה שאתה מתאר, מה שמוביל להרבה מהנפילות זה השילוב של השיעמום והזמינות של המראות האסורים.

לכן מומלץ מאוד לנסות באופן הדרגתי לצמצם בשיעמום, כלומר לנסות להוסיף עוד עשיה (ספורט, לימוד וקריאה של דברים מעניינים, התנדבות, תפילות ועוד ועוד), באופן שהזמן הפנוי שמוביל לשיעמום יתמעט (ואם אפשר גם שתהיה עייף כשתגיע למיטה ותלך לישון).

בנוסף, כדאי מאוד לנסות לצמצם את האפשרות להיתקל בדברים לא צנועים, במקרה או בכוונה, ע"י עזיבת המכשיר הרגיל או התקנה של סינון טוב עליו (אפשר לבקש עזרה מההורים גם בלי לספר להם על הנפילות, אלא לומר שנתקלת מדי פעם בדברים לא צנועים ותשמח לסינון איכותי).

מעבר לכך, ישנם הרבה דברים שאפשר לנסות.

מעתיק לך דברים שעניתי בעבר, כולל ציטוט מרבנים חשובים והמלצות:

"ההתמודדות עם היצר הרע בתחום העריות היא אחת ההתמודדויות היותר קשות שיש.

נכון שבאופן מעשי זה התחיל מאותו דבר שראית במקרה (ומכיון שלא התכוונת לכך, אין לך אחריות על אותה ראיה ועל היצר שהיא עוררה, אבל יש לך בהחלט אחריות על ההתמודדות כעת עם המציאות הזאת של היצר), אבל יש להניח שהעוצמה מושפעת בהחלט מהגיל ומכך שאתה כבר בשלב שמוכן לבניית בית.

אני לא יודע אם אפשר לחזור למקום שבו היית בו אז, כי החיים שלנו בנויים מהתקדמויות ועליות שנבנות על קומה על גבי קומה. אבל בהחלט אפשר להתעלות מתוך ההתמודדות הזאת למקומות שעוד לא היית בהם.

חשוב מאוד לזכור ולשנן שאתה נחשב בעל תשובה וצדיק לכל דבר, על פי דברי חז"ל על מי שעובר עבירה ומתבייש בה שמוחלין כל עוונותיו, ועל כך שהרהור תשובה הופך אדם מרשע גמור לצדיק, ועוד. ואתה הרי לא רוצה בחטאים, מתחרט עליהם ומתבייש בהם.

חשוב מאוד לזכור ולשנן שאין חטא או עבירה שיכולים לעמוד בפני התשובה. על הכל אפשר לשוב ותמיד אפשר לשוב. לא משנה כמה פעמים האדם נפל. באמת אין ייאוש בעולם כלל.

חשוב לדעת שהרצונות שלך והמאמצים שלך הם כולם יקרים מאוד בעיני הקב"ה. הוא ממש לא מתמקד רק בנפילות שלך, אלא בעיקר במאמץ ובהצלחות.

כל מאמץ שלך, כל רצון שלא ליפול, כל הצלחה הכי "קטנה" הם יקרים וחשובים מאוד.

יש לך מושג איזה רמה גבוהה זה ואיזה שכר מובטח לך? רש"י אומר בקידושין (ל"ט,ב') שאין מצווה שיש עליה שכר כמו מי שעמד בניסיון. ואתה עשית את זה לא פעם ולא פעמיים.

הבושה שאתה מתבייש בחטא הזה גם היא יקרה וחשובה מאוד ומעידה מי אתה באמת.

התשובה והתיקון מורכבים מהחרטה על מה שקרה, וידוי לפני ה' על מה שקרה, וקבלה לעתיד שלא ליפול. וכמובן מאמץ מעשי למנוע נפילות.

בפועל צריך להשקיע ב'סור מרע ועשה טוב'. כלומר, גם לדאוג למנוע עד כמה שניתן מפגש עם דברים שמעוררים את היצר (הגנה רצינית על האינטרנט במחשב ובפלאפון, ובכל מקום שיש בו התמודדויות), וגם לדאוג להתמלא ולהתחזק בקדושה ובתורה בדרך שתמלא אותך בשמחה בעבודת ה' ובאמונה בעצמך, כך שהיצר פחות יוכל לשלוט בך.

צריך למצוא את החלקים בתורה שמלהיבים ומרוממים אותך.

בנוסף, אני ממליץ שתנסה להשיג ספרים כמו "אשיב ממצולות" של הרב יהושע שפירא. והחוברת "יוצר אור -על היצר והאור שבחיינו" של הרב ליאור לביא.

אפשר וכדאי להיכנס לאתר ´חברים מקשיבים´ - http://www.makshivim.org.il/. יש הרבה חומר בעניין. וכן לאתר 'עבודה בעיניים' - http://mitbagrim.org.il/

בנוסף, אני מבין שבקישור הבא יש גם כיוון ואנשי מקצוע שיכולים מאוד לסייע. שווה לנסות.

https://lp.mmb.org.il/sod-yetzer-yetzira/

בתשובה הבאה יש דברים נפלאים שכדאי לקרוא -

https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%D7%96%D7%A8%D7%A2-%D7%9C%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%94-385/

בהצלחה רבה ואל תשכח לרגע כמה שאתה בן יקר ואהוב לפני הקב"ה"

"מחבק אותך בכאבך וצערך. וקל וחמור בן בנו של קל וחומר שהקב"ה מחבק אותך על כך. הוא שומע אותך, יודע מחשבות ליבך והוא איתך בצערך.

התשובה שלך אמיתי ביותר, והרצון שלך להינקות ולהיטהר ולא ליפול הוא טהור. אלא שבאמת יש התמודדויות קשות מאוד.

מה שלא יהיה, לעולם אל תחדל מלהצטער על נפילות, ועוד יותר, אל תחדל משלמוח בכל הצלחה ובכל דבר טוב, אפילו הכי קטן, שיש בחייך.

תמיד להסתכל קדימה, ולא לשקוע בעבר.

בנוסף, מביא לך פה דברים שכתב ידידי, הגאון הרב ברוך אפרתי שליט"א למחנך. יש דברים חשובים מאוד:

"בעבר כתבתי התיחסות חינוכית למחנך, כיצד להדריך את מי שפנה אליו בסוגיה זו.

הדברים קרובים לשאלתך, והם להלן-

שלום וברכה

ישר כחך שאתה רוצה להיטיב עם התלמיד, לעזור במצוקתו, ולהדריך אותו בדרך הראויה לו.

אכתוב מספר נקודות שתוכל לחשוב עליהן, ואם תרצה, גם לפעול לאורן.

א. רוב מוחלט מבני גילו, שייכים בעבירה זו. מי יותר ומי פחות. האחוזים הנותרים שאינם חוטאים כלל בזה עד הנישואין סביב בגיל 20, לרבים מהם ישנה בעיה פיזיולוגית אורולוגית או נוירולוגית, או שהם בעלי כושר שליטה חריג מאד. נתון זה נכון גם בחברה הדתית והחרדית.

בעבר הבשלות הנפשית היתה מקבילה לזו הגופנית, כך שאדם בגיל 15 היה נישא לאשה, ויכלו להביא לידי ביטוי את הצרכים הגופניים שלהם בהיתר מבלי לחטוא כלל ומעולם.

אולם בימינו ישנו פער בין הבשלות הגופנית, לבשלות הנפשית ולבשלות המעמדית.

בעוד הגוף בשל מבחינה מינית בגיל 13, הנפש עדיין ילדותית מאד ולא שייך להתחתן. גם המעמד החברתי והמעשי בגיל 13 אינו מאפשר נישואין, משום שיש צורך בלימודים משמעותיים בתיכון על מנת לצאת לשוק העבודה ולקיים בית.

נתונים אלו מבהירים שהוא בריא וצדיק, בכך שהוא נמשך מאד ובכך שמצליח להמנע זמן מה. הנפילות (האסורות הלכתית) הן שכיחות בגילו, ואינן מעידות על רישעות, או על עתיד רעוע. אלא על תאווה.

כמובן אין בכך שום לגיטימציה לעבירה. אדם בכל גיל, חייב חיוב גמור להמנע מעבירה זו. אסור לקרוא למעשה הזה בלשון היתר, אלא בלשון איסור משום שהוא אכן איסור. 

אלא שיש לנהל נכון את היחס לנפילה, ולא לראות בה סוף ושיא של ניתוק מהשם או מבריאות החיים וקיום המצוות.

זה הכלל- הדגש צריך להיות על הנצחונות ולא על הנפילות.

הקב"ה דן אדם לפי רובו ולא לפי מיעוטו, כמבואר בגמרא וברמב"ם. רובו מעשים טובים- צדיק. רובו מעשים רעים- רשע.

על כן, אם רוב ימיו הוא מצליח, 

הוא צדיק. גם אם נפל לאחר מכן למצער. משום שבכל פעם שיש לו נצחון, הדבר נחשב כמצווה, יום אחרי יום.

ואמנם הרמב"ם כתב שהספירה אינה כמותית אלא איכותית, דהיינו שיש עבירה שמשקלה גבוה מכמה מצוות יחד, אך כאן מדובר באותו יצר, כשכובשו וכשנכנע לו. ולכן, אם רוב הפעמים שהתעורר היצר הוא לא נפל, הוא צדיק.

ומה עוד, שבכל שבוע הוא מקיים מצוות אחרות מדאורייתא ששקולות כעולם מלא, תפילין, שבת, כיבוד אב ואם, כשרות, יישוב ארץ ישראל, ברכת המזון ועוד רבים.

אמנם מרן בשו"ע כתב על פי הזהר שעבירה זו חמורה מכל עבירות שבתורה. אך כבר העירו בזה גדולי האחרונים שדבריו לאו דוקא, שהרי עבירה זו היא במחלוקת אם איסורה מהתורה או מדברי חכמים. וגם אם היא מן התורה, ודאי אינה חמורה מע"ז ורצח ממש וכדומה. אלא שהפליג השו"ע בדבר כדי להדגישו מפאת חשיבותו.

גם מה שמובא בספרי המוסר בשם הזהר שאין כפרה לחטא זה, כבר העיר אדוננו הגר"א שלא השכילו לקרוא עד סוף המימרא שם בזהר, שאם עמל בתורה, ארך חיים בימינה. וכן מפורש בעוד מקום, בתיקוני הזהר.

ב. אוננות מועטה בגילו, אינה פוגעת בתפקוד הזוגי לאחר נישואין, אם הנישואין יהיו מוצלחים, שיאהב את אשתו וימשך אליה, והיא כלפיו. כאמור, אין בזה להתיר את המעשה, אלא להבהיר שהוא אינו סותר את האפשרות לעתיד זוגי קדוש. ובלבד שהדבר נשלט בסך הכל, ואינו קורה כאובססיה או כדבר שיוזמים בכוונת מכוון בלי תאווה. 

ג. לא טוב לספור ימים. זה מלחיץ את הנפש, וגם שם את כל הפוקוס על מעשה אחד ולא על שלל עבודת השם שבכל יום ויום.

אמור לו להתמקד בחשק המצוות, ולא בכמות העבירות.

ד. לאחר נפילה, שיעשה וידוי, ויאמר להשם שהוא רוצה להמעיט בעבירה זו עד שתפסיק לגמרי. ושיתפלל שהשם יסייע בזה. אך לא בתחושת ייאוש ומיקוד רק בזה, אלא לעשות תשובה, לקום, ולהמשיך הלאה בעבודת השם ובעיקר בעסק לימוד תורה שהיא כאש המבערת טומאה.

ה. נסיונות תמיד יהיו. אך כשיתחתן גם תהיה אשה לצידו שתאהב אותו ותספק אותו. לא לפחד, אלא להזהר, ולהמשיך בחיים.

ו. ההדרכה של רבים מגדולי הדור הקודם היתה, שלא להתמקד בדיבור על עניין זה, אלא על דברים אחרים. לכן כדאי שמצידך לא תפתח שיחות על כך, ואם הוא מעלה זאת, תעשה את השיחה קצרה בזה, ותעבור לדברים חיוביים, ולכך שרובו ככולו טוב, ושהיצר מפעם בו כמו כל בני גילו ואשריו שהוא משתדל כמה שניתן".

בהצלחה רבה. תזכור תמיד שאתה בן יקר לקב"ה שמאוד אוהב אותך ושמח בך.

אני פה בשבילך אם אתה רוצה לכתוב עוד

כל טוב ומועדים לשמחה