אמונה בעת קשיים

שלום וברכה

אני מבקש להיות שותף אתך במסע החיים המאוד לא פשוט שאת עוברת.

וכל כך מובן שזה גורם להיות "עצבנית מאד עצובה כועסת ומקפידה".

והתחושה כי כיבו אותך היא דימוי כל כך מתאים לתאר את מה שעובר עלייך.

האם אני רשאי להציע לך מבנה אמוני אחר ?

לא להתחיל עם "הכל לטובה".

לא להתחיל בזה בשל העובדה שההלכה לא הלכה בדרך זו.

ההלכה לא אמרה כי מברכים על הרעה "ברוך הטוב והמיטיב".

היא אמרה להפך. היא אמרה שמברכים אמנם, אבל לא את אותה הברכה על הטובה.

והלכה זו משקפת כי אנחנו לא מתחילים עם "הכל לטובה".

אלא עם כנות פנימית שקשה וכואב, שנפגענו ושפוגעים בנו, ושרע לנו.

ושוהים שם. נאמנים לתחושות האלה. מאמינים כי מה שאנו חשים הוא כעת האמת שלנו.

ובשל כך, אין בנו רגשי אשמה, או תסבוכות נפשיות, או חוויות היונקות מפער בין מה שאנו חשים באמת ובין מה שאנחנו מצהירים עליו אבל הוא לא אנחנו.

ומתוך כך – קמים.

אשמח אם תקראי את https://bit.ly/4jn2AzF.

ואז שואלים את עצמנו מה אנחנו יכולים לעשות כדי לקדם את עצמנו למקום טוב יותר.

ובעיקר – איך לא נותנים לאחרים לקבוע לנו את הזהות העצמית שלנו, את היחס שלנו ואת חוט השידרה של עצמנו. הם מסוגלים לפגוע בנו במישורים רבים, אבל אנחנו תרים אחר המקומות בנפשנו שהם לא מסוגלים לחדור אליהם. זה החיזוק היותר גדול.

ואז פונים לראיה שהתחלת בה – שיש בנו אמונה שהחיים האלה יעצבו בנו דברים טובים יותר, ואפשר שהחבילה הזו שהוטלה על שכמנו היא כעת השליחות שלנו בחיים, והיא תהיה לטובה.

האם את יכולה ללכת בדרך זו ?

כל טוב ושמחה גדולה