שאלה
לכבוד הרב שלום.
לפני כ19 שנה עשו עלי חרם בבית הספר היסודי למשך שנתיים.החרם היה מובל בעיקר על ידי 3 בנות שסחפו אחריהן את שאר הילדים .החרם המשיך גם בשעות אחרי הצהריים ובתנועת הנוער בגלל שהיה מדובר בבנות ובבני השכבה ביישוב.בשל כל רוב הזמן הייתי לבד ,בבית הספר ואחרי הצהריים.החרם התחיל בפתאומיות ונגמר בפתאומיות .בשל הפתאומיות שבה הוא נגמר בהחלטה לא מודעת החלטתי בתור ילדה להמשיך בחיי ולהדחיק את התוצאות שנגרמו מכל התקופה של החרם.חזרתי להיות "חברה" של האנשים שהחרימו אותי .באותה תקופה גם אבא שלי היה חולה והתחיל להיכנס ולצאת מבתי חולים.אז הייתי עסוקה גם בזה.עם ה3 בנות שהובילו לא היה לי יותר מידי קשר לאחר מכן ללא קשר לחרם.אף אחד מילדי השכבה לא ממש ביקש ממני סליחה לאחר מכן .
אחת המובילות רק רשמה לי בספר ברכות בבת מצווה שלי סליחה על מה שעשיתי,במה שהרגיש לי רק כדי לצאת ידי חובה.ובשנתיים האחרונות מישהי ביקשה ממני סליחה ולקחה אחריות על כך שנגררה.בשנים האחרונות אני מגלה חותמים שהחרם השאיר בי מכל מיני בחינות וכמה באמת הדחקתי כדי להמשיך בחיים.כל יום כיפור אני מנסה למחול למרות שלא לקחו אחריות,כדי להוריד את העול הזה ממני .למרות זאת במשך השנה אני רואה שלא באמת סלחתי כי אני מגלה עוד תחום שזה השפיע עליי בעקבות טיפול או נזכרת בכמה נפגעתי ושזה הוגבר בגלל שזה נגמר בפתאומיות ללא התייחסות מצידם.
היום לפני ראש השנה אחת המובילות התקשרה בבוקר ולא יכולתי לענות.אני חושבת שהיא התקשר. כדי להתנצל לפני ראש השנה.אני באמת רוצה לסלוח כדי להתקדם אבל אני רוצה שזאת תהיה קבלה אמיתית ולא רק מהפה לחוץ כי לא נעים.
איך ניתן לעשות זאת?
תודה רבה
ושנה טובה
תשובה
שלום וברכה
כל כך כואב לקרוא את מה שאת כותבת.
כלי החרם בחברת הילדים הוא אכזרי מאוד, והוא אכן משאיר צלקות לאורך זמן.
אם אני רשאי להציע לך דבר מה - אשמח קודם כל שתצפי בשיעור הזה על "האתיקה ההלכתית של המחילה". הוא חשוב מאוד, ונוגע בכל הנקודות שכתבת עליהן:
ושם תמצאי גם את הנימוקים שכדאי להיכנס למהלך של מחילה, לטובתך.
לאט לאט. את לא חייבת לפני שבקשת הסליחה היא נכונה ואמיתית.
אבל למענך, להשתחרר מהמועקה ומהעובדה שאת נושאת את הפגיעה עוד ועוד דווקא על ידי כך שאת לא מסירה אותה מעצמך.
כאמור, לא חייבת. אבל כדאי.
כל טוב ושנה טובה