שאלה
כתבת לי בשאלה הקודמת שאולי זה טוב מה שקרה לי ושאני חושב על זה זה באמת גרם לי כמעט ולא להיות במחשב שפעם הייתי במחשב הרבה זמן.
אני יכול לחשוב על איך זה טוב לי אבל גם יש הרגשה שאני רוצה לחזור לזה, ועדיין לא מבין למה נלקח ממני ברגע אחד משהו שאני אוהב למרות כל האמונה שהקדוש ברוך הוא יעזור לי.
אני מבין שזה כבר לא בשליטתי יותר מה יקרה לגבי זה מעכשיו, אבל אני עדיין לא מבין למה זה קרה ככה? למה לא בהדרגה כמו לגרום לי להיות פחות במקום לקחת לי את זה לתמיד?
אני אוהב ממש להאמין בקדוש ברוך הוא, אבל כשזה נלקח ממני ברגע אחד זה מרגיש פגיעה חזקה.
תשובה
שלום לך.
אני אשקר לך אם אני אגיד לך שאני יודע למה.
אני לא.
העלתי השערה לפני זה.
השערה שאני מאמין שיכולה ואף נתנה חיזוק.
לפעמים צריך ניעור כדי לתפוס את עצמנו, כי אחרת קשה לנו להתנתק מהרגיל.
יש אנשים שיכולים לעבוד לאט על שינוי הרגל.
אבל יש הרגלים שדורשים ניעור כדי להתנתק מהם.
אני חושב שאתה יכול לענות לעצמך: האם היית מצליח לעשות את זה באופן הדרגתי?
ואם כן, למה זה לא קרה עד עכשיו?
שנה טובה,
נתנאל
חברים מקשיבים.