שאלה
שלום הרב
אני יודעת שהשאלה שלי לא מדברת בכלל על מצב אידיאלי, אך זה המצב שבו אני נמצאת כרגע.
אמא שלי ואני בקשר טוב שהולך ונבנה עם הזמן. אני משתדלת לשמור תורה ומצוות ככל יכולתי בכל מצב בחיים. לפעמים יוצאים מצבים שבהם אמא שלי שואלת אותי שאלה הלכתית לגביי, והתשובה האמיתית עליה תצער אותה מאוד, תכאב לה , תפתח פתח לריב או לדיבור קשה וזה מצב שאני מנסה מאוד להמנע ממנו. אני יודעת שיש תחומים שעליי להתחזק בהם אבל כל עוד המצב לא מושלם עדיין אני לא יודעת איך לענות לה, הם לספר את האמת שתיהיה לה קשה לשמוע, או להסתובב מסביב, שקר לבן.. כואב לי להגיע למצב הזה אבל אני כל כך לא רוצה לצער אותה, ויודעת שזה יכול להרחיק בנינו. אלו לא נושאים שקשורים אליה ישירות, אלא דברים שנוגעים לחיים הפרטיים שלי שהיא לא תשמח לדעת. סיטואציה כזאת לא קורית הרבה, אבל כשהיא קורית אני נחבטת מה לענות. אני יודעת ששיח ארוך איתה יכאיב לה, והיא תרגיש שאני מתנגדת לאורח החיים שהיא רצתה לגדל אותי אליו, למקות שאני גדולה ועושה את הבחירורת שלי במסע שלי. מה דעתך?
תשובה
שלום וברכה
שאלתך היא עמוקה מאוד.
שכן היא מפגישה בין שני עקרונות מהיסודיים ביותר: מחד גיסא, החשיבות הגדולה של אמירת האמת, עד כדי העובדה שהדבר היחיד שהתורה ציוותה שיש להתרחק ממנו הוא השקר: "מדבר שקר תרחק".
ומאידך גיסא, החשיבות העליונה של השלום, גם כערך, וגם כבריאות הנפשית שלך.
זה מפגש של מצוות וערכים.
נקודת המוצא היא שהטוב ביותר הוא לומר את האמת, בלי לפגוע בשלום. ונראה כי אולי גם מבחינה פרקטית טוב יותר לומר לאמא שלך את האמת. זה לא רק בגלל שהאמת חשובה כל כך, אלא גם בגלל שהיא תשחרר אותך מלהזדקק להציג את עצמך לא כפי שאת. הדבר אולי יכאיב, אבל אם הוא ייאמר בכנות, ועוד יותר – שאת הולכת ומתחזקת, אפשר שזה יהיה הטוב יותר. לכן נסי קודם כל ללכת בדרך זו. כאמור, היא נכונה גם ברמה העקרונית, אבל גם מבחינה מעשית.
אולם, אם יתפתח מזה ריב גדול, ואם הדבר יעצור בעדך מלהתקדם – מותר לך לשנות מפני השלום, במצבים מסוימים.. לא להפוך את זה לנוהל רגיל ביניכם (כאמור, גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה מעשית), אלא רק כאשר ההערכה היא שיהיה פיצוץ שיביא לקרע חס ושלום.
ולוואי ותמצאי את הדרך שתאפשר לך גם להיות עצמך, גם להתקדם, גם לא להזדקק להציג וגם להמשיך ולהתקשר עוד יותר באמך, שאף זה ייעוד גדול בתורת ישראל.
כל טוב ושנה טובה