יחסים מורכבים בין קולגות

שלום וברכה

מטבעה, סוגיה זו אינה סוגיה הלכתית בלבד.

היא קשורה לנושאים נפשיים רבים, ולדרך שבה אנו מתהלכים עם הבריות.

ולכן, מה שאני כותב הוא חלקי בלבד.

ההלכה מכירה את המתח שבין בני אדם.

והיא מצווה בראש ובראשונה לנסות לדבר איתה.

לא בשעת המריבה.

לא בשעה שאת מרגישה שאת לא מסוגלת, וגם לא רוצה.

אלא דווקא בשעה של נחת רוח.

וכך כותב רמב"ם:

"כשיחטא איש לאיש לא ישטמנו וישתוק כמו שנאמר ברשעים ולא דבר אבשלום את אמנון מאומה למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון, אלא מצוה עליו להודיעו ולומר לו למה עשית לי כך וכך ולמה חטאת לי בדבר פלוני, שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך, ואם חזר ובקש ממנו למחול לו צריך למחול, ולא יהא המוחל אכזרי שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים".

לצערנו,

לא תמיד זה מצליח.

והצעד הבא הוא אפוא להתרחק. להימנע מחיכוך. לחזק את עצמנו בידיעה שאנחנו הולכים בדרכנו, ורחמנות עליה שזו האישיות שלה.

וכך אנו נמנעים מחיכוכים שאין לנו עניין בהם.

האם את יכולה ללכת בדרך זו ?

כל טוב ורדיפת שלום