שאלה
לא מצאתי תשובה לקושייה שעלתה לי בגמרא אשמח לעזרה,
הגמרא בברכות ו. "חשב אדם לעשות מצווה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה"
מצד שני הגמרא בדף כ: מביאה מחלוקת האם הרהור כדיבור דמי או לא,
ולמאן דאמר לאו כדיבור איך יכול להיות שמעלה עליו כאילו עשאה??
תודה רבה
תשובה
בעיקרון הרהור לאו כדיבור וצריך להוציא בשפתיו למעט מקרה חריג שחשב לעשות מצוה ונאנס שאף על פי שלא עשה את המצווה, מקבל שכר כאילו עשאה