שאלה
שלום הרב;
אני דתייה, נשואה לבעל חילוני. אני אשכנזייה ובעלי ספרדי. אמו של בעלי מסורתית ושומרת הרבה מנהגים הקשורים לכשרות, שבת וחגים, אך יותר בסגנון מסורתי ופחות לפי ההלכה בכל פרטיה.
מאז החתונה המשכתי ברוב המנהגים שנהגתי בהם בבית הוריי, מלבד דברים נקודתיים שבעלי ביקש, כמו אכילת קטניות בפסח.
רציתי לשאול: האם מבחינה הלכתית עליי לנהוג לפי מנהגי הבית של בעלי, כלומר לפי המסורת העדתית שלו ומה שאמו נוהגת לעשות, או שמא עליי להמשיך לשמור את המנהגים שעליהם גדלתי?
לדוגמה, בעניין מנהגי שלושת השבועות – אכילת בשר, תספורת, שמיעת מוזיקה וכדומה – האם עליי לנהוג כמנהג אשכנז שבו גדלתי, או לפי המנהג הספרדי?
תשובה
שלום וברכה
לשאלה עדינה ומורכבת זו יש שני רבדים:
ראשון בהם הוא כאשר שני בני הזוג דתיים - האמנם קיימת חובה ללכת לפי מנהגי הבעל. הבאתי בעבר פעמים רבות את עמדת רשז״א זצ״ל, שביאר שכאשר בני הזוג מסכימים על מנהג אחר הם רשאים לעשות כך, ובלבד כמובן שתהייה עקביות ולא בחירת קולות דווקא או חומרות דווקא.
במצב בו את נמצאת נכנסים שיקולים נוספים, כמו שלום בית ונאמנות הלכתית. לכן, יהיה נכון לעשות את מה שמבצר את שמירת ההלכה שלך ואת הדרך שבה ביתכם יהיה קשור בצורה הגדולה ביותר לתורה ולמצוות. אם הליכה במנהגי משפחת בעלך תהיה כזו ותרום לכך - מותר ללכת במנהגי הספרדים בשל משפחת בעלך , ואם לא - יהיה נכון להמשיך ולשמור על מנהגי אשכנז.
כל טוב