שאלה
שלום וברכה הרב!
אני מסיים שנת הדרכה בבני עקיבא והגעתי לתנועה רק בתחילת שנה. מלכתחילה מאוד התלבטתי האם להיכנס מבחינת דיני צניעות אך בסוף החלטתי שכן. עכשיו לאחר שנה כשראיתי כמה דברים אשמח לשאול כמה שאלות:
גבולות השיחה היומיומית - בבנ''ע רובן המוחלט של הבנות אינן לבושות בצניעות כלל. רציתי לדעת איפה הגבולות של שיחה עם אישה נגיד בסניף ובחיים, האם יש איסור לדבר שלא לצורך או שמותר? כלומר קיים אם בכלל וכמה הכלל שאני חושב שטיפה יצא מהקשרו: ''אל תרבה שיחה עם האישה''? אם כן אז לדבר רק ענייני עם הקומונרית וזהו? האם יש הבדלים בכמה האישה לבושה בצניעות?
בהקשר הזה, האם האיסור של השו''ע "אין שואלים בשלום אשה כלל, אפילו על ידי שליח, ואפילו על ידי בעלה אסור לשלוח לה דברי שלומים. אבל מותר לשאול לבעלה איך שלומה." רלוונטי לימינו ובאיזה רמה? מותר לשאול את הקומונרית מה נשמע (גם סתם שטחי משום נימוס וגם באמת מתוך עניין) או כל מדריכה אחרת מהסניף?
אירועי רשות ואווירה קבוצתית - מעבר לשיחות האישיות, האם מותר ללכת לאירועי רשות שאני יודע בוודאות שלא יהיה צנוע כגון חב''ב או סתם שיושבים הצוות, אז יש בזה איסור או שמה משום שאני לא בא למטרה זאת של לראות את החוסר צניעות אז "ליכא דרכא אחרינא" (כל הגמרא בבא בתרא נז) כדי להיפגש עם הצוות ואז אני יכול? וגם אוסיף שהרבה פעמים באירועים האלה מגיעים מעט ל''קלות ראש'' לא עכשיו מאלכוהול וכזה אלה סתם מדברים וזרוקים ואווירה כזאת של סטלה אפילו במדורת ל''ג בעומר שעושים פויקה כך שיכול להיות שאין להגיע לאירועים אלו. אבל כן אומר שאנשים שמים לב שמישהו לא מגיע הרבה ומנותק מהצוות ובקושי מדבר עם הבנות וכו' וכאילו זה נראה מתנשא ומנותק כזה וזה לא מוסיף כלכך...
קשרים עמוקים יותר - ובהמשך לזה ובכללי לגבי ''ידידות'', כלומר לרוב קל יותר ונעים לפתח שיחות עמוקות ורגשיות עם בנות מאשר עם בנים. האם קשר נפשי/חברי (לא זוגי) כזה מותר ובאיזה גבולות (חוץ מיחוד ושמירת נגיעה שאלה פשוט לי)?
ואוסיף שדבר כזה מגיע ממניעים הרבה יותר בוגרים ורציניים פחות מהקלות ראש שיש תמיד בצוות וכו'
ולסיכום מתוך כל זה – גם/אם יכול להיות שיראו אותי כדוס עם פאות, כיפה גדולה והכל וזה יגרום להם ''להתחזק מעט'' (מניסיון), זה שווה את זה?
ממש תודה רבה ומחילה על האורך🙏
תשובה
שלום וברכה
שאלתך היסודית אינה קשורה לבני עקיבא דייקא.
היא קשורה לסוגיה אחרת לגמרי -
מה מוטל עלינו לעשות מול מציאות שאינה מציאות שלמה,
ושהיא רחוקה ממה שצריך להיות.
עומדות בפנינו אפשרויות מגוונות,
למן ההכרעה שאנו מתרחקים מכך מאוד מאוד,
ולא רוצים להיות חלק מזה;
ועד ההכרה בשליחות שמוטלת עלינו,
ובחינת הסיכוי לקדם דבר מה, והדרכים לעשות זאת.
זו למעשה השאלה שניצבת בפניך.
תנאי הכרחי לכך הוא לאמץ גם (אני מדגיש את המילה ״גם) את העין הטובה.
כתבת היטב על כל הדברים הבעייתיים.
אבל לא כתבת על כל הדברים המצוינים שבני עקיבא עושה,
ולו רק בבניית החברה הציונית דתית,
בעידן שהאלטרנטיבות הגרועות עצומות,
וכמובן כל העניינים האחרים הטובים שהיא עושה.
אתה זקוק לזה.
שאם לא כן - לא עומדת בפניך באמת דילמה,
כי למעשה הכרעת.
על כן,
שאל את עצמך באיזה צד של החיים נראה לך נכון להיות.
שני הצדדים לגיטימיים, ובוודאי שאם אדם אינו רוצה להיתפש כחריג הוא לא חייב לעשות כן.
ובד בבד, אם אדם מאמין שמוטל עליו לתקן, והוא מסוגל לתקן, הוא מכניס את עצמו גם למקומות מאתגרים ובעייתיים.
כך ציווה הקב״ה על עם ישראל להיכנס לארץ ישראל על אף שהסכנות הרוחניות היו וודאיות.
אשמח אם תקרא על כך כאן:
https://www.yeshiva.org.il/midrash/36293
כל טוב, ואשמח להיות אתך בדרכך.