שאלה
בוקר טוב, כבוד הרב. סבתא שלי נפטרה לפני יומיים.
עכשיו היא לא הייתה סבתא רגילה, היא הייתה לי ממש כמו אמא. אני בן 21, ו21 שנה שהיא מגדלת אותי ממתי שנולדתי. באותו בית גר איתה כל חיי. לא הייתה חייבת לי כלום. בפועל, אבל נתנה לי ת’חיים. 21 שנה שהיא מגדלת אותי עליה. כמו אמא בשבילי האישה הזאת. באמת מכל בחינה הרגשתי אותה אמא בשבילי ויותר מאמא בשבילי. נתנה לי את החיים שלה וחלתה. כשהיא חלתה טיפלתי בה כמה שאני יכול. הרגשתי חייב לה מאוד, ונפטרה בסוף לפני יומיים. יהי זיכרה ברוך. עכשיו שאלה כזאת: יש אבל, שבעה.
אני מרגיש באבל בלב, בנפש בכל המובנים. אני לא ישן בלילה, אני באבל חזק. היא באמת הייתה לי אמא. כשאני יושב על המזרון או שוכב עליו אומרים לי שאסור לי, כי אני לא אבל, אני לא ילד שלה על הנייר. וכאילו לוקחים ממני את זה, לא נותנים לי להתאבל על סבתא שלי כמו על אמא כשבפועל היא הייתה אמא בשבילי. כל מה שאני רוצה זה לכבד אותה, לכאוב עליה ולהתאבל עליה. היא נתנה לי ת’חיים והייתה לי כמו אמא. כבוד הרב, האם מותר לי להתאבל עליה? לישון על מזרונים? לא לשמוע שירים? הרי זו סבתא על הנייר .
תשובה
שלום לך
ראשית - מן השמים תנוחמו ולא תוסיפו לדאבה עוד.
לאבלות שני חלקים - הצד ההלכתי והצד הנפשי.
על הצד הנפשי ברור שאין מה לדבר - אתה כואב ואבל על לכתה.
מצד ההלכה, ככלל, אתה לא נוהג מנהגי אבלות כקריעה, שבעה וכו'.
אמנם, בתוך המקום הזה אתה יכול לבחור לא לשמוע שירים כי כרגע הנפש שלך לא יכולה לכך.
מצד שני, אני חושב שנכון לא לשבת על הרצפה, ולו כדי להבדיל בין המחויבים למי שלא וכדי לנהוג ברגישות כלפי מי שכן חייב.
הרב נתנאל,
חברים מקשיבים.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם